נזר הקודש - יומא ז

שעכ"פ עשה כהן גדול פרישה, וכן משמע מהריטב"א שכתב וז"ל הפרשה לא מעכבא בעבודת יוהכ"פ ומסתיין דנעביד מצוה זו לכהן גדול לחוד עכ"ל יעו"ש. ובזה אתי שפיר הא דלא מפרישין הכהן שמתקינין שיש מצוה בהפרשה וא"כ מדוע אין מפרישין גם כהן שמתקינין. וע"כ משום דהמצוה דהפרשה יקוים בהכהן גדול המופרש. ט ויש להוכיח מד' התוס' ישנים שכתבו דלהכי מתקינין אשה אחרת להכה"ג הראשון ולא להשני מטעם מצוה מן המובחר יעוי"ש, משמע מדבריהם דברור להתוס' דאם באמת יהי' כן דאם מתה אשתו של ראשון ולא תהי' לו אשה. ולהשני תהי' לו אשה דאז יעבוד השני דיש לו אשה וקשה דלפי דבריהם דגם ביתו אינו מעכב. א"כ מאי עדיפותא דשני מן הראשון. ואם בשביל אשתו, הא לאידך גיסא אין להשני מצוה דפרישה, ואעפ"י שמצוה דפרישה לא מעכבא, אמנם כיון שסברת התוס' הכא שגם ביתו אינו מעכב, וא"כ מסתברא שיש עדיפות בראשון מפני מצוה דפרישה אבל בדברינו יבואר לנכון דמצות פרישה יש כאן בכהן גדול דעביד פרישה, משא"כ בהא דביתו השייכה לעבודה בדבר הכפרה. י והנה בגבו''א הסתפק דאם ביתו אינו מעכב, ואירע שמתה אשתו של ראשון מי יעבוד עבודה דיוהכ"פ. אם ראשון עדיף מטעם פרישה שעליו, או"ד שני עדיף מטעם ביתו ודחק שם בסברא דחסרון ביתו הוי חסרון דשעת עבודה, משא"כ פרישה לא הוי חסרון בשעת עבודה יעוי"ש. ותמוה דע"כ אם אמרינן דפרישה הוי ענין תנאי המצוה השייכה לעבודה, א"כ הרי"ז מצוה השייכה בשעת עבודה גם כן. והיינו שיעבוד עבודה הכהן שעשה פרישה. ודוחק לחלק ביניהם. אמנם בעיקר הספק כתבנו שזה מבואר בתוסי"ש, וכמוש"ג. יא תוס' ד"ה וחכ"א הקשו דהש"ס פריך לקמן ורבנו נימרו אינהו לנפשייהו. הוי מצי הש"ס לשנויי דהבא לענין פסול דלא הוי אלא חששא גרידא כי מסתמא ימצאו הרבה כהנים הראוין לעבודה להכי סגי בחד. משא"כ במיתת אשתו יעוי"ש. ודברי התוס' תמוהין טובא דהלא גם במיתת אשתו יש למצוא הרבה כהנים שיש להם אשה. והמהרש"א הקשה בזה. ובקרני ראם מיישב דגבי דברים שאינם מעכבים בדיעבד לא תקנו להחליף הכהן הראשון וביתו כיון שלא מעכב בדיעבד. להכי אין מקבלין כהן אחר לעבודה משא"כ בפסול טומאה שמחליפין העבודה בכהן אחר ימצאו הרבה כהנים עכ"ד. אבל דבריו תמוהין. א) דעצם הדין דביתו אינו מעכב אינו מבואר ומספקא להו להתוסי"ש. וא"כ אפשר דגם להתוס' הדבר בספק וכתבנו לעיל דגם להתוס' תליא זה בשני התירוצים. וא"כ אין להחליט בכוונת התוס' לדבר ברור שסברי דביתו לא מעכב. ב) הלא מבואר להדיא בתוסי"ש שמפרש סברת רבי יהודה דלהכי חייש בקמה תמות אשתו של ראשון ולא חייש לשמא תמות אשתו של שני משום דכיון דמצוה מן המובחר בראשון יעוי"ש. הרי מבואר להדיא דאם לא היו מתקנין אשה לראשון וגם מתה כי אז היתה העבודה נעשית בשני. הרי מבואר דאף אם ביתו לא מעכב לפי סברתם, מ"ם לענין עבודה היה עושה השני, הרי חזינן דגם לענין דבר שאינו