נזר הקודש - יומא עט

ח ויש לעיין לשיטת הרמב"ם דכלאים שלא בשעת עבודה לוקה כמו"ש בפר"י מהל' כלאים. א"כ האי כהן העושה המירוק ע"כ לבוש בבגדי כהונה והאבנט שלו הוא כמו בכל השנה שהוא כלאים, דאל"כ אם אינו לבוש בבגדי כהונה הרי הוא כזר. ובשלמא בכל השנה פשיטא דהכהן השוחט התמיד היה לבוש בבגדי כהונה, ולא חיישינן לכלאים שלא בשעת עבודה מטעם דהוא היה המקבל את הדם ג"כ. - ואעפ"י שקיי"ל דהזורק מקבל הדם, כמבואר לעיל כ"ה וברמב"ם פר"ד מתו"מ ה"ו, אמנם כיון דמתרמי לפעמים שהשוחט מקבל להכי היה לבוש בגדי כהונה. אבל הכא שהמקבל צריך להיות בכהן גדול דוקא. ואם מהדרינן בתר כהן לשחיטת התמיד, וע"כ הכוונה גם בגדי כהונה, וא"כ הרי הוא לבוש כלאים שלא בשעת עבודה. ואפשר דהמצוה דהמירוק כיון שהוא לצורך קבלת הדם, נקרא ג"כ עבודה לענין זה שלא נקרא שלא בשעת עבודה. וביותר נראה דהרמב"ם סבר דהאי אחר ממרק ל"ה כהן ובזה ניחא דלא כתב הרמב"ם דכהן אחר ממרק, אלא כתב סתם אחר ממדק. וגם בפיה"מ לא כתב דבעינן כהן, וע"כ סבר הרמב"ם דליכא חילול יוכ"פ גם כן אצל זר כיון שמותר בזה. ט והנה יש לעיין בכל הקרבנות אם בעינן ג"כ מירוק. ומסתברא דכיון דהמירוק בא בשביל שיקבל כל הדם, א"כ דין זה צריך שינהוג בכל הקרבנות, וע"כ התנא דנקט זה בתמיד הכוונה כי כן היה בכל הקרבנות. ולפלא שלא נזכר זה בהדיא. ובפיוט של מוסף ליוהכ"פ נזכר מירוק גם בפר של כהן גדול. י והנה התוס' הכא כתבו בשם יש מפרשים דלהכי קאמר הש"ס הכא א"כ הויא לי' עבודה באחר ונקראת המירוק בשם עבודה מטעם דכל עיקר הא דשחיטה לאו עבודה היא כמו שפירש הר' יעקב מאורליינש לפי שנוהגת אף בחולין, והאי מירוק אינו מעכב בחולין. א"כ הוי עבודה ולא יהא כשר אלא בו, יעוי"ש. והנה לפי"ז בעינן בכל הקרבנות מירוק על ידי כהן דוקא. וקשה הלא לא מצינו בתורה דבעינן כהן אלא מקבלה ואילך. ועוד דלפי"ז יש לומר הא דמצינו בעלי הכהן דהי' מהדרי בתר כהן למישחטי', ושמואל אמר להם דשחיטה כשרה בזר, כמבואר בברכות ל'. - וקשה הא אפשר דהיו מהדרי בתר כהן בשביל מצוה דמירוק. היינו דהכהן השוחט, ימרק ג"כ. וכיון דזה ליתא בחולין להכי בעינן כהן, אבל נראה דדוקא הא דבעינן אחר שימרק זהו דוקא ביוהכ"פ דבעינן שהכהן גדול יקבל. אבל בכל השנה דהזורק מקבל שפיר דמי שהשוחט יעשה השחיטה עם המירו?. יא והנה איתא בירושלמי יומא פר"ג ה"ז דבי יעקב בר אחא רבי יוסה בשם ד"י בשם רשב"י פר ושעיר של יום הכפורים צריכין כהן לשחיטתן, יעוי"ש. והנה ע"כ סובר דשחיטת פר ושעיר של יוהכ"פ כשרים בזר ולא בעינן כהן גדול מדלא אמרו דבעינן כהן גדול. וא"כ תמוה מדוע בעינן כהן כיון דגם זר כשר וע"כ משום דלא ניתנה יוהכ"פ להדחות אצל זר, ולהכי בעינן כהן, ומזה ראיה להשיטה שכתבנו לעיל וצ"ע. יב ויש לעיין אם מהני מחשבת פיגול בהמירוק, ומקום הספק, דהנה יש לומר דלא מהני