נזר הקודש - יומא סז

התמיד יעוי"ש, והנה כבר עמדו בזה הסתירה בתוס' לעיל י"ד ע"ב ד"ה אמר אביי וכתבו שם דגם אביי דמשני כאן בהטבת שתי נרות, ע"כ סבר ג"כ דסדר יומא פליגא אסדר תמיד מטעם משנה זו, יעוי"ש. אמנם הכא בתוסי"ש סברי דלא פליגי הסדרים בזה אהדדי. - ומתרצי הכא בשם רבי, דבאמת היתה סדר העבודה כמבואר בתמיד. והא דנקט הכא תמיד ברישא מפני שהוא עיקר עבודת היום, ועשו הפייס שלו בראשונה אעפ"י שלענין סדר העבודה היה בא אחרי הדישה והמנורה. וע"כ צריך לומר דלא נקט אלא עבודות המעכבות את התמיד, היינו שרק הפייס של שחיטה, וזריקה עשו בראשונה, ולא שארי דברים דהיינו הקטרה, מפני שאינן מעכבין, ובשם רבינו שמואל פירשו דלהכי עשו פייס לתמיד דלשחיטה ולזריקה בראשונה מפני שהיו עסוקין בו בבוקר קודם דישון מזבח הפנימי והמנורה לראות ולהבחין אם יש בו מום, ולהכי עשו את הפייס של בראשונה, ולדבריו גם כן צריך לומר דרק הפייס מהמעכב כפרה עשו, אבל מלבד שחיטה וזריקה הכל נעשה עפ"י הסדר הקבוע. ובדבריהם מיושב הא דהקשו התוס' לעיל ט"ו ד"ה אימא סיפא דהקשו מדוע לא פריך שם הש"ס ממשנה דנא דע"כ סדר יומא לאו אבא שאול מדתנן דשחיטה וזריקה קודם לדישון וכו', ואילו אב"ש סבר דדם התמיד בא אחריהם, ומדוע דילג הש"ס משנה זו ומקשה ממשנה דלקמן ל"א יעוי"ש והתוס' דחקו בזה שם, ולפי דברי התוס' ישנים דהכא מיושב היטב סוגיא דשם דהיינו דאין להקשות מפייס, מטעם דיש לומר דאעפ"י שהפייס היה קודם מ"מ הסדר ההקרבה והעבודה היה כפי מה שמבואר בסדר תמיד, וממילא איכא למימר גם כן דלאבא שאול היה הסדר לפי סדרו, וא"כ אין כאן הוכחה שהסדר יומא דלא כאב"ש. ויש להעיר דלאב"ש מבואר קטורת קודם לאברים, והכא במשנה קתני אברים קודם, ואפשר דאברים דאב"ש היינו מהכבש למזבח וצ"ע. ולהכי פריך הש"ס ממשנה דלקמן דמבואר שם סדר העבודה, וממילא תקשה לפי"ז אתוס' לעיל י"ד ד"ה אמר אביי שכתבו דע"כ פליגא אמתניתין יעוי"ש, דהלא מבואר דאין לזה הכרח, ובעיקר הקושיא דתוס' שם מבואר בתוספות ישנים במקומו. בגבו"א ד"ה מי מדשן מסתפק אם היה דישון מזבח פנימי בערבית. לפלא הא מבואר להדיא בתוס' לעיל י"ד ע"ב ד"ה ורמינהו דלא היה דישון מזבח פנימי בערב. איבעיא להו כשהן מפייסין לעבודה אחת מפייסין או"ד לכל עבודה ועבודה הן מפייסין ת"ש ארבע פייסות היו שם וכו' אמר רנב"י ה"ק ארבע פעמים נכנסין להפיס ולכל חדא וחדא היו בה הרבה פייסות, מבואר מזה דלכו"ע לא היו מתכנסין להפיס אלