נזר הקודש - יומא עב

מטעם שאסור לזר להיות בראשו של מזבח, וכן בזבחים ס"ה לענין מליקה ביד יעוי"ש, ובדברינו אתי שפיר דאדרבה משם ראיה להרמב"ן דע"כ הפירוש דהתורה אסרה הפעולה, דאל"כ אלא שהתורה אסרה אכניסה גרידא, א"כ לא ידענו איסור בפעולה, וכמו שנתבאר. והנה עיקר הוכחה של המל"מ ברמב"ם לאיסור כניסה בלא עבודה נלמד מבע"מ שכתב בפר"ו מבי"מ ה"א דבע"מ חייב מלקות על הכניסה אף בלא עבודה, ומסתמא זר לא עדיף מיני', אמנם דברי הרמב"ם סותרין זה מת שכתב בפרי"ט מסנהדרין שאינו לוקה אלא בכניסה להיכל ולא במזבח, וכבר עמד בזה בכס"מ יעוי"ש וא"כ אפשר לפרש דהכא גם כן כוונתו לוקה באופן הראשון שנכנס למקדש, היינו להיכל, אבל למזבח בעינן עבודה כמו זר, ואפשי שבזר גם הרמב"ם מודה דכוונת התורה באיסור כניסה עם עבודה דוקא, ובע"מ גרע מיני' וצ"ע, אמנם דברי הרמב"ן נכונים תוס' ד"ה הולכת עצים וכו', ביאור דברי התוס' מבואר לנכון בספרנו נזר הקודש למנחות קמ"ב דף הספר. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן זר שסידר את המערכה חייב כיצד הוא עושה פורקה זר וסודרה כהן. ויש לעיין לאחר שפורק הזר אם נפקע מזה גם חיוב מיתה מטעם דנתבטלו מעשיו, או"ד דחיוב כבר הוא עליו, ורק מפני שהסידור הזה פסול הוא להכי בעי פריקה, והנה מהלשון כיצד הוא עושה משמע שזהו תיקון האיסור שעשה, והנה הרמב"ם פר"ט מבי"מ ה"ט כתב פורקה מפני שסידורה פסול, והיינו כי במסקנא ליכא חיוב מיתה דליבעי בשביל זה פריקה ולהכי אמר רבינו דבעי פריקה מפני שהסידור זר פסול הוא, ולא נחשב לסידור. ויש לעיין להרמב"ם הלא אף אם סידור פסול הוא מ"מ הא קיי"ל כל הפסולין אם עלו לא ירדו, וא"כ מדוע בעי פריקה, ואפשר שמפני שסידור זר לא נחשב לסידור וחסר א"כ המצוה דסידור. וכמו כן יש לעיין בכל הדברים הפסולים בזר, ואפשר בחזרה כהא דהרמת הדשן וכדומה, אם יבוטל האיסור כשמחזיר עבודתו, או לא, וצ"ע, ומצאתי בריטב"א כתב לפרש דהא דפריך בגמ' כיצד הוא עושה פירש וז"ל פי' להכשיר המערכה מיהת דאילו במיתה כבר נתחייב, יעוי"ש, מבואר להדיא דאינו מתקן כלל אם מפרק אח"כ, ואיסורא דעבד עבד. וכמו כן פירש בזה דפריך הש"ס וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר היינו דלא יתכן שזר יהיה חייב מיתה בזה דכיון שכשרה בלילה ליכא למיחשב עבודה לחייב מיתה את הזר. דף כ''ט תני אבוה דר' אבין לא זו בלבד אמרו אלא אף מליקת העוף וקמיצת מנחה בלילה תישרף, ביאור כל הענין יבואר בספרנו נזר הקודש למנחות ק'. כלי שרת מקדשין וכו', גם ענין זה מבואר בספרנו שם. בגבו"א א הק' בהא דכתבו התוס' דתצא לבית השרפה הא אין שורפין קדשים פסולין בלילה. ולדעתי נראה כי רק מטעם המצוה דשרפה אין זמנה בלילה, אבל בשרוצה לשרוף מטעם חשש תקלה שפיר דמי אף בלילה, ועוד דגם בזה