נזר הקודש - יומא עז

מ"מ הכא יש לומד דבכדי לקיים חמש טבילות ועשרה קדושין, ובעינן ג"כ דטבילה קמייתא תהי' בחול כמבואר בסוגיא בכדי שלא ליבעי קידוש אפשיטה- להכי צריך לטבול בחול ביום, ולא סגי בטבילה דלילה, והרי זה כתחלת העבודה, ואין להקשות דלפי"ז ע"כ מוכח דעבודת לילה אינה שייכה ליום. וא"כ מדוע ליבעי כהן גדול, והרמב"ן כתב בזה דאם נחלק עבודת לילה מהיום, ממילא מוכח דלא שייכה עבודת לילה לכהן גדול. יש לומד דבאמת גם עבודות האלו שייכים גם ליום, דהרי מבואר בגמ' שם בזבחים דהרמת הדשן תחילת עבודה דיממא הוא, וסידור המערכה פשיטא דשייכה ליום, ושפיר נקראים הם ג"כ עבודת לילה דשייכים ליום ג"כ. אמנם כיון דהחמש טבילות ועשרה קדושין לעבודת יום דוקא הם באים, להכי הם מובדלים לענין זה דהטבילה והקידוש. אבל כיון דהם מכשידים לעבודה דהיום בעינן שתהי' עבודתן בכהן גדול. ג וי"ש לומד ג"כ דפליגי בזה רבותינו. והא בהא דאיתא לקמן ל"ב ע"ב איכא למיפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה, ופירש"י שמשמש בהן כל ימות השנה, אבל עבודת פנים דיוהכ"פ אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו יעוי"ש. נמצא דהרכיב דש"י שני דברים אחת שמכפרים כל השנה ועוד שמכפרים על הדבה עבירות, וע"כ כוונת רש"י דלא סגי בטעמא דמכפרים כל השנה, משום דיש בזה האבנט שאינו בהבגדים של הח' דכל השנה. ולהכי פירש"י דיש עכ"פ מעלה שמכפרים על הרבה עבירות, ולהכי אף שהאבנט אינו אותו האבנט של כל השנה אבל עכ"פ יש מעלה זו דשארי הבגדים של הח' המה באים בכפרה על הדבה עבירות. והנה התוי"ש פירשו שמכפרים הרבה כל השנה, משמע דסברי דהאבנט הוא האבנט של כל השנה הוא האבנט ביוהכ"פ בשעה שמשמש בהח' בגדים. ד והנה התוסי"ש הקשו לפירוש הקונטרס והלא שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שהגרלתו ווידויו היו בבגדי לבן מבחוץ יעוי"ש. ונראה דלזה כיוון רש"י ופירש והרכיב שני הטעמים היינו שמכפרים בהן כל ימות השנה, וגם מכפרים על הדבה עבירות, וא"כ אינו דומה לשעיר המשתלח דאעפ"י שמכפר על הדבה עבירות, אבל אין כפרתו אלא פעם אחת בשנה. ה כתב הרמב"ם בפר"א מהל' עבודת יוהכ"פ ה"ב וז"ל עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד. וכתב מרן בכס"מ והריטב"א כתב בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש. אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול יעוי"ש. ונראה ראיה לזה מהא דשאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש טעון טבילה, המשנה מחול לקודש וכו' אינו דין שטעון טבילה יעוי"ש. וקשה הא יש למיפרך מה להתם שכן עבודה בכהן גדול. וע"כ צריך לומר דיש בהמשנה מקודש לקודש שכשר גם בכהן הדיוט כמו הא דתמידין ועבודות של כל יום, וע"כ דדין טבילה נוהג גם בכהן הדיוט, ומפני שגם עבודות האלו מעון טבילה, וא"כ איכא קל וחומר מעליא, וכמו