נזר הקודש - יומא צו

שבעזרה ואח"כ מביאין לו מחתה עם קטורת וחופן מלא חפניו, ועד שיגיע לקדשי קדשים עמיא עמיא ואזלא, ממילא יתחסר, וישאר מקום פנוי גם להקטורת, ולכן גם כשיערה מקב ד' לקב ג' ותהי' המחתה מליאה, ג"כ יתחסר עד בואו לבית קדשי קדשים. ולהכי אם לאו משום חולשא דכהן גדול היו עושין כן גם ביוהכ"פ. אבל מפני חולשא דכהן גדול לא היו מטריחין אותו כל כך ח וחנה עדיין יש להעיר דמשמע דאי לאו משום חולשא דכהן גדול היו עושין כבכל יום שהיו מערין משל ד' לשל ג', וקשה הא איכא חילול יוהכ"פ במלאכה שאינה נדרשת לצורך גבוה. לכן נראה דבאמת גם בלעדי חולשא דכהן גדול לא היו מערין משל ד' לשל ג' מטעם הבערה וכיבוי שלא לצורך, אבל זה תליא בפלוגתא במלאכה שאצ"ל אם חייב עליה ויש לומר דהש"ס דקאמר משום חולשא דכהן גדול אזלא אליבא דמ"ד מלאכה שאצ"ל פטור. - אבל למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב, לשיטה זו גם בלעדי חולשא דכהן גדול אין לעשות כן. אבל לפי"ז תמוה דברי הרמב"ם שמלבד שכתב בפיה"מ שהוא משום חולשא דכהן גדול, הנה כן כתב ג"כ בפר"ב מעבודת יוהכ"פ ה"ה דהטעם בזה שלא ליגעו בתוספת עבודה. ט ונראה דשאני יוהכ"פ כיון דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח, הרי איכא דין מיוחד דבעי לקיחה מחתה מליאה גחלים, וכיון דאי אפשר להיות מליאה רק באופן כשיערה מתוך ד' לתוך ג' א"כ ע"כ בעינן לעשות כן גם ביוהכ"פ בכדי למלא את התנאי דמלא המחתה, ולא הוי חילול יוהכ"פ במלאכה כיון שזהו עצם המצוה. הרי דגם בלעדי הקידוש כלי שרת בעינן מליאה מצד עצמו. י אמנם לפי"ז תקשה דאם אמרינן דאי אפשר לקבל מחתה מליאה אם לא כשיערה מתוך ד' לתוך ג' א"כ ע"כ גם ביוהכ"פ צריך לעשות כן, ואין להשגיח על חולשא דכהן גדול, אם הוא צורך גבוה. וזה פלא דבשאר ימות השנה מקפידין שתהי' מליאה, וביוהכ"פ דכתיב בהדיא .''מלא המחתה" אין אנו מקפידין לעשות המחתה מליאה גחלים. יא ונראה דכיון דכתיב ולקה מלא המחתה. - והביאור מחתה שהוא שם על חיתוי הגחלים כמו שמבאר שם הגאון מלבי"ם וכתיב והביא הכוונה שהביא המחתה עם האש דהיינו בהכלי שחתה בה. ומזה נלמד שאין מערין מכלי אל כלי בעבודת יוהכ"פ. וע"כ אם אי אפשר שתהי' מלא על גדותיה, מ"מ ע"כ זה די כיון שאמרה תורה שבמחתה זו שחתה יבוא אל הקודש, וע"כ הכוונה מלא המחתה לפי יכולתו בחתייתו במחתה זו עצמה, ולא בעינן יותר. יב אבל לפי"ז קשה מדוע קאמר הש"ס שזהו משום חולשא דכהן גדול, דהלא כיון שכן הדין מצד עצמו. יג ואפשר דכיון דאי אפשר לקיים שני המקראות היינו שתהי' מליאה על כל גדותיה מטעם דכתיב ולקח והביא. ואם נקיים ולקח והביא, אי אפשר שתהי' מליאה, ונמסר הדבר לחכמים במה הם בוחרים, ובחרו בזה משום חולשא דכהן גדול, וכמו שמצינו כזה לענין מלאכה בחוה"מ דבאופן שיש סתירה במקראות נמסר הדבר לחכמים כמו"ש התוס' חגיגה י"ח ובנמוק"י מוע"ק. וה"נ כן הוא דאי לאו משום חולשא דכהן גדול היו מקיימין לערות מן של ד' לשל ג' בכדי לקיים מלא המחתה אעפ"י שלא יקויים המחתה והביא דע"כ מביא מכלי אחרת שאינה נקראת מחתה, וכמו שביאר שם המלבי"ם שהשנייה נקראת מקטרת. יד והנה יש לעיין בהקטרת הקטורת של כל יום שהיה הכהן גדול מקטיר גם ביוהכ"פ פרס בשחרית ופרס בין הערבים, היאך היו עושין בדבר הגחלים. - ולכאורה הרי יש גם בזה משום חולשא דכהן גדול. - וא"כ כך היה עושה שהיה חותה במחתה זו עצמה, וכן כתב הגאון בגבו"א. אבל לדעתי נראה דכיון דלא נזכר שם זה. מסתברא דבדבר החתייה של מעשה הקטורת דכל יום היה עושה כמו בכל יום. דהיינו שהיה מערה מתוך של ד' לשל ג'. וביותר לפי מה שכתבנו שיש להקפיד על מלואו בכדי שיתקדשו הגחלים בקדושת כלי שרת. ולא חשו בזה לחולשא דכהן גדול, כיון שיש קפידא מצד הדין. ורק במעשה הקטורת דקדשי קדשים דהיינו הקטרה דמלא חפניו, חשו לחולשא דכהן גדול, זהו מפני שצריך להיות מוכן לעשות עבודה קשה כמבואר לקמן מ"ט ע"ב שזו היא מעבודות קשות שבמקדש, וכן כתב הרמב"ם בפר"ד מעבודת יוהכ"פ, ולזה חשו לחולשא דכהן גדול כיון שהולך לעבוד עבודה קשה כזו. וכיון שיש להם לחכמים רשות למעט בעבודתו כדי שיהיה מוכן לעבודה קשה מזו. אמרו שיבוא במחתה זו עצמה לפנים. וזה ליתא בהקטרה דהקטורת דכל יום, דאין כבידות בהקטרה עצמה, וע"כ לא חשו לחולשא דכהן גדול רק במה שנוגע לעבודה זו שהיא עבודת היום, משא"כ בשארי עבודות. לכן ע"כ היה עושה שהיה מערה משל ד' לשל ג', ואין בזה משום חילול יוהכ"פ, כמו שביארנו לעיל - וד' יזכנו לשמוע מפי נביא, כמו שהוא באמת. א שם, בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים. ומשמע דכן היתה ההקטרה גם בשבת. והקשה בגבו"א מהא דזבחים ק"ט דאיתא שם המקטיר קטורת כזית בחוץ חייב, חצי פרס בפנים פטור, ומפרש רב מאי פטור, פטור צבור שיצאו י"ח גם בכזית, ופירש"י דהאי שיעורא דפרס בשחרית ופרס בין הערבים אינו אלא מדדבנן, ומן התורה בכזית סגי, יעוי"ש, וא"כ כיון דמן התורה סגי בכזית, א"כ היאך מקטירין בשבת יותר מכזית דהוי מבעיר שלא לצורך גבוה עכת"ד, יעוי"ש. - וכמובן שהיא קושיא עצומה. ב והנה לדעתי נראה לפרש בכוונת הסוגיא ובפירש"י. והיינו דבאמת החיוב להקטיר כל הקטורת כולה בכל יום. אלא שאמרה תורה לחלקו לחצאין דהיינו פרס בשחרית ופרס בין הערבים. והנה בהאי פרס דהיינו להקריב לחצאין זהו מדרבנן אבל מדאורייתא גם אם הקריב בשחרית יותר ממחצה, אם רק השאיר כזית להקטיר בין הערבים שפיר דמי. וכמו כן אם הקטיר בשחרית כזית והמותר הקטיר בין הערבים שפיר דמי כפי דין התורה, ומדרבנן יש להקטיר מחצה בבוקר, ומחצה בין הערבים. ובזה אתי שפיר הסוגיא דכיון דמצינו הקטרה דכזית בפנים, להכי חייב על זה בחוץ