נזר הקודש - יומא עד

דרבנן. וא"כ תמוה מה שכתב בפר"ה מבי"מ ה"ד שכתב זה הכלל היה במקדש אין אדם נכנס לעזרה בעבודה אעפ"י שהוא טהור עד שהוא טובל עכ"ל, והלח"מ עמד בזה בקושיא שמזכה שטרא לבי תרי ט ונראה דהרמב"ם מפרש דהסוגיא אזלא הכא אליבא דמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה וא"כ הכנסת הבהונות דמצורע הוי כניסה ממש למקדש וכיון דרבנן סברי לפי האוקימתא דרבינא שהוא בתרא דכי עיקר הא דמצרכו רבנן טבילה בשמיני הוא מפני דדייש בטומאה ממילא מובן דלא אזלא המשנה דאין אדם נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול אליבא דרבנן, דהרי דק במצורע משום דדייש בטומאה מחמרינן להצריך טבילה, וזה ליתא בכל אדם שהוא טהור מעיקרא למקדש אמנם להרמב"ם דסובר ביאה במקצת לא שמה ביאה כמבואר בפר"ג דביא"מ הי"א, וא"כ מן הדין אין צריך לטבילה בכדי להזכירו מטומאה ישנה כיון שאין זה כניסה למקדש, וע"כ לרבנן דמצרכו טבילה למצורע זהו מפני דדייש בטומאה, אמנם באופן שיש כניסה למקדש ממש לעבודה, בזה שפיר סברי רבנן דצריך טבילה אעפ"י דלא דייש בטומאה מפני שיש בזה כניסה למקדש ושפיר אתיא משנתנו גם אליבא דרבנן דרבי יהודה, ולפי"ז שפיר פסק הרמב"ם בפר"ד ממחו"כ דמצורע בשמיני טעון טבילה מפני שדייש בטומאה, ופסק ג"כ בפר"ה מבי"מ דכל אדם אפילו טהור שנכנס למקדש לעבודה טעון טבילה י ובזה מיושב מה שהקשה בגבו"א לקמן ל"א למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה ואפילו מלקות ליכא, תקשה לי' הא דבהונות, ואפ"ה לרבנן צריך טבילה, ואפילו דבי יהודה לא פליג אלא משום זה שכבר טבל מבערב הא לא"ה היה טעון טבילה. וע"כ מוכח מזה דשמה ביאה, עכת"ד יעוי"ש אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר משום דשאני הא דבהונית משום דדייש בטומאה, וכמוש"נ יא והנה דבי יהודה דאמר אין צריך טבילה שכבר טבל מבערב. הנה ע"כ עיקר הטעם דלא סבר סרך טומאה, דאל"כ מה מחני הא דטבל מבערב, הלא טבילה שמבערב למילתי' אתיא לדין מצורע אחרי התגלחת ורבנן דמצרכו טבילה משום סרך טומאה, הכוונה דהמטרה של טבילה זו בכדי להזכירו מאיזה טומאה. ועל זה בעינן ע"כ טבילה מיוחדת ולא סגי בטבילה חיובית כמובן וא"כ לפי"ז יש להבין הא דקאמר דבי יהודה שכבר טבל מבערב, זה אינו מספיק מפני שטבילה שמבערב היתה חיובית וע"כ עיקר הכוונה בדברי רבי יהודה דלא סבר סרך טומאה, וזה תמוה דהלא סבר סרך טומאה, וכן בירושלמי יומא פר"ג ה"ג מבואר דסבר רבי יהודה סרך טומאה כמבואר שם. וא"כ תקשה הא דאמר רבי יהודה דמצורע אינו טעון טבילה שכבר טבל מבערב, והיינו דלא סבר הא דסרך טומאה. וע"כ צריך לומר דדוקא במצורע לא בעי טבילה משום דסבר ביאה במקצת לא שמה ביאה, וסברא דדייש בטומאה לא סבר, וא"כ לפי"ז ע"כ מוכח דרבי יהודה סבר ביאה במקצת לא שמה ביאה, וע"כ גם רבנן דפליגי עלי' סברי ג"כ דביאה במקצת לא שמה ביאה, ודק