כן יש לדייק לקמן ל"ב ראבר"ש אומר ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש, יעוי"ש. וגם בזה יש להקשות מדוע אינו עושה ק"ו ומה במקום שאין טעון כהן גדול טעון קידוש, מקום שטעון כהן גדול אינו דין שטעון קידוש, וע"כ צריך לומד דגם ביוהכ"פ בהעבודות שטעון טבילה כמו התמידין וכדומה בעבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט, להכי עושה ק"ו מזה שאין טעון טבילה, וגם מזה דאיה לשיטת הריטב"א אליבא דהרמב"ם. ו והנה בגבו"א הקשה בזה לדאבר''ש דדריש ק"ו מהא דלא טעון טבילה כל השנה וטעון קידוש במקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש. אמאי לא אמרינן קל וחומר לאידך גיסא לטעון טבילה כל השנה מדאורייתא מק"ו דקידוש מה במקום שאין טעון קידוש טעון טבילה. מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה. והיינו דהא קידוש נאמר בכל השנה ולא נאמר טבילה, וגבי יוהכ"פ נאמר טבילה לחוד ולא נאמר קידוש בהדיא. ומתרץ שם דא"א ללמוד לטבול בכל השנה מטבילה דיוהכ"פ דשאני יוהכ"פ דעבודתו בכהן גדול, וכיון דאי אפשר ללמוד קל וחומר בהאי גיסא לאתויי טבילה בכל השנה, מהשתא שפיר דמי למילף ק"ו להאי גיסא לאתויי קידוש ליוהכ"פ מק"ו דכל השנה עכת"ד, יעוי"ש. אבל לפי דברי הריטב"א אליבא דהרמב"ם דתמידין ועבודות של כל השנה כשרות בכהן הדיוט, וטבילה נוהג בהו, וא"כ שפיר יש לעשות קל וחומר מהני עבודות שכשרות בכהן הדיוט ביוהכ"פ, וביותר לפי מה שביארנו ע"כ סבר כן דאבד"ש, וזהו מדלא קאמר הק"ו מזה עצמו מה במקום שאינו טעון כהן גדול טעון קידוש, מקום שטעון כהן גדול אינו דין שטעון קידוש. וע"כ דסבר דאבד"ש דיש עבודות ביוהכ"פ שכשרות גם בכהן הדיוט. ז ובעיקר הקושיא שהקשה בגבו"א מדוע לא דריש ק"ו להטעין טבילה בכל השנה מטבילה דיוהכ"פ בק"ו מה במקום שאין טעון קידוש, טעון טבילה מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה מדאורייתא, נראה דלא קשה כלל. והיינו דלא שייך לומר דיוהכ"פ לא בעי קידוש, דע"כ בעינן קידוש כמו בכל השנה, אלא שיש חומרא ביוהכ"פ דבעי קידוש בין עבודה לעבודה, וזה ליתא בכל השנה דבחד קידוש עושה כל היום הדבה עבודות. והנה קידוש זה דכל השנה ע"כ איתא גם ביוהכ"פ. והקל וחומר דאמר דאבר"ש ע"כ הכי פירושו מה במקום שאין טעון טבילה כלל לעבודה מ"מ בעינן קידוש, מקום שטעון טבילה בין עבודה לעבודה אינו דין שטעון קידוש בין עבודה לעבודה. אבל אין לומד לאידך גיסא מה במקום שאין טעון קידוש (היינו בין עבודה לעבודה) טעון טבילה בין עבודה לעבודה, מקום שטעון קידוש (היינו פעם אחת) אינו דין שטעון טבילה, דהלא אין זה ק"ו כיון דבקידוש שוה יוהכ"פ לכל השנה דסגי בחד קידוש על הדבה עבודות, ואין כאן ק"ו. ואם בשביל שיש חומר ביוהכ"פ שטעון טבילה בין עבודה לעבודה זהו משום מעלת יוהכ"פ ומפני קדושתו של יום הוא, אבל לא מצינו קולא ביוהכ"פ, וברור.