נזר הקודש - יומא ו

אשת השני כי היכי דלא חיישינן בגמ' למיתת השניי' יעוי"ש, מבואר דהסתפקו התוי"ש בזה, ובגבו"א הסתפק ג"כ בזה ולפלא שלא הביא דברי התוס'. ב והנה בגבו"א הביא ראיה דלא מערבא כפרה מהא דאיתא לקמן מ' דגם בלא התודה כשר יעוי"ש, וכיון שגם עצם הוידוי לא מעכב. והנה הא דהקפידה תורה וכתבה ביתו זו אשתו בהא דוכפר בעדו ובעד ביתו שזהו כפרת דברים כמבואר בסוגיא שם, וכיון שעצם הוידוי לא מעכב, א"כ פשיטא שגם ביתו דכתוב שם בוידוי דברים ג"כ אינו מעכב עכת"ד יעוי"ש. אמנם נראה דאין זה הוכחה דהרי חזינן שגם כפרת הכהנים כתיבא הכא בהאי קרא, ופשיטא דכפרת הכהנים בזה ליעכובא, דפרו של אהרן לא בא ביחיד דע"כ או קרבן צבור הוי או דשותפין. כמבואר לקמן בסוגיא דף נ' והכהנים המה השותפין בהקרבן. והמה הבעלים של הקרבן גם כן. א"כ גבי אשתו של כהן גדול ג"כ הכוונה שכיון דישנה בכפרה של הפר, ממילא הוי ג"כ בעלים בהקרבן, ושייכה בכפרה דעצם הקרבן, וא"כ יש לומר דמעכבת בכפרה אם אין לו אשה להכהן גדול, כמו שמעכב כפרת כהנים לכפר. ג ויש לעיין בפרו של כהן גדול שהכהנים מתכפרין בו אם בעינן שיהיו כל הכהנים כולם בני קרבן, דהיינו שלא יהיה אחד מהם מומר דלאו בר קרבן הוא. והנה בקרבן צבור פשיטא דלא נפסל בזה הקרבן, והיינו כמו שלא נפסל הקרבן אם מת אחד מן הצבור. הנה כמו כן לא נפסל גם אם נמצא מומר בהצבור - אבל בשותפין פשיטא דבעינן שיהיו כל השותפין בני קרבן, וא"כ יש להסתפק בפרו של אהרן שהכהנים מתכפרין בתורת שותפין היאך הדין בשאחד מן הכהנים מומר, ואפשר שלדין זה הדין כמו בצבור, מפני שכל הכהנים תורת צבור גם כן עליהם. אמנם בדבר אשתו של כהן גדול פשיטא דבעינן שתהיה בת קרבן, וזהו מדכתבה תורה קרא מיוחד וכפר בעד ביתו זו אשתו, ע"כ דבעינן שתהי' בת כפרה, ואם היא מומרית הרי"ז בעיכוב כפרה ואפשר שזה גרע יותר מאילו אין לו אשה כלל, זהו הפני שהיא אשתו והקרבן שייך גם לה, והנה באופן שאין לו אשה וכתבנו לעיל דהסתפקו להתוס' בזה. אבל נראה דפשטות הסוגיא בסוכה כ"ד דאיתא שם דלהכי חייש רבי יהודה למיתה אעפ"י דלא חייש בעלמא משום מעלה עשו בכפרה יעי"ש. משמע דהוי עיכוב בכפרה, ד ויש לעיין אם קפידא דבעינן אשה לכהן גדול ביום הכפורים אם זה דוקא בהכפרה דכהן גדול עם הכהנים. אבל בהכפרה דהשעירים שהוא כפרת כל ישראל לא בעינן שתהיה אשה לכהן גדול, או"ד דגם בכפרת השעירים שהם כפרת כל ישראל ג"כ בעינן שתהי' אשה לכהן גדול, ומצאתי בנבו"א שנחית להסתפק בזה יעוי"ש. אמנם נראה דזה תליא אם אשתו של כהן גדול מתכפרת עם הכהן גדול בפרו כדין הכהנים או"ד שכפרת אשתו של כהן גדול בכפרת כל ישראל, והא דבעינן שתהי' אשה לכהן גדול ביהכ"א הוא רק מתנאי הכפרה אבל היא עצמה מתכפרת עם כפרת קהל ישראל. ונפק"מ לדינא דאם אמרינן דמתכפרת כפרו של הכהן גדול עם הכהנים, א"כ חזינן דמלבד התנאי דבעינן שתהי' אשה לכהן