נזר הקודש - יומא צח

שיהיה בו שיעור מים כדי קידוש ארבעה כהנים, וזה תמוה והנה מרן בכס"מ בפר"ה מביא"מ מפרש דהרמב"ם סבר כהתוס' יעוי"ש. ואפשר שמטעם זה מיסתם סתים הא דקיתון של כהן גדול דסמיך אהא דפסק בה' ביא"מ דכלי שאין מחזיק מים כדי לקדש ארבעה כהנים צריך ליטול מים מן הכיור, אבל לרש"י תקשה מהא דקיתון של כהן גדול כמו שכתבנו. - ולפלא שלא נחתו בזה המפרשים לפרש בדבר המים של הקיתון. ג והנה התוס' כתב בד"ה והיום מקיתון של זהב, דאמר בפרק שני דזבחים דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי שרת, ריב"א, וכוונת הריב"א לתרץ והלא בעינן כיור, ועל זה מביא דהתורה רבתה גם לשאר כלי שרת אבל תמוה מדוע לא נחית למסקנת הש"ס דבעינן קודח מתוכו ואין לומר דכוונת הריב"א דמיירי במחזיק שיעור ארבעה כהנים לקדש, דא"כ הרי זה כיור ממש ועל זה לא אמרה תורה לרבות מירחצו כמבואר שם בסוגיא. וע"כ כוונת הריב"א דמיירי שאין בו שיעור כדי לקדש ממנו ד' כהנים, ולזה בעינן להריבוי דירחצו. אבל תמוה מדוע לא פירש הריב"א בדבר המים דמיירי שנטל מן הכיור ד ונראה לומר דאם ייחדו כלי לרחיצה דכהן גדול הוא עצמו נתקדש, ולא בעינן מים הכיור דוקא והיינו דדוקא בשאר כלי שרת שמיוחדין לשימוש המיוחד להם, ולא לקידוש ידים ורגלים בעינן הא דקודח מתוכו, משא"כ בכלי המיוחד לקידוש לא בעינן להתנאי דקודח מתוכו. ה עוד נראה דסברי דכל עיקר התנאי דבעינן קודח מתוכו, זה דוקא בכלי שאין בו רביעית אם בא לקדש ממנו - אבל בשיש בו בהכלי רביעית מקדשין ממנו אפילו בשאין קודח מתוכו, וכן משמע מהשגת הראב"ד שם בביא"מ ובכס"מ שם. וע"כ הא דבעינן שיעור מים כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים זהו בכדי שיהיה עליו תורת כיור. והיינו שאין עליו קדושת כיור אלא בשמחזיק השיעור מים עבור ארבעה כהנים, ואעפ"י שאין נפק"מ לדינא כיון דרבתה תורה, גם שארי כלים שאין בהם שיעור הזה. - אבל הכוונה כיון שיש מצוה לעשות כיור דביה"מ. - הנה אמרה תורה שלא תקוים מצוה זו דעשיית הכיור אלא באופן זה שיחזיק בתוכו השיעור הזה מים כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים, ובזה אתי שפיר הכא שלא כתבו הראשונים בדבר הקיתון של הכהן גדול בדבר המים. ו אבל לפי"ז היה להרמב"ם לכתוב זה בה' כלי המקדש ונראה לפי מה שכתבנו לעיל בשם התוס' וזהו גם שיטת הרמב"ם דדבר הכתוב בפירוש עדיפא יותר מהדבר הנלמד מדרשא. להכי נראה שיש מצוה מן המובחר לקדש מן הכיור. ומטעם זה נראה לומר דזהו הטעם של רבנן דפליגי על ר' יהודה דסבר דכל יום כהן גדול מקדש מן הקיתון. והיינו דסברי רבנן דכיון דאיכא מצוה מן המובחר לקדש מן הכיור להכי בכל השנה מקדש גם כהן גדול מן הכיור, ורק ביוהכ"פ מפני שכל עבודת היום, אינה כשרה אלא בו, להכי יש להראות כבודו שהוא מורם מעם, ולהכי היה מקדש מן הקיתון של זהב, אבל בכל השנה הי' מקדש מן הכיור מפני שהוא מצוה מן המובחר. א שם, ורבנן איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו, מהדר להו למערכה גדולה דתניא מנין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שסודרן על גבי המזבח, ואם אין מחזיקן שסודרין על הכבש או על גבי הסובב עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן. והנה לכאורה מדוע לא יעשו מערכה על גבי הסובב עצמו. וע"כ דסבר האי תנא דאין עושין מערכה על גבי הסובב. והוא דמצינו דפליגי תנאי בזה בזבחים ס"ה דאיתא שם מאי בינייהו אביי ורבא דאמרי תרווייהו עושה מערכה ע"ג סובב איכא בינייהו, יעוי"ש. - ומוכח דהאי תנא דידן סבר דאין עושין מערכה ע"ג סובב, ובזה אתי שפיר הא דפסק הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק כר' נחמיה וראב"י דסברי דהמליקה בעולת העוף נעשית בראשה של מזבח, דהיינו למעלה מהחוט, יעוי"ש, וזהו הא דלא פסק כחכמים דפליגי עלייהו, וזהו כיון דחכמים סברי דעושין מערכה ע"ג סובב, וכיון דסתמא דברייתא הכא סבר האי תנא דאין עושין מערכה ע"ג סובב להכי פסק כר"נ וכראב"י. ב ע"ב, תוס' ד"ה סודרן ע"ג כבש או ע"ג סובב, אבל ע"ג יסוד לא דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד, אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח, ואין לינה מועלת בראשו של מזבח, וכן כבש, ריב"א. והנה לפי"ז קשה טובא למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח, וזהו רבא דסבר הכי בזבחים פ"ז, וא"כ תקשה לרבא מברייתא זו דסבר האי תנא דסודרן ע"ג הכבש והסובב, ולא ע"ג היסוד, והיינו דע"ג הסובב לא נפסל בלינה וע"ג היסוד נפסל בלינה. ונראה דרבא מפרש דלהכי לא נפסל ביסוד היינו משום דכל זמן שלא ירד מן המזבח לכו"ע לא ירד. - אבל אם הניחן על היסוד הרי זה ירידה ממש מן המזבח, משום דיסוד לאו מזבח הוא לענין זה, ולמ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח אם הניחו ע"ג סובב לא נפסל בלינה וגם אם ירד יעלה, וע"ג יסוד נפסל בלינה אם ירד כמו שדייקו התוס', אבל רבא יפרש דע"כ יסוד הרי זה ירד ממש, וא"כ איכא תועלת בהנחה ע"ג הסובב דישנן בהקטרה כל זמן שלא ירד. ג והנה בגבו"א הקשה דאם אמרינן אויר מזבח לאו כמזבח א"כ איפסלו האיברים בשעה שמעלן מהסובב ע"ג המזבח והרי זה ירידה עכת"ד, ונראה דלפי מסקנת הסוגיא שם בזבחים פ"ח אמר רב אשי אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ ופירש"י דהיכא דגברא בראש המזבח קאי ונקט להו לא מבעי' לן באויר המזבח מטעם דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי. איברא דיש לומר דכוונת הגבו"א מדוע לא הקשה הש"ס מברייתא זו. ונראה דאפשר לומר דכמו שמשני התם בהא דכבש מקדש פסולין ואי אויר מזבח לאו כמזבח, אויר כבש נמי לאו ככבש דמי היאך מסיק לי' מכבש למזבח, ומשני דנגיד ליה, וזהו שגורדן מן הכבש למזבח, ואינו מגביהן יעוי"ש. ה"ג אפשר לומד דמשיך להו על דופן הסובב. עד דמטא למזבח. ואעפ"י שאי אפשר בלא הגבהה ג"כ. אמנם כיון דנגעי האיברים בהדופן של הסובב. לא נפסל. מטעם