מעכב העבודה, מ"מ קם הכהן השני תחתיו מפני שיש לו אשה, ומסתמא כן הדין אם תמות אשתו של שני דקם שלישי תחתיו. ג) דלפי דבריו הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דלענין מצוה שאינה מעכבת חיישינן למיתה ואין לדבר סוף ולענין דברים המעכבין לא חיישינן. ובעיקר הקושיא נראה בכוונת התוס', והיינו דאזלי התוס' לפי סברת התוסי"ש שכתבו דמצוה בראשון, ויש לפרש הכוונה בשתים. א) מטעם דחביב הוא ביותר מטעם שהוא הכהן גדול שעומד הוא במשרת הכהונה גדולה, וביותר אם אמרינן דהפר הוא ג"כ מהכהן שעבר, וכמו שכתבו התוסי"ש לקמן י"ב ע"ב ד"ה שני כל מצות כהונה גדולה עליו. ב) מטעם דיש על הראשון מצות פרישה, ויש בזה מצוה שיעבוד הכהן שנהג בפרישה שבעה ימים מקודם, ואפילו לפום מה שכתבנו לעיל דמצות פרישה תמיד איכא מפני שדין הוא על הכהן גדול. וכמו שכתבנו לעיל בשם הריטב"א, מ"מ לענין מצוה מן המובחר ודאי שפיר טפי שיעבוד עבודה מי שנהג בפרישה, ובזה אתי שפיר דברי התוס', והיינו דהנה הש"ס פריך ונימרו אינהו לנפשייהו דא"כ אין לדבר סוף, דזה מיירי ע"כ באופן שכבר נדחה הראשון, ואנו באים לחוש לשני ולשלישי עד אין סוף, בזה שפיר כתבו התוס' דלזה אין לחוש כיון שרק חששא בעלמא הוא דשפיר ימצאו כהנים הרבה הראוים לעבודה, היינו כהנים שאין בהם מצות פרישה. וזהו דהכוונה שכבר נדחה הראשון וא"א לקיים עתה מצות פרישה. משא"כ בחששא דר' יהודה דחייש למיתת אשתו של ראשון. וחייש רבי יהודה לראשון מפני שאנו רוצים שהעבודת יוהכ"פ תהי' נעשית כן, וא"כ אין להשיג כהן אחר, כיון שכל עיקר מגמת רבי יהודה שיעשה הראשון מפני שמצות פרישה עליו, וכמו שנתבאר. יב והנה יש לעיין לר' יהודה דחייש למיתת אשתו הלא כיון שמתקינין לו כהן אחר. ממילא אם תמות אשתו של ראשון יעמוד השני ויכהן, וע"כ צריך לומר דנוח לנו בראשון מטעם המצות פרישה שעליו, אבל אכתי קשה מדוע אין מפרישין גם השני. וממילא אין צריך להתקין אשה בעד הראשון. והנה בחדושי המאירי ליומא הקשה ג"כ לדעת רבי יהודה תהא תקנת האחר מועלת לו שאם תמות אשתו יהא זה עובד תחתיו יעוי"ש, ולכאורה הא פשוט יש לומר דטוב בראשון משום מצות פרישה. וע"כ סברת המאירי ג"כ דינהוג גם השני פרישה. והמאירי מתרץ משום דנוח לנו להכין אשה משנעבור אותו מכהונתו בלא פסול של גופו. והביאור בזה כי קשה לנו להעביר כהן גדול בשביל אונס של מיתת אשתו. יג והנה הא דבאמת אין מפרישין גם את השני. איתא בירושלמי פר"א דיומא דפריך שם מה מייחדין ליה עימיה, אמר רבי חגא משום דאין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה אותו, והביאור בזה דלהכי אין לנהוג פרישה גם בשני בכדי שלא תהי' איבה. והנה לפי"ז אין להקשות דליסגי בהא דמתקינין אחר למלא החסרון שמא תמות אשתו של ראשון יבוא הוא וישמש. משום דסבר רבי יהודה דע"כ לכתחילה טוב לתקן שישמש הראשון שנהג פרישה.