לאחר שחיטת הרוב. או"ד כיון דאיכא מצוה למרק מהני גם מחשבה, ומסתברא דלא מהני לפיגול וק"ו מהא דתנן במשנה בפר' בית שמאי בהא דנתן את הראשונה וכו'. א דף ל"ג שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים. עליה השלם כל הקרבנות כולן והקשה בגבו"א הא שם בפסחים קאמר הש"ס מאי תלמודא אמר אביי עליה שלמים ולא על חבירו שלמים, ופריך שם רבא אימא שלמים הוא דלא נקריב הא עולות נקריב אלא אמר רבא השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן. ולפי"ז אביי דדריש שלמים כמשמעו מדוע דריש הכא כדרשת רבא ועוד באמת מנלן להוציא קרא ממשמעותי', יעוי"ש. ונראה דאם נדרוש כמשמעותי' דדוקא שלמים אין להקריב אחר תמיד של בין הערביים א"כ מותר להקריב פסח ג"כ אחרי התמיד, דלפי"ז למה כתבה תורה בפסח בערב ובין הערבים שיאוחר פסח אחרי התמיד כיון שבלא"ה מותר להקריב כל הקרבנות לבד משלמים. ואין לומר דהתורה באה ללמדנו שמצד הדין יאוחר פסח, והיינו שהתמיד יוקרב מקודם, דלזה לא איצטרך קרא דבלא"ה יש להקריב התמיד קודם מטעם תדיר כמו"ש התוס' שם שכתבו וז"ל אע"ג דתמיד תדיר איצטרך למיכתב דהו"א שהפסח קדים משום עליה השלם עכ"ל, - אבל אם נפרש השלמים כמשמעותי' א"כ ממילא התמיד קודם, מטעם שהוא תדיר, וא"כ למה כתבה תורה בערב ובין הערבים, ומוכח מזה דהשלמים ביאודו השלם, ומטעם זה קבל אביי מרבא למידרש הכי מכח הברייתא דקבעה תורה זמן לפסח אחר התמיד. ב והנה בעיקר הא דעשה דהשלמה אם האיסור תליא בשחיטה וזריקה, או דתליא בהקטרה, פליגי תנאי בפסחים נ"ט דתניא שם ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוס"כ בערה"פ שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב רבי ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אף מחוס"כ בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב. ופריך שם הש"ס בשלמא לת"ק יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה, אלא לד' ישמעאל בנו של ריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה, אמר רבינא אמר רב חסדא הכא בחטאה"ע עסקינן שאין למזבח אלא דמה ד"פ אמר אפילו תימא חטאת בהמה מעלה ומלינה בראשו של מזבח, יעוי"ש. והנה מוכח מזה דלר' ישמעאל בנו של ריב"ב עיקר עשה דהשלמה הוא בהקטרה, ולא בהשחיטה וזריקה, ויש להבין מ"ט דת"ק דאמר דוקא מחוס"כ בערה"פ מביא כפרתו לאחר תמיד משום דפסח חמיר ומדחה עשה דהשלמה, וקשה הא גם בשאר ימות השנה יכול מחוס"כ להביא קרבנו משום דאין כאן עשה דהשלמה לר"פ דאמר מעלה ומלינה בראשו של מזבח. ועוד דבער"פ גופי' הלא יכול להביא קרבנו ולא יקטירנו אלא מעלהו לראשו של מזבח. וא"כ אפשר לקיים את שניהם, ומצאתי בטו"א לר"ה דף ל' שהקשה וכתב עוד דדוחק לומר דפליגי תנאי בפלוגתא דאמוראי אי לינה מועלת על גבי מזבח, יעוי"ש. והנה מוכח מזה דלת"ק גם