גדול. הנה מתכפרת ג"כ בפרו, וא"כ דינה בכפרה זו כדין הכהנים, ממילא מובן דבכפרת השני שעירים שאין האשה שייכה בזה. ממילא גם כשמתה אחרי הקרבת הפר. אינה בעיכוב כפרה. כיון שדינה בכפרת הכהנים. אבל אם היא בכפרת הקהל, ממילא בעינן שתהי' קיימת בכפרת כל הקרבנות כולם. ותניא בספרא פ' אחרי פר"ג פרשתא ג' ושחט את שעיר החטאת אשר לעם שלא יהי' אחיו הכהנים מתכפרים בו, ובמה הן מתכפרים בפרו של אחיהם, יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם שהרי הוא אומר אשר לו מעתה אין להם כפרה וכשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר הוי אומר יש להם כפרה ובמה הם מתכפרים. מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהן שכן מצינו שחלק מכללו שהרי הוא וביתו מתכפרים בו ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק משל ציבור, ואם נפשך לומר והקריב אהרן את פר החטאת וכפר בעדו ובעד ביתו של אהרן הם. ע"כ. מבואר מזה דכוונת התורה שכפרת אשתו של כהן גדול דוקא בפרו, ומתכפרת עם הכהנים ולא עם הקהל ישראל. נמצא דחידשה תורה דאשתו של כהן גדול דינה ככהנים לענין כפרה, וכוונת התורה בית אהרן שתהי' בית שלם בכפרת הפר. - ולא נקרא בית שלם רק אם יש לו אשה, וממילא אשתו והכהנים ביחד זהו שנקרא בית אהרן, ומזה נשמע שע"כ כל עיקר דין זה הוי דוקא בכפרת הפר, וכמוש"ג. ה איברא דהרמב"ם כתב בפר"א מעבודת יוהכ"פ ה"ב דכל עבודתו של כהן גדול ביוהכ"פ הכל עשוי בכהן גדול נשוי יעוי"ש. אבל אפשר לומר דזהו למצות. אבל לעיכובא הוי רק בפרו שגם היא מתכפרת בו. ו והנה בכפרת שעיר המשתלח לר"י דסבר בשבועות דכהנים ג"כ מתכפרים בשארי עבירות. ובטח שאשתו של כהן גדול ג"כ בכלל, אבל מסתברא שאין זה נכלל בכלל זה דוכפר בעדו ובעד ביתו, ואם כן מסתברא שאם מתה אשתו של כהן גדול קודם שילדה השעיר שאין זה מעכב כלל, ואפשר שגם למצה אין בזה. וזהו מפני שבכפרה זו לא בעינן שתהי' האשה של כהן גדול בדין כהנים. ובזה יובן לגו הא דאמרה תורה ביתו אחת ולא ב' בתים. משום דזכות זה שתהי' אשתו של כהן גדול בזכות הכהנים, לא נתנה תורה לשתים, משום דזכות זה אינו בהתחלקות, ולא איצטרך לן לומר כטעם הראב"ד בפרי"ז מא"ב הי"ג שהוא מטעם שמא ימשוך לבו אחריהן יעוי"ש, אלא הכונה דלא נתנה תודה זכות כהונה להתכפר עם הבנים לשתי בתים. ז והנה גם מהא דחזינן דלא חייש רבי יהודה לשמא ימות כהן גדול ויהי' חסר פרישה להשני, וחייש למיתת אשתו. וע"כ משום דפרישה לא מעכבא וכפרת אשתו מעכב. ועי' בגברא. ח אמנם נראה בדבד עצם מצות פרישה שהוא מצוה לבדה הרינו שדין הוא אשר הכהן גדול יח מיפרק שבעה ימים ואף אם לא יעבוד עבודה הכהן המופרש, מ"ם יש כאן קיום מצות פרישה, וזהו הביאור בגמ' דפרישה לא מעכבא היינו דלא מעכבא אשר העבודה מוכרחת ע"י הכהן המופרש אלא גם אם יעבוד כהן אחר. מ"ם לא חסר בזה מצות פרישה. מפני