נזר הקודש - יומא פז

קודש יעוי"ש, והנה לכאורה תמוה דאכתי הקושיא במקומה דהרי סו"ס נהנה בשל קודש, ונראה דסברת התוס' דכיון דלא שייך הא דהנאת מצוה שתהי' אסורה רק באופן שאין ההנאה בכלל המצוה, אבל אם ההנאה ג"כ מצוה אז בטלה הנאת הגוף שנהנה מפני קיום המצוה, וכיון שיש כבוד להמצוה אם הוא קודש, נמצא דההנאה מקודש הוא ג"כ בכלל המצוה, ובזה בטלה הנאת הגוף. ומטעם זה לא דמי להגודר מן המעיין דאסור לטבול בימות החמה מפני הנאת הגוף, דשאני התם דהנאת הגוף אינה בכלל המצוה, ומטעם זה אתי שפיר שיטת הר"ן נדרים ט"ו בנודר מתשמיש דאסור מטעם הנאה"ג משום דההנאה לאו מצוה היא. ובזה יש ליישב הא דהקשה הנוב"ת האו"ח סי' קל"ג מדוע אמר רבא בנדרים ט"ז באומר הנאת סוכה עלי דפריך הש"ס וכי מצות ליהנות ניתנו אף שאיכא הנאה"ג ומ"ש מנודר מן המעיין דאסור לטבול בימות החמה, יעוי"ש, משום דשאני סוכה דאמרה תורה תשבו כעין תדורו, וההנאה בכלל המצוה, ובטלה הנאת הגוף לגבי הנאת המצוה ובזה לכו"ע אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו, ואפילו לרב יהודה דסבר מצות ליהנות ניתנו, אבל כל זה באופן דההנאה אינה בכלל המצוה. שם, כי הדדי נינהו, וכתבו התוסי"ש וכשרה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכ"ג ביוהכ"פ שצריך לו שתי ידים, לפי שא"א בעבודה אלא הוא עכ"ל, וביאור הדברים אעפ"י שע"כ לא נדרש לבירור הא דשמאל, וע"כ הימין לחודיא סגי לעשות בירור, אמנם כיון שע"כ שתי הידים עושות הבירור כאחת, ממילא נחשב כי השמאל עושה פעולת הבירור עמו הימין משום דהי מינייהו מפקת. משא"כ בזה שכתבנו לעיל לענין כהן גדול וסגן, דע"כ אזלינן בתר הן גדול לגבי סגן, ומטעם זה נחשב עיקר העבודה לגבי הכהן גדול, וכמו שכתבנו לעיל. א דף ל"ט ע"ב אמר רבי ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת, ורבי יוחנן אמר אף עלייה אינה מעכבת. והנה למ"ד הגרלה אינה מעכבת, ע"כ נתקדשו השעירים בקריאת השם. ולמ"ד הגרלה מעכבת יש לעיין אם בעינן להקדושה הגרלה עם קריאת השם, וזה בלא זה לא מהני להיות קדושים. או"ד דבאמת סגי גם בקריאת השם לענין הקדושה, והא דהגרלה מעכבת, זהו מטעם עבודה כי גם ההגרלה שייכה לעבודת יוהכ"פ. והנה אם אמרינן כן תצא מזה, דלמ"ד הגרלה מעכבא הוי הגרלה עבודה ולמ"ד הגרלה לא מעכבא לא הוי הגרלה עבודה. ב וחנה לקמן מ' ע"ב הובא ברייתא דתניא ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת שיכול ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת. ומעתה יש לדון דע"כ הגורל עושה חטאת בלעדי צירוף קריאת השם. דאל"כ אלא בעינן תרווייהו הגורל וקריאת השם, א"כ אין כאן ק"ו כלל, שהרי אין לדרוש ק"ו שסגי בקידוש השם לחודיא, מזה דמצינו דהגורל מקדש, דליתא דהרי לא מצינו קדושת הגורל בלא קידוש השם גם כן. וא"כ אין לדון דליהני קריאת השם לחודיא. והנה האי תנא סבר דהגרלה מעכבא כמבואר לקמן אשר מברייתא זו איתותב ר' יוחנן בתיובתא, הרי מבואר דלמ"ד הגרלה מעכבא, הכוונה הגרלה לחודיא, והקריאה דלד' חטאת הוא רק למצוה. אמנם לר' יוחנן דסבר הגרלה לא מעכבא ע"כ סבר דהקדושה חלה בקריאת השם לחודיא. דע"כ בעינן שיתקדשו בקדושת קרבן, וא"כ לר' יוחנן ע"כ עיקר הקדושה נעשית בקריאת השם. והגרלה הוא רק למצוה לחודיא. וזהו לגמרי דלא כברייתא אשר ממנה איתותב ד' יוחנן. ג והנה יש להוכיח דע"כ גם למ"ד הגרלה מעכבת, ומ"מ לאו עבודה היא. והיינו מברייתא זו עצמה, והוא מדדריש התנא ק"ו דליהני קריאת השם מזה דלא מהני גורל בכל הקרבנות ומהני קריאת השם, וא"כ במקום שמהני קביעותא דהגורל אינו דין שמהני קריאת השם. דהלא יש למיפרך דהגורל לא מהני ביוהכ"פ רק מפני שהוי עבודה מעבודת היום. וזה לא שייך אלא ביוהכ"פ. וע"כ דגם למ"ד הגרלה מעכבא, מ"מ לאו עבודה היא. ורק גזירת הכתוב הוא שהקדושה תהיה דוקא עפ"י הגורל. ד וחנה בהא דקאמר ר' יוחנן הגרלה לאו עבודה היא ע"כ זה הוי גם למ"ד הגרלה מעכבא. ה והנה רש"י פירש מנין לומר דהגרלה לאו עבודה היא מהא דמצינו שכשרה הגרלה בסגן למ"ד הסגן וכהן גדול מכניסין ידיהן של ימין בקלפי יעוי"ש. וקשה דלפי"ז תליא בפלוגתא דתנאי דהרי תנא דמתניתין סבר דהכהן גדול לבדו מכניס שתי ידיו לתוך הקלפי, וא"כ לתנא דמתניתין הוי הגרלה עבודה, - ומדוע בחר ר' יוחנן הברייתא ושביק סתם דמתניתין היפך הכלל שאמר ר' יוחנן בכל מקום הלכה כסתם משנה. ועוד קשה דהרי יש לדחות מהא דהסגן מניח ידו. דיש לומר דלהכי כשר בסגן מפני שהבירור נעשה על ידי הכהן גדול, דהרי אם אחד נתברר, ממילא אנו יודעין גם השני, וכן כתבו התוסי"ש לעיל ד"ה הסגן. יעוי"ש. וא"כ אין ראיה מזה דהגרלה לאו עבודה היא. ו אמנם נראה דיש להוכיח דהגרלה לאו עבודה היא מזה דאמרה תורה ועשהו חטאת לומר דהגורל עושה חטאת ולא קריאת השם אשר יש ללמוד מק"ו, ואמרה תורה קרא מיוחד לאפוקי מהק"ו. ולפי מה שכתבנו לעיל ע"כ מוכח דהגרלה לאו עבודה היא, דאל"כ ליכא ק"ו ולא איצטרך קרא למעוטי קריאת השם, ומזה מוכח דהגרלה לאו עבודה היא. ז אבל עדיין תקשה מנין לד' יוחנן דהגרלה לאו עבודה היא. דהרי ר' יוחנן לא ידע מהברייתא דאיתותב מינה. ח ונראה דסבר ר' יוחנן דכיון שאמרה תורה שיאמר לד' חטאת ובאמירה שפיר נתקדשו כמו כל הקרבנות דנתקדשו באמירה, וזהו עיקר ההקדש כבכל הקדשים, וממילא ההגרלה הוא למצוה, והרי זה כמו הכשר מצוה להאמירה, אבל האמירה העיקר, וזהו כמו שפירש"י בד"ה אף העלאה אינה מעכבת. ואם יקרא הכהן שם חטאת על האחת, ושם עזאזל על חבירו הוקבעו בלא הגרלה, וכיון שאינו בעיכובא, ממילא מוכח דלא הוי הגרלה עבודה, והיינו שכן דן בסברא. והא דפירש"י דילפינן דהגרלה לאו עבודה היא מהא דהסגן מכניס ידו, זהו לרווחא דמילתא, לומר שיש