נזר הקודש - יומא עה

טבילה והרמב"ם סבר לה שזהו עיקר טעמא דרבי יהודה, וזהו שאמר מפני שטבל מבערב לא הוי עיקר הטעם, ועיקר הכוונה כי די בהטבילה דמבערב מטעם דהכניסה דבהונית, לא נחשב לביאה. והריטב"א שמפרש כן הוא מפני שע"כ מוכח דהסוגיא אזלא דוקא דביאה במקצת שמה ביאה, ופירושו לפי מה שהסוגיא סוברת, ומזה ראיה למה שכתבנו לעיל בשי' הרמב"ם. טו שם, אמר לי' אביי לרב יוסף ביאה במקצת שמה ביאה, או לא. והנה קשה טובא הלא כבר פליגי בזה בזבחים ל"ב. וא"כ היה להש"ס לומד דלמ"ד שמה ביאה בעינן טבילה, ולמ"ד לא שמה ביאה לא בעי טבילה. ומצאתי בגבו"א הקשה בזה. והנה לדעתי זהו כוונת רש"י שפירש לענין טבילה זו וצריך לטבול אם בא להכניס אחד מאבדיו לעזרה, יעוי"ש, והיינו דנחית רש"י לפרש דבעי' זו יש למיבעי' לכו"ע, ואין זה שייכות להא דפליגי שם בזבחים. והריטב"א מביא פירש"י ומפרש הכוונה דזה פשיטא דשמה ביאה מדקתני מצורע טובל ועומד ואעפ"י שאינו נכנס שם אלא לבהונות שהיא ביאה במקצת, יעוי"ש והנה לכאורה דבריו תמוהין דהרי בעל הבעי' לא זכר הא דמכניס בהוניתיו. ונראה שיש לגרוס בהריטב"א בזה שכתב דפשיטא צריך להיות ופשטוה. אבל יש להבין הכל טעמא מאי לא קאמר הש"ס דזה תליא בהא דפליגי שם בזבחים לענין ביאת במקצת דע"כ למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה וחייב כרת על הכניסה דאבר ג"כ א"כ הרי זה כניסה ממש. טז ונראה דסברת הבעי' זו דאפשר דאפילו אם ביאה במקצת שמה ביאה. אבל אפשר דהאדם הטהור לא ישים לזה לב. מטעם דקילא לי' הא דהכנסת אבר לפנים, וממילא אין בתקנה זו ממש, וממילא אין לחייבו בזה מטעם חסרון תועלת, או"ד דכיון דרואה שחייבוהו חכמים בזה קא מדייק לזכור כל מה שעבר עליו כל הימים. ולמ"ד לא שמה ביאה אפשר דאין לחייבו בכך. ופשטוה מהא דמצורע טובל בשביל הכנסת הבהונית. וזהו ע"כ בין למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה, דפשיטא דהוי זה כניסה לפנים, וגם מוכח דיש בזה תועלת, וזהו כסוגיא דלעיל דסברי שמה ביאה וכמו שכתב הריטב"א. ולמ"ד לא שמה ביאה מפרש משום דייש בטומאה יש להחמיר, וכמוש"נ לעיל. יז שם, תוד"ה ותניא מצורע טובל וכו', ופירש"י שפי' דלר' יהודה מיבעי' לי' מאי קא פשיט מהכא הא ההיא לאו ד"י דר"י פליג עלה לעיל, יעוי"ש, ולפי מה שפירשנו דע"כ כוונת רש"י לאו דוקא אליבא דר"י, אלא לאפוקי בן זומא והיינו אף לרבנן. יח גמרא, איבעיא להו מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט, הקשו בתוס' דבחולין ב' לא אמדינן שם הטעם הזה משום דלמא אתי לאימשוכי, יעוי"ש, ויש לעיין הלא חששא דשמא יגע בבשר הוא ג"כ דלמא אתי לאימשוכי דהרי הבשר בפנים והנגיעה בפנים הוא ג"כ כניסה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה, ואפשר דכוונת התוס' להקשות דהתם עיקר החששא שמא יגע בבשר, ולא קאמר שמא אתי לאימשוכי שהוא איסור יותר חמור שהוא בכרת. אבל לפי"ז קשה בתירוצם דכתבו דטמא הוא זהיר טפי והלא החששא דשמא יגע בבשר הוא ג"כ חששא דאתי לאימשוכי, הרי חזינן דגם בטמא חיישינן, והנה אפשר לומר דהסוגיא מיירי שם למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה ממילא ליכא התם חשש כניסה אלא חששא שמא יגע בבשר על ידי שיכניס ידו לפנים, אבל לפי"ז יש לומר דשאני התם דליכא חששא דכרת משא"כ הכא דאיכא חששא דכרת יש לחוש טפי. יט והנה הרמב"ם השמיט לבעי' זו. ויש להבין טעמא מאי, ונראה דהוקשה להרמב"ם הא דהקשו התוס' מדוע בחולין לא אמדינן חששא דאתי לאימשוכי, ומפרש הרמב"ם דשם אזלא הסוגיא למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה, להכי אין לחוש דלמא אתי לאימשוכי, והיינו דלכניסה דכל הגוף אין לחוש ודק לכניסה דידיו, וכמו שכתבנו, ואם ביאה במקצת לא שמה ביאה, הנה עיקר החששא שמא יגע בבשר בזה שיכניס ידיו לפנים, ויגע בבשר, והכא דחיישי לדלמא אתי לאימשוכי אזלא למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. ולפי"ז הרמב"ם דפוסק ביאה במקצת לא שמה ביאה כמו שנתבאר לעיל מזה, להכי השמיט לבעי' זו, משום דאין לחוש לזה לכניסת אברים כ תוס' ד"ה אי דלא טבל הערב שמש בעי, תימא לי מאי קפדיך הא בימי ספורו אינו אסור ליכנס אלא במחנה שכינה ולשכת מצורעים לא היתה בקודש מדנכנסו לה מחוסרי כפורים, יעוי"ש, והנה משמע מדבדיהם בכוונת הגמ' דפריך מטעם איסור כניסה להלשכה, ותמוה הא יש לפרש כפשוטו דכיון דבעי הערב שמש, וא"כ לא יכול להקריב היום קרבנותיו,- וזה מדויק מדקאמר הש"ס הא בעי הערב שמש, ולמחר יביא קרבנותיו. וע"כ צריך לומר דהוקשה להתוס' מאי פריך הא הער"ש בעי, דמאי פירכא היא דהרי שפיר אפשר לומד דמיירי דלא טבל מבערב, וטובל היום, ויביא קרבנותיו למחר, ולזה נחתו התוס' דלפי"ז תקשה היאך יכול לבוא ללשכת המצורעין ששם עומדים המצורעים באופן שטבלו מבערב והעריב שמשם עליהם ועל זה הקשו התוס' דזה אינו פירכא דהרי מותרים המצורעים לכנס ללשכה זו מפני שלא היתה בנוי' בקודש. ותירצו דהכי פריך כיון דלא מצי להכניס ידיו לבחונית היום עד שיעריב שמשו למ"ל דעייל בהר הבית לטבול שם וכו' יעוי"ש, ביאור הדברים דכיון דסגי לטבילה זו באיזה מקום שהוא, א"כ אין לו מקום לטבול בלשכה זו הנקראת לשכת מצורעין. כא ובזה מיושב הא דהקשה מרן הגרע"א בחידושיו ליומא תימא על תמיהתם איך סלקא אדעתייהו בקושייתם, וכן באמת לתירוץ השני דפריך מחמת דאסור לכנוס, א"כ למ"ל להקשות הערב שמש בעי בפשוטו הו"ל להקשות, אי דלא טבל מבערב איך יכול לכנוס ללשכה לטבול, והא הוא טמא עדיין אסור לו לכנוס עכ"ל, יעוי"ש, אבל לפי מה שפירשנו הוכרחו התוס' לפרש דע"כ מאיסור כניסה פריך, דאל"כ לא קשה מידי הא דפריך הערב שמש בעי, דהלא לא קשה כלל דהרי יכול להביא קרבנותיו למחר וליומא אוחרא כמו"ש הרמב"ם בפר"ב ממחוסרי כפרה, וא"כ מיירי הכא שלא טבל מבערב, ושם יטבול היום ויעריב שמשו, ולמחר יביא קרבנותיו, ולזה הוכרחו התוס' לפרש דעיקר הפירכא מאיסור כניסה קודם טבילה והערב שמש והכוונה בהא דפריך הש"ס הערב