שתצא לבית השרפה סגי, ודבר שטעון עיבור צורה אין מוציאין לבית השרפה מטעם צורת הקדשים וחשיבותם, והכא בעבור לילה מוציאין בלילה תיכף לביה"ש ועוד יש לעיין אם מותר לשרוף על המזבח בתור עצים, ובקדשים כשרים פשיטא שאסור לרבנן דראבר"ש יבמות ק' אבל בקדשים פסולים אפשר שבאופן זה מותר גם בלילה ולשם עצים, וצ"ע. א דף ל', משנה, אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. ופירש"י לאו דוקא לעבודה דאין אדם נכנס לעזרה יעוי"ש. מבואר שיטת רש"י דהטבילה היא בשביל הכניסה לעזרה. אבל לפי"ז אינו מדויק מה ששנה התנא לעבודה, והתוס' הביאו בשם הירושלמי דקאמר לא סוף דבר לעבודה, ואפילו שלא לעבודה, אבל קשה מדוע שנה התנא לעבודה שהוא שלא לצורך, ובגבו"א הקשה בזה. וכתב לחדש דנפק"מ דגם באופן דיצוייר דלא בעי טבילה מטעם הכניסה לעזרה, ומ"מ בעי טבילה מטעם העבודה, וזהו באופן שטבל ע"ד ביאת מקדש ולא טבל ע"ד עבודה, דצריך טבילה מטעם העבודה ולא סגי בהטבילה ע"ד הכניסה למקדש, ואח"כ דחה זה מטעם המבואר בחגיגה דטבילה לחמור מהני לקל, והכניסה למקדש הוא חמור יותר מהעבודה מטעם דהכניסה למקדש בטומאה הוא עון כרת וטמא שעבד עבודה הוא עון מיתה שהוא קל מכרת יעוי"ש. ויש לדחות דהרי לפעמים יש חומרא בעבודה יותר דהיינו אם יעבוד בשבת בטומאה שיש בה גם חילול שבת שהוא עון סקילה עוד נראה דחמור וקל האמור שם בחגיגה לא הוי הכוונה מטעם העונש, אלא הכוונה מי שהוא חמור במעלה. וע"כ מעלת הקרבן יותר חמור ממעלת הכניסה לעזרה, מטעם דקדושת הקרבן יותר גדול מקדושת האדם הנכנס לעזרה. - ועוד דבהכניסה בטומאה אינו מחלל שום דבד, ובעבודה בטומאה מחלל הקרבן. - ולהכי מסתבר הדבד דהטבילה להכניסה מועלת גם לעבודה, וא"כ הדרא הקושיא למה שנה תנא לעבודה. ב עוד חידש בגבו"א דנפק"מ לבמה דבשביל כניסה ליכא, ובשביל עבודה איכא, יעוי"ש. אבל גם בזה יש להעיר דאם נפרש כן כוונת התנא להורות דבעבודה בבמה מחויב גם איש טהור לטבול למטרת העבודה, דלפי"ז קשה בהא דבעי הש"ס מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט. דקשה הלא לא גרע זה מבמה ואם בבמה בעי טבילה, א"כ מדוע לא נבעי טבילה בעזרה כשעומד בחוץ ועובד בפנים, הלא לא גרע זה מבמה. אבל אתי שפיר לפי דברי התוסי"ש שפירשו דעל כניסה לחודיא בלא שום עבודה קצת לא אצרכו טבילה לאדם טהור, ורק באופן שכוונתו לעבוד איזה עבודה כל דהוא כמו שחיטה תנופה הגשה. אעפ"י שאין זה עבודה הטעונה כהונה, אבל כיון שעושה איזה שימוש קל מצרכינן טבילה. ג גמרא שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם מה המשנה מקודש לקודש טעון טבילה וכו'. מבואר דלבן זומא הוי טבילה זו מדאורייתא הנלמד מדין קל וחומר. ורבי יהודה אומר סרך טבילה היא וכו' והיינו מדרבנן. ולפי"ז יש להבין בהא דקאמר