מצרכו טבילה משום דדייש בטומאה, ולפי"ז ע"כ משנתינו הא דתנן אין אדם נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול אתיא ככו"ע וזהו כשיטת הרמב"ם. יב דף ל"א אמר ליה אביי לרב יוסף טבילה זו חוצץ או אינו חוצץ. ופירש"י לר' יהודה דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא וכו'. וכוונת רש"י דלבן זומא דיליף מק"ו פשיטא שחוצץ מטעם דמדארייתא היא, ולהכי פירש"י דלרבי יהודה מיבעיא. אבל תמוה מדוע לא אמרינן דלרבנן נמי קא מיבעי דהיינו בהא דמצורע בשמיני. אבל ע"כ צריך לומר דלאו דוקא לדבי יהודה אלא גם לרבנן במצורע כן אזלא הבעיא ורש"י בא לדייק רק דלא אזלא בעי' זו אליבא דבן זומא. ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' לרש"י מדוע לא קאמר הש"ס בהדיא לרבי יהודה. והיינו דכיון דאזלא בעי' זו גם אליבא דרבנן במצורע, להכי קאמר הש"ס בעי' זו בסתם. ולשיטת הרמב"ם אתי שפיר טפי, הא דלא קאמר הש"ס לרבי יהודה, כיון דלדידיה גם רבנן סברי סרך טומאה. ומזה קצת ראיה לשיטתו. יג והנה אם הסיח דעתו לאחר הטבילה לא מהני הטבילה דבשמיני כלל, מטעם דבהיסח הדעת טעון הזאה שלישי ושביעי כמבואר הכא בסוגיא הא דאמר רבי דוסתאי בר מתנן אמר רבי יוחנן היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי ובזה אני תמה על המאירי בחידושיו ליומא שכתב וז"ל ואפילו הסיח דעתו מטבילת אתמול אין מצריכין אותו בכך הזאת שלישי ושביעי מחשש שמא נכנס באהל המת, אלא בין שהסיח בין שלא הסיח טובל היום לצורך הבאת קרבנותיו עכ"ל, וזה לפלא שכתב לדבר פשוט מה שאיתא בסוגיא להיפך וצע"ג גם לפלא על הרמב"ם שלא הביא לדין זה המבואר להלכה בלא שום חולק, וצ"ע ואולי אפשר לומד ג"כ דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה, ולהכי יש להחמיר גם בהסיח דעתו משא"כ הרמב"ם דסובר ביאה במקצת לא שמה ביאה ואפילו מלקות אין בזה, להכי אין לחוש להיסח הדעת במצורע בשביל הכנסת הבהונית לפנים, ואפשר שזהו דעת המאירי בהא דמצורע, אבל לפי"ז תצא הדתא דדוקא במצורע לא חיישינן לטומאת מת בשביל כניסת הבהונות, אבל בכניסה דלפנים ממש פוסל היסח הדעת, ואם חיישינן לזה יש לחוש גם בכל הטומאות, וזהו באמת דעת התוס' בד"ח היסח הדעת שכתבו דע"כ מיירי שלא הסיחו דעתם. וא"כ תמוה שלא הביא הרמב"ם להאי דינא. יד והנה ראיתי להריטב"א שכ' להקשות בהא דפריך הש"ס לעיל ומי אית לי' לד' יהודה האי סברא פירש שיהא הנכנס לעזרה טעון טבילה והתניא מצורע טובל בשמיני שלו וכו' רבי יהודה אומר אין צריך טבילה שכבר טבל מבערב, והקשה דלמא טעמא דרבי יהודה מפני שאינו נכנס כולו לשם, וביאה במקצת לא שמה ביאה דא"כ אמאי נקט טעמא מפני שטבל מבערב, אלא ודאי דלענין טבילה זו ביאה במקצת שמה ביאה והכי פשטינן לה לקמן עכת"ד, יעוי"ש הנה מבואר מזה ראיה למה שכתבתי לעיל דאם ביאה במקצת לא שמה ביאה שפיר יש מקום לומר דלא בעי