נזר הקודש - יומא סח

שיריים אינה מעכבת, אמנם מ"מ בעינן הקבלה באופן שיהיה יכול לקיים המצוה בשלימות, ולכאורה יש לומר גם כן דתעכב בתחילה את המצוה מטעם כל הראוי לבילה, והכא אעפ"י ששפיכת שיריים אינו מעכב, מ"מ בעינן שתהיה לכהפ"ח ראוי לקיים המצוה, ואינו ראוי מעכב בכל מקום, וא"כ הכא אם לא מקבל לכולי דם תעכב המצוה לגמרי. - והנה זה ודאי דאם נשפך מהכלי לאחר קבלה דאינו מעכב הכפרה, כמבואר בפסחים ס"ה ר' יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות וכו' והיינו הדם שנשפך מהכלי על הרצפה דהדם כשר, ור"י דסבר מב"מ לא בטל היתה הזריקה מועלת לכפר, ואעפ"י שע"כ לא אפשר לקבל את כל הדם, והתם בודאי לא קבל מהדם הנשפך אלא מעט לפי הערך, של הקרבן שרוצה עתה להתירו ע"י זריקה זו, ומבואר דהנשפך לאחרי קבלה אינו מעכב, אך קודם קבלה אם לא קבל כולו יש לעיין אם תעכב את הכפרה מטעם דבעינן ראוי לבילה, ומסתברא דאינו מעכב, וראוי לבילה היינו אם הדבר הראוי לעשות הוא בתחילה טרם עשיית עיקר המצוה כהא דבילה במנחות שהוא טרם הקרבה, ומקרא ביכורים הוא טרם ההנחה אמזבח, משא"כ הכא שפיכת שיריים כא באחרונה, אמנם מדחזינן שכל כך חששו הכא לקבלת כל הדם מטעם שמא אגב חביבותי' דמצוה לבעל הזורק לא מקבל לי' לכולי' דם, משמע דהכפרה תליא בזה. אמנם להדיא מבואר במנחות ז' ע"ב דדוקא אם קבל פחות משיעור הזאה לא נתקדש הדם, ואפילו אם קבל בשני כלים ובכל אחת פחות מכשיעור לא נתקדש הדם, יעוי"ש וכן פסק הרמב"ם בפר"ד ממעה"ק ה"ח, וא"כ מבואר דלא מעכב קבלת הדם בכולו את כפרת הקרבן. ונראה עוד דאפשר דגם בלעדי המצוה דשפיכת שיריים ג"כ איכא מצוה דקבלה לקבל את כל הדם, וכוונת רש"י דמפני שאיכא מצוה אח"כ לשפוך כל הדם, וע"כ התם לא הוי כל הדם דמיירי לאחר זריקה, וע"כ כוונת התורה בזה על קבלת כל הדם, וכן משמע ברמב"ם שכתב וצריך שיתכוון לקבל כל הדם, והיינו שמצוה איכא בזה גם בקבלה בעצמותה. שוחט מקבל וכו', והנה לפי"ז אם אמרינן דהשוחט מקבל ע"כ צריך ללבוש בגדי כהונה קודם השחיטה בכדי לקבל את הדם שהיא עבודה שטעונה כהן ובגדי כהונה, ואעפ"י שע"כ איכא איסור כלאים בשעת שחיטה שכשרה בזר ולא בעי בגדי כהונה. וע"כ משום חששא דפן לא יקובל כל הדם אם אמרינן דזורק מקבל, להכי יש סברא לומר דהכהן השוחט יקבל, בכדי שיקוים מצות קבלת הדם בשלימותה, ונלמד מזה דגם בשביל חששא גרידא, אין כאן איסור כלאים, ומקרי זה צורך עבודה, ומזה ראיה למה שכתבנו לעיל כ"ד דבשביל חששא שמא אגב חביבותי' דעבודה יעבוד בבגדי חול שפיר מקרי זה צורך עבודה, והותרה בבגדי כהונה, דאל"כ אמאי לא תקנו הכא שיקבל הזורק בשביל לתקן שלא יהיה מלובש בבגדי כהונה שהוא כלאים שלא לצורך עבודה, ומוכח כמוש"נ. מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים וכו', - ודע, ששתי פעמים כתיב בתורה ראש ופדר ודרשו חז"ל בראש השתי פעמים. א) לחיוב, משום דס"ד דכיון שאינו בהפשט אינו בחיוב. ב) לקדימה. והשתי פעמים פדר. א) לקדימה. ב) דחופין בו הראש. והקשו בתוס' דכיון דאמרה תורה דחופין בפדר הראש א"כ ממילא יש לו קדימה כמו הראש, וא"כ למה כתוב פדר שתי פעמים ותירצו דהוי אמרינן לקדימה אתי, ולא הוי ידענא דין חופין יעוי"ש, והקשה בגבו"א דלפי"ז מניין לשחיטה שהיא מן הצואר ובחולין כ"ז ילפינן שחיטה מן הצואר מדאיצטרך לרבות דאש משום שאינו בכלל שחיטה, והיינו דשחיטה מן הצואר, דלמא אתי לקדימה, ואידך ראש ופדר לחופהו, יעוי"ש, ותמוה דאם כדבריו אידך דאש למאי אתא, דהלא לדין חופהו שפיר הוי ידעינן מפדר בתרא, דע"כ אתא לומר דחופהו עם הראש, שיש להן לשניהן דין קדימה, וע"כ חד ראש אתא לרבות לחיובא, והיינו מפני ששחיטה מן הצואר, עי' תוס' חולין כ"ז ע"ב. ובעיקר קושיות התוס' לא זכיתי להבין מאי מקשו התוס', הא איכא נפק"מ לדינא אם יש קדימה לפדר מחמת עצמו גם מבלעדי הראש, והיינו אם נאבד הראש, או שבדיעבד אם קרבו אותו דלא פדר, ואיצטרך קרא דיש קדימה בפדר משארי אברים, וצע"ג ועי' לקמן. דף כ"ו פדר למאי אתא לכתניא כיצד היה עושה נותן את הפדר אבית השחיטה ומעלהו, וזהו דרך כבוד של מעלה. ויש לעיין אם כוונת התורה ללמדנו שיחפה אבית השחיטה מטעם כבוד של מעלה, או"ד דעיקר בא הכתוב ללמדנו שהפדר עולה בשוה עם הראש, דאעפ"י שידענו שיש דין קדימה לראש ופדר לכל האברים, אבל הו"א הראש קודם לפדר כדכתיב בקרא, ואתי קרא לאשמעינן דשניהם עולים בשוה, והא דקאמר התנא שנותן את הפדר אבית השחיטה זה לא נלמד מקרא, אלא מסברא דן התנא כן, מטעם שזה כבוד של מעלה. ונראה כסברא אחרונה, וכן משמע מד' התוס' שכתבו וז"ל וא"ת מהאי קרא תיפוק לן שהפדר קודם לנתחים מדראש קודם, פדר שעליו נמי קודם, י"ל דס"ד אמינא חופה הפדר על בית השחיטה עד שמעלהו לראשו של מזבח, ואז מסיר הפדר ומניחו ומקטיר הראש בפני עצמו, והפדר מקטיר עם הקרבים יעוי"ש וביאור דבריהם דאילו מהאי קרא הו"א דהא דיש קדימה לפדר משארי אברים זהו דוקא עד המזבח היינו עד שמעלן אמזבח אז מעלן בשוה, אבל הקרבה שפיר מקריב הפדר עם הקרבים ולא על הראש, ועכשיו שיש שני קראי אנו יודעין אשר גם על המזבח קרב הפדר עם הראש, והשתא אם כוונת התורה להורות לנו בדבר החיפוי, א"כ אין הבדל בין בדבר העלאה ובין על המזבח עצמו, ואטו על המזבח מיגרע גרע, וא"כ מבואר שתורת קדימה בא הכתוב ללמדנו, וידענו עכשיו שגם בהקרבה שניהם קריבין הראש והפדר, היינו שיש להם קדימה על שארי אברים, אבל אכתי יש לומר לפי סברת התוס' עכשיו דבהקרבה על המזבח יכול להקריב הראש קודם, ואח"כ הפדר כדכתיב בקרא, והיינו כיון דע"כ חיפוי לאו דוקא מן התורה, ואח"כ כתבו וז"ל אי נמי י"ל אי לא כתב הך קרא לא הוי דרשינן לי' אלא לומר שראש ופדר קודמין לכל הנתחים וכו' יעוי"ש. ביאור דבריהם דלא הוי דרשינן אלא לדין קדימה והיינו שהראש ופדר קודמין לשארי אברים, אבל לא ידענו אם הם שוים הראש והפדר