נזר הקודש - יומא פח

לדון בסברא כן, דהרי מצינו שכן סבר ג"כ האי תנא דסגן כשר לזה. וא"כ אפשר דתנא דמתניתין אעפ"י שסבר דכהן גדול מכניס שתי ידיו, אבל בזה לא מצינו דסבר דהגרלה עבודה היא, דלמה לן לאפושי בפלוגתא, ותנא דמתניתין שמצריך כהן גדול הוא רק להידור מצוה. ט עוד יש לדון בדברי ד' יוחנן שאמר הגרלה אינה עבודה, היאך הדין בשהגדיל, ולא אמר לד' חטאת, אם סגי בזה להיות בקדושתן. ומקום הספק אם סבר ר' יוחנן דעיקר הקדושה הוא בקריאת השם, והגרלה הוא דק למצוה, וגם לא סגי ההגרלה לעשותם קדושים או"ד דההגרלה לבדה ג"כ כח מקדיש לה, והקריאת השם אינו מעכב. והנה לכאורה יש מקום לומד דההגרלה לבדה כח מקדיש יש לה. והיינו דר' יוחנן דע"כ לא דריש מהא דועשהו חטאת למעט קריאת השם, א"כ יש לדון ק"ו דהגרלה לא מעכבא, דהיינו הק"ו ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם. ומזה מוכח דהגרלה לא מעכבת. אבל כמו כן יש להוכיח מזה דהגרלה לחודיא מקדשת, דאל"כ אין לדון ק"ו. ואם אמרינן דר' יוחנן למד דינו דהגרלה לא מעכבת מכח הק"ו, א"כ מזה מוכח ג"כ דהגרלה לחודיא יש בכחה לעשותם קדושים. י אבל לפי"ז תקשה בסוגיא לקמן מ' ע"ב ת"ש שאלו תלמידיו את ר"ע עלה בשמאל מהו שיחזיר לימין אמר להן אל תתנו מקום לצדוקים לרדות, טעמא דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות הא לאו הכי מהדרינן לי' והא אמרת הגרלה מעכבת, יעוי"ש, משמע דאם הגרלה לא מעכבת אתי שפיר, וגם מהדרינן לי', וקשה אם אמדינן דגם אם אמדינן הגדלה לא מעכבא, מ"מ יש בכח הגרלה לעשותם קדושים, וא"כ הרי הוקבעו בהגרלה, וא"כ היאך מהדרינן. וע"כ מוכח מזה דלמ"ד הגרלה לא מעכבא אין בכח ההגדלה לעשותם קדושים, עד שיקדשם בקריאת השם. ולהכי כשעלה הגורל בשמאל טרם שקבעם בקריאת השם שפיר יכול להדורי, ואתי שפיר דפריך הש"ס למאן דאמר הגדלה מעכבא והגרלה עושה קביעות לקדושתן. ומוכח מזה דלד' יוחנן ע"כ עיקר הקביעות על ידי האמירה, וההגדלה הוא דק למצוה לחודיא. יא וחנה לפי"ז אזדא הק"ו לדון דמהני קריאת השם בלא הגרלה כיון דהכא ג"כ הגרלה לחודיא לא מהני וא"כ יש להבין מ"ט דר' יוחנן דסבר הגרלה לא מעכבא, וגם אינו עושה קביעות לקדושתו. ונראה דסבר ר' יוחנן דכיון דהצריכה תורה אמירה- הרי זה הקדש כבעלמא והגורלות הצריכה תודה להיכרא. כמו שדרשו בירושלמי פר"ד דיומא היינו שאמרה שיהא ניכר איזה לשם ואיזה לעזאזל. ובעינן שיהא כל אחד מוכיח על עצמו, יעוי"ש וביארנו לעיל מזה וזהו שיטת ר' יוחנן כשיטת הירושלמי שסתמו אליבא דר' יוחנן דהגורל הוא רק מפני היכרא בעלמא. יב כתב הרמב"ם בפר"ג מעבודת יוהכ"פ ה"ג וז"ל והגרלה מעכבת אעפ"י שאינה עבודה לפיכך ההנחה כשדה בזר, ועליית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר עכ"ל, והקשה בלח"מ כיון דהגרלה לאו עבודה היא, א"כ דינה כשחיטה שכשרה בזר כמבואר לקמן מ"ב, וכן פסק הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ, ומתרץ דלא דמי לשחיטה דלא הוי עבודה מטעם שנוהגת בחולין, משא"כ בהגרלה דלאו עבודה היא, רק מפני שכשרה בסגן וכפירש"י עכת"ד, יעוי"ש, אבל תמוה דהרי שיטת הרמב"ם כתנא דמתניתין דהכהן גדול מכניס שתי ידיו לתוך הקלפי. ולפי"ז אתי שפיר מה שפסולה בזר כיון שגם הסגן אינו ראוי לזה, אבל תקשה מדוע כתב הרמב"ם דלאו עבודה היא, וממילא תקשה לפי הכלל דכל היכא דלאו עבודה כשרה בזר. וביותר לפי דברי התוסי"ש אין שום ראיה מהא דסגן מכניס ידו כמו שכתבנו לעיל, והנה יש ליישב כמו שכתבנו לעיל דאפשר דגם התנא דמתניתין סבר דכשר בסגן כמו שכתבנו לעיל. יג אבל קשה טובא לשיטת הרמב"ם דהגרלה פסולה בזר, א"כ יש פירכא על הק"ו דברייתא, שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם, מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם. הלא יש להשיב ולומר מה לשארי קדשים שקידש השם. שכן כשרה בזר, משא"כ במקום שקידש הגורל דפסולה בזר. והנה זה יש ליישב דהדין דפסולה בזר, זהו לפי המסקנא דילפינן מקרא דועשהו חטאת דדוקא הגדלה עושה קידוש, ממילא תצא מזה דכיון דהגרלה מעכבת, מזה למד הרמב"ם דהגרלה פסולה בזר. אבל הברייתא שדנה ק"ו מקודם, דיש לדון דהגרלה אינה מעכבת, אלא סגי גם בקריאת השם, דאז היתה ההגדלה כשרה בזר. אבל הרמב"ם כתב לדינא דהגרלה פסולה בזר, זהו לפי המסקנא דהגרלה מעכבת. יד ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' לקמן בד"ה ועשהו חטאת וכו' וא"ת נהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק"ו ומה במקום שלא קידש השם קידש הגורל. במקום שקידש השם אינו דין שיקדש הגורל, יעוי"ש. ולשיטת הרמב"ם דהגרלה פסולה בזר, ובעינן כהן, וגם כהן גדול, א"כ אין מזה ראיה לכל הקדשים שיוקבע ההקדש על ידי הגורל מק"ו מהא דגורל, דמהני מפני שנעשה בכהן גדול, משא"כ במקום דנקבע ע"י זר. ואפשר שמזה למד הרמב"ם האי דינא דהגרלה פסולה בזר, אעפ"י דלא הוי עבודה, מטעם דאל"כ תצא הדין דמהני גורל בכל הקדשים. וכיון שזה ליתא א"כ מוכח דהגרלה פסולה בזר. טו והנה הרמב"ם שכתב דזר פסול להגרלה לא מדעת עצמו כתב כן, אלא כן איתא בהדיא בירושלמי פר"ד דיומא ה"א דהעליה מתוך קלפי מתוך שהיא מעכבת אם העלה זר פסול, יעוי"ש. אבל יש לפרש דהירושלמי סובר דהגרלה חוי עבודה, אבל הרמב"ם דסובר דהגרלה לאו עבודה היא, ומ"מ פסולה בזר, וזה טעמא בעי. וביותר שמצינו בהדלקת המנורה שכתב הרמב"ם בפר"ט מביא"מ ה"ז דהדלקת נרות כשרה בזרים לפיכך אם הטיב כהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליק, יעוי"ש ומ"ש הכא בהגרלה דאעפ"י דלא הוי עבודה, ומ"מ פסולה בזר, ואם בשביל דמעכבא הלא הדלקה במנורה פשיטא שמעכבא דע"כ בעינן להדליק המנורה. והנה אפשר לומר דהעיכוב שהוא מצד עצמו לא נחשב עיכובא. משא"כ הא דהגרלה דמעכבא סדר הקרבנות הבאות אחרי כן.