נזר הקודש - יומא ח

יד והנה מה שמסתפק בגבו"א היכי שאירע שמתה אשתו של כהן גדול ביוהכ"פ ולא יש אחרת לכונסה מי ישמש בעבודת יוהכ"פ אם הכהן גדול מטעם המצות פרישה שעליו אעפ"י שאין לו ביתו, או"ד השני ישמש מפני שיש לו ביתו, וכתבנו לעיל מזה, הנה מדברי המאירי שכתבנו מבואר דהשני שיש לו ביתו ישמש ביוהכ"פ. אבל יש לדחות דכוונת המאירי שיתקנו שגם השני יעשה פרישה, וכמו שכתבנו לעיל. אבל לפי המבואר בירושלמי דאין עושין פרישה לשני משום איבה. ומכל זה רוצה המאירי לומר דתקנת השני יספיק גם להחששא שמא תמות אשתו של ראשון. מוכח מזה דתקנת ביתו עדיפא מהא דמצוה דפרישה. ומסתברא מפני שתקנת ביתו איתא בעיכובא, ומצות פרישה ליתא בעיכובא, ומלשון המאירי שכתב שם לעיל שאי אפשר לעבודת היום אלא בכהן הנשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו. ואין ביתו אלא אשתו יעוי"ש לשון זה מורה שהוא לעיכובא, וביותר כמו שביארנו לעיל עפ"י הספרא נראה שביתו הוא לעיכובא. ביתו זו אשתו. ויש להקשות דבקדושין כ"ב דרשינן בדין רציעה של עב"ע דבעינן שיהי' להאדון אשה ובנים מטעם דכתיב כי אהבך ואת ביתך. מבואר דבכלל בית גם בנים, וא"כ ה"נ מדוע לא דרשינן מהא דכתיב ביתו דהכוונה גם בנים, והיינו שיהי' בנים לכהן גדול, ובגבו"א הקשה בזה יעוי"ש. אמנם כבר הקשה בזה המהרי"ט והובא במל"מ פר"ג מעבדים, וכתב דבנים לאו דוקא והוכיח מהא דהכא והיינו דביתו לא משמע אלא אשתו, וזהו כמו שאמר רבי יוסי בגיטין ג"כ מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא היה קורא ביתו. א מטמאין היו הכהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית. והנה בהא דמעודב השמש יש להבין אם הכוונה שעדיין נקרא טמא כגון מחוסרי כפרה, או"ד שהכוונה מעורבי שמש שנטהרו לגמרי, והיינו שאינם בני מחוסרי כפרה וטהור לגמרי, והנה מלשן התנא שלא שנה התנא שהיו אומרים בטהור היתה נעשית. משמע שמיירי בטבו"י שהוא מחוסר כפורים והצדוקים הודו בזה שהוא כשר לפרה, והרב ברטנורא פירש כן. אבל יש לעיין בממנפ"ש אם לא דרשי הטהור מכלל שהוא טמא אלא הפרשים טהור לגמרי, א"כ מניין יודעים להכשיר מחוסר כפודים ואם דרשי טהור מכלל שהוא טמא א"כ ליתכשר גם טבו"י, וע"כ צריך לומר דכוונת הצדוקים לומר דבעינן טהור לגמרי, וא"כ מדוע נקט התנא במעורבי שמש, והנה ליוסף הבבלי בזבחים י"ז ע"ב דסבר מחוסר כפורים פסול בפרה, והטעם משום דסבר טומאה דאותה פרשה דלא מיירי במחוסר כפורים יעוי"ש, א"כ אין לומר דהצדוקים יכשירו בזה יותר מחכמים, אבל לשיטת רבנן שם דסברי דמחוסר כפורים כשר בפרה אף קודם הערב שמש אפשר דהצדוקים מודים בלאחר הערב שמש ואתי שפיר לשון התנא דנקט במעורכי השמש, לומר דמכשירים הם במחוסר כפורים ב להוציא מלבן של צדוקים. ויש לעיין לפי מה שכתבו התוסי"ש דלא חיו מטמאין את הכהן אלא בטומאה דרבנן, וזהו מה שאחיו הכהנים היו נוגעין בו ובגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת, ולפי"ז היאך יוציאו מלבן של צדוקים, כיון שגם הצדוקים רואים ששומרים את הכהן בלטמאותו בטומאה גמורה, ובטומאה דאחיו הכהנים נוגעים בו אינו אלא מצד המעלה לחודיא. ומצאתי בתוסיו"ט פר"ג דפרה תמה בזה. יעוי"ש. והנה הריטב"א עמד ג"כ בזה ותירץ וז"ל ואע"ג דטומאה זו אינה אלא מדרבנן, הא אית בהו הכירא לצדוקין שיודעין היו דלדידן טהרת הקודש טומאה היא לפרה. וכיון שרואין שאנו מצריכין אותו טבילה בלא הערב שמש הא איכא הכירא, יעוי"ש ביאור דבריו דלדעת הצדוקין ג"כ בעינן הערב שמש לטומאה זו דהיינו שהיו נוהגין כן. וכשראו במעשה פרה שהיא נעשית בטבו"י בלא הערב שמש כמו שהיו נוהגין דהבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת. והרי התירו בטבו"י והכירו שזהו מפני להורות הלכה שטבו"י כשר בפרה. ג והנה בהא דכתבו התוי"ש דסימאוהו בזה שאחיו הכהנים נוגעין בו יש לעיין אם הנגיעה היתה בידם כסתם נגיעה. או שהנגיעה היתה בבגדיה. והיינו כי לכאורה צריך לומר דהנגיעה היתה בבגדיהם וזהו מפני כי הבגדים עשאום מדרס לחטאת. והיינו שנחשבים הבגדים כאב הטומאה הנקראין מדרס ומדרס מטמא אדם, אבל הידים טמאים מטעם שנגעו במדרס, ולא הוי אלא ראשת, ואינם מטמאין אדם, אבל יש לומר דשאני בפרת חטאת דגם מטמא אדם, והוא בהא דתנן בפרי"ב דפרה מ"ז הטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו אפילו הן מאה, הרי מבואר להדיא דגם אם נגעו אחיו בידם ג"כ נטמא. אמנם נראה דיש לחלק מהמשנה דשם מיירי דהטומאה היתה בפועל אף שנטמא בטומאה דרבנן, מ"ם כיון שהתחלתה היתה ע"י טומאה דבפועל בנגיעה בדברים המטמאין, בזה עשו מעלה בפרת חטאת שמטמא אפילו מאה בזה אחר זה, משא"כ הכא שבאמת לא היתה שום טומאה רק מצד המעלה לחודיא. בזה אפשר לומר דלא מטמאין בטומאה שע"י מעלה יותר מהסדר הנהוג בדין טומאה דאורייתא. וא"כ בעינן שתהי' הנגיעה בהבגדים. ד וכן יש להוכיח כמו שכתבנו מהא דאיתא בחגיגה כ"ג ע"ב אמר רב עשאוה כטמא שרץ. ופריך אלא מעתה לא תטמא אדם יעוי"ש, וקשה מהמשנה דפרה שכתבנו לעיל דבפרת חטאת גם ראשון מטמא אדם, ומצאתי בטו"א שם שהקשה בזה. יעוי"ש. אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דשאני הכא שהטומאה הוא רק מצד המעלה. להכי אין לנו לטמא אלא לפי סדר הטומאה, ולא יותר. ולא דמי להמשנה דפרה שם שהיתה טומאה בפועל בהתחלה וכן גם התוספתא שהביא שם הטו"א מיירי באופן זה. דאיתא שם לגין של חטאת שנטמא אחוריו וכו' יעוי"ש. ולפי זה הכא הא דעשו בגדר אוכלי קודש מדרס לחטאת שהוא רק מצד מעלה לחודיא. א"כ אין ראשון מטמא אדם וע"כ דטימאוהו בבגדיהם כמוש"נ ה ורש"י שם בהגינה מפרש דחכמים טימאוהו להכהן בשרץ יעוי"ש ויהיה טבו"י מטומאה דאורייתא, וכן כתב הרמב"ם בפר"א דפרה הי"ד דבי"ד כבית