נזר הקודש - יומא פ

בשחיטה וזריקה גם בלא הקטרה איכא איסור עשה דהשלמה. ג ונראה עוד דמה דמספקא לי' להטו"א בשיטת הת"ק הנה יש סוגיא ערוכה בפסחים ע"ג ע"ב דע"כ מוכח דסברת הת"ק דאיכא עשה דהשלמה גם בשחיטה והוא דאיתא שם שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם כו' ותני עלה בחול כי האי גוונא ישרף מיד וכו' אלא אי אמרת לא בעי עקירה מרישא הוי ליה שלמים פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי, יעוי"ש, הרי מבואר מזה דלא מהני הכא להלין על ראש המזבח אלא עיבור צורה ושריפה. וע"כ זהו דלא כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ולפי אוקימתא דר"פ. וע"כ אליבא דת"ק אזלא וא"כ מוכח דבשחיטה וזריקה איפסלא מטעם עשה דהשלמה, ואיפשט הספיקא דהגאון בעל טו"א מסוגיא זו. נמצא מבואר דפליגי תנאי אם עשה דהשלמה תליא בהקטרה או שתליא בהשחיטה וזריקה. ד התוסי"ש הקשו וז"ל לכאורה משמע דלמצוה הוא דהוי הכי כדדרשינן נמי לקמן העולה עולה ראשונה, ואמרינן במנחות מ"ט דלמצוה, וקשה לרבי מדתנן בפסחים בסוף אלו דברים שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידיהם וכו' ותני עלה בחול ישרף מיד וכו' ודייק פסולו מחמת מאי הוי מחמת ששחטו אחר תמיד של בין הערבים פסולו מחמת דבר אחר וטעון עיבור צורה, אלמא אינו ראוי להקרבה מדקרי לה פסול וטעון עיבור צורה, ויש לדחות דעליה השלם איכא פסול שעבר על עשה דהשלמה ואינו ראוי עוד להקרבה באותו יום, אבל לא יהא דבר קודם לתמיד של שחר הוי למצוה בעלמא שביום זה לאחר התמיד מיד ראוי להקרבה ולכך לא מיפסל בהכי עכ"ל, יעוי"ש. ביאור הדברים דסברי התוס' דצריך להיות שוה הא דעליה השלם להדין דהעולה עולה ראשונה. ואם זה למצוה גם זה למצוה, ואם זה לפסול גם זה לפסול. וכיון שמצינו דעליה השלם הוא לפסול, ע"כ הא דהעולה עולה ראשונה דתמיד של שחר ג"כ לפסול. ה והנה אם אמרינן דעליה השלם הוא לפסול ע"כ דהאיסור דהשלמה הוא בשחיטה כי ע"כ כן סבר הסוגיא זו כמו שהוכחנו לעיל, ומזה הקשו התוס' כי כן צריך להיות גם בתמיד של שחר הפסול בהשחיטה, וממילא לא מהני עוד הקטרה. ולפי"ז יש להבין הא דתירצו התוסי"ש דשאני תמיד של שחר דהיום חזי להקטרה, והתם בעלי' השלם אינו ראוי להקטרה בזה היום. אבל תמוה דכיון דסברה הסוגיא זו שמזה הקשו התוס' דנפסל בשחיטה, ולא מהני הקטרה, וא"כ מה מועיל הא דיכול להקטיר כל היום, כיון שכבר נפסל בשחיטה. ועוד אם בשביל ההקטרה הלא גם בעלי' השלם יש לקיים ההקטרה על ידי הלנה בראש המזבח וכמו שאמר ד"פ בפסחים נ"ט שם, אבל כיון שהתוס' הקשו מסוגיא דאלו דברים שע"כ לא סבר הא דהלנה בראש המזבח, והיינו דסבר האי תנא דבשחיטה איפסלו, ואם כשיטת התוס' דעלי' השלם חד דינא אית להו עם הא דהעולה עולה ראשונה דתמיד של שחר, א"כ צריך להיות פסול בשניהם, וא"כ דברי התוסי"ש צע"ג. ו והנה אפשר דסברי התוסי"ש דאם ההקטרה אינה יכולה להיות באותו יום, דאז השחיטה פועלת פסול, והיינו דכיון דהשחיטה אינה פועלת על ההקטרה שתהי' ביום הזביחה, הרי"ז כעין דיחוי מהקטרה, אמנם אם ההקטרה תוכל להיות באותו יום עצמו ביום הזביחה אז אין הזביחה גורמת פסול, כיון שלא נדחה מהקטרה באותו יום עצמו, והביאור בזה דהלנה בראש המזבח אין זה ההקטרה האמורה בתודה. ואם השחיטה באה על אופן זה, הוי שחיטה פסולה. והוי ההקטרה כעין תנאי בהשחיטה. - כן נראה בביאור דברי התוסי"ש. ז עוד כתבו שם התוסי"ש שהקשו מהתוספתא דפסחים פר"ד דתניא כל הקדשים שהקריבו קודם לתמיד השחר פסולין, משמע שלא היו קריבין כלל, וי"ל דבקרבנות יחיד מיירי כגון נדרים ונדבות, יעוי"ש. ותמוה מה הבדל יש בין קרבנות יחיד לקרבנות צבור, ומשמע מדבריהם דוקא נדרים ונדבות, ולא אדע שום הבדל ביניהם לשארי קרבנות כמו חטאות ואשמות וכדומה ואדרבה קרבנות הבאות על חטא חמירא טובא, וצ"ע. ח ונראה בכוונת דברי התוסי"ש דמפרשי בכוונת התוספתא דסבר האי תנא דכיון דכתבה תורה השלמים אעפ"י שהפירוש השלם. אמנם מפני שכתבה תורה השלמים, ע"כ כוונת התורה גם על שלמים ודומה לשלמים וזהו לקרבן יחיד שהוא שלמים (ואין זה שייכות לשלמי צבור) וסבר התנא דהתוספתא דיש לפרש הקרא השלמים שמורה על קרבן יחיד, וגם השלם, דהכוונה לכל הקרבנות. וישונה דיניהם, דמאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו קרבן יחיד פסול גם בדיעבד, וכל הקרבנות הנלמד מהשלם דרק מדרשא נלמד הוי זה בלכתחילה ולמצוה, וזה מתאים עם הסוגיא דסו"פ אלו דברים בפסח שמשכו הבעלים את ידיהם דנעקר מפסח ונעשה שלמים, דבזה פסול גם בדיעבד. ט והנה הרמב"ם בפר"א מתו"מ ה"ג כתב וז"ל לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחד תמיד של בין הערבים, עכ"ל. הנה דקדק וכתב דקודם תמיד של שחר אסור להקריב, ולאחר תמיד של בין הערבים כתב דאסור לשחוט. ונראה דסבר כת"ק דר' ישמעאל בנו של ריב"ב דסברי דאסור לשחוט, והכוונה בהשלם על השחיטה נאמרה, ולא מהני עוד מה שיעלה על המזבח כיון דנפסל בהשחיטה שהיתה בפסול. וע"כ הטעם כמו שכתבנו דהשחיטה לא הוי שחיטה ראויה להקטרה בזה היום וזהו כהסוגיא דסו"פ אלו דברים, אבל בתמיד של שחר לא נאסרה השחיטה, מטעם דהוי שחיטה ראויה להקרבה בזה היום, וזהו כסברת התוסי"ש כמו שביארנו לעיל. אבל לפלא מדוע לא כתב הרמב"ם דאיכא גם פסול בהקרבן שנשחט אחר התמיד של בין הערבים. - ומצאתי במל"מ שם שכתב וז"ל ודע דרבינו ז"ל לא כתב פסול כלל לא בקודם תמיד של שחר. ולא באחר תמיד הערב. וגם הוקשה לו מסוגיא דסו"פ אלו דברים שמבואר דפסול ממש הוא בשחט לאחר תמיד הערב, וכתב דמפרש הרמב"ם דנפסל מטעם דכיון דאסור לזרוק ולהקטיר, ואם זרק והקטיר לא נפסל עכת"ד, יעוי"ש. אבל זה לא יספיק לפי מה