נזר הקודש - יומא צ

המשתלח דבעי חלוקה, בעי שיור ע"כ צריך לומר דמפרש כפירוש רש"י דהחלוקה היא בהלשון של השעיר המשתלח עצמו דהיינו חציו בסלע, וחציו בין קרניו ולא כהיש מפרשים דחציו בשעיר של ש. והובא פירוש זה בתוסי"ש ובריטב"א. אבל כתבו שפירש"י עיקר, והרמב"ם ע"כ מפרש כן. ג איברא דהתוס' תירצו דלהכי לא חשיב שלש לשונות משום דעל הנשחט לא הוי אלא כדי שלא יתערב. ובתוסי"ש הוסיפו משום שלא היה שם אלא חוט שני בעלמא יעוי"ש. וא"כ אין הכרח דלא סבר הא דתני רב יוסף. והיינו דלא חשיב אלא לשונות, ועל הנשחט לא היה לשון אלא חוט גרידא. ובדברי התוסי"ש מיושב ג"כ הא דהקשה בגבו"א מדוע לא קשרו מקודם על הנשחט מפני שמקודש יותר. ומביא ראיה מהמשנה סוכה נ"ה בהא דהילך מצה הילך חמץ דגם מדברים שאינן צורך עבודה משגיחין על התדיר, וגם על המקודש, יעוי"ש, אבל לפי דברי התוסי"ש שהיה על הנשחט רק חוט אחד של שני. וא"כ עיקר המצוה של קשירת הלשון בשעיה"מ נאמרה. אבל לפי"ז אין הכרח דר' יצחק ור' יוחנן לא סברי הא דקשירה בהנשחט. והא דלא חשיב לה משום דלא הוי בתור לשון, ואיהו לשונות חשיב. ד ונראה דסבר הרמב"ם דגם אם נפרש כן דסברי דרק חוט אחד של שני היו קושרין בהנשחט. א"כ פליגי ג"כ על הא דתנן רב יוסף דהרי הא דקאמר ולנשחט דקאי אקשירה שאמר בריש דבריו קשר לשון של זהורית, וא"כ סבר דגם על הנשחט היו קושרין לשון, וחוט אחד של שני לא נקרא לשון. וכיון שמוכח דע"כ ר' יצחק פליג על הא דתני רב יוסף. - ממילא אין הכרח לומר דסבר דהיו קושרין חוט אחד. מדלא הזכירו זה. וזהו טעמו של הרמב"ם דסבר דרבי יצחק ור' יוחנן לא סברי לה כלל ולהכי השמיט זה מהלכה. וגם בפיה"מ לא הזכיר כלל מהקשירה של שעיר הנשחט. ה והנה לפי"ז כיון דלא סבר הרמב"ם הא דקשירה על הנשחט א"כ ע"כ מפרש הא דבעי בגמ' ולנשחט אם אקשירה או אהעמדה קאי. פשיטא דלהרמב"ם אהעמדה קאי. וזהו שכתב שם בעבודות יוהכ"פ וקושר לשון של זהורית בראש המשתלח ומעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו, יעוי"ש. והיינו דאי אקשירה קאי אין אנו יודעין ע"ד עמידתו. אבל לשיטת הרמב"ם מבואר דאהעמדה קאי. ו והנה בגבו"א מסתפק להמסקנא בש"ס לפי מה דתני רב יוסף דאקשירה קאי. היאך הדין בדבר העמדה. והנה מביא ראיה מהא דתנן לקמן ס"ו גבי וידוי של שעיר המשתלח בא לו אצל שעיר המשתלח, ופירש"י ממקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו, הרי מוכח לפי המסקנא דאהעמדה קאי עכת"ד, יעוי"ש ותמוה טובא דמה ראיה משעיר המשתלח להשעיר הנשחט, דהרי שפיר יש לפרש דאם השעיר הנשחט קאי אקשירה, אין ראיה על אהעמדה. - אמנם מדברי הרמב"ם להלכה מבואר דרק על ההעמדה קאי, וכמוש"נ. ז שם, למה כורך שיהא כולן באגודה אחת, עי"ז פירש"י. והנה בגבו"א מקשה בזה טובא. אבל בספרנו נזר הקודש למנחות כ"ז מבואר לנכון. א דף מ"ב, איתמר שחיטת פרה ופר וכו', - והקשו בתוסי"ש מאן דמכשיר שחיטת פרה בזר מהא דתנן בפר"ד דפרה שחטה שלא בכה"ג פסולה ור"י מכשיר, משמע דאפילו מאן דמכשיר לא מכשיר אלא בכהן הדיוט אבל לא בזר, ותירצו דמצינו למימר דר' יהודה מכשיר אפילו בזר דלאו עבודה היא, יעוי"ש. ותמוה טובא דלפי"ז פליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי, ומדוע לא הביא הש"ס לומר כן, ומצאתי בריטב"א שהקשה בזה, וכתב דמאן דמכשיר בזר מפרש דלאו אשחיטה קאי התם אלא על שארי עבודות דמקבלה ואילך מצות כהונה, יעוי"ש. והנה באמת ליתא במשנה שחטה שלא בכהן גדול, אלא איתא שלא בכהן גדול, וע"כ אשארי עבודות קאי דהיינו על עיקר מעשה פרה. ובגבו"א נחית ג"כ לפרש המשנה כן, וכבר קדמו הריטב"א ודברי התוסי"ש תמוה ואולי היה להתוס' הגירסא שחטה, אבל גם לגירסא זו יש לפרש דכוונת התנא על מעשה פרה ומפני שההתחלה הוי שחיטה נקראת על שם זה. ב והנה בכדי שלא לשוויה לרבותינו בעלי התוס' כטועה ח"ו נראה דכוונת התוס' כך הוא. משום דיש לפרש בהמשנה הא דתנן שלא בכהן גדול בשני אופנים. אופן אחד דקאי גם אשחיטה. וכו"ע בין רבנן ובין ר' יהודה סברי דעכ"פ כהן בעינן, וע"כ הוא מטעם דשחיטה גם כן נקראת עבודה במעשה פרה, דלא גרע משארי עבודות בפרה דנקראים עבודה ובעי כהונה. ויש לפרש באופן שני דבשחיטה כו"ע סברי דלא הוי עבודה אפילו במעשה פרה. וממילא לפי"ז ע"כ הא דתנן ושלא בכהן גדול לא קאי אשחיטה. ולזה הקשו התוסי"ש משום דסברי בהקושיא דשחיטה הוי עבודה במעשה פרה, וא"כ גם רבי יהודה סבר דבעי כהן, וא"כ קשה לשמואל היאך מכשיר זר בשחיטה דפרה. ולזה תירצו דר' יהודה מכשיר כוונתו אפילו בזר, היינו דוקא בשחיטה והוא מטעם דשחיטה לאו עבודה היא אפילו במעשה פרה, וכיון דר' יהודה סבר דשחיטה לאו עבודה היא, ע"כ גם רבנן סברי כן משום דלא מצינו פלוגתא בזה, ואין לאפושי בפלוגתא. וממילא לפי"ז ע"כ מוכרחין אנו לפרש דהא דתנן ושלא בכהן גדול אשארי עבודות קאי, ולא אשחיטה דבזה כו"ע סברי דכשרה בזר. ג והנה למ"ד דשחיטת פרה פסולה בזר מטעם מידי דהוי אמראות נגעים דלאו עבודה ובעי כהונה. יש לעיין אם בעינן לזה בגדי כהונה. דיש לומר דכיון דבעי כהונה מטעם גזירת הכתוב כמו הא דמראות נגעים, ובמראות נגעים פשיטא דלא בעי בגדי כהונה, וא"כ ה"נ בשחיטה דפרה, או"ד כיון דכל מעשה פרה בעי בגדי כהונה כמבואר במשנה דפרה פר"ד מ"א, וא"כ גם שחיטה בכלל זה. והנה בתוסי"ש כתבו וז"ל שחיטת פרה בזר פסולה, נראה דבעי נמי בגדי כהונה כשאר עבודות עכ"ל. - הרי שדנו בזה בסברא, ואעפ"י דשחיטה לאו עבודה היא, ובדמיון למראות נגעים לא נצרך לבגדי כהונה. נראה דסברי דכיון דעיקר הלימוד מטעם אלעזר וחוקה, איתרבאי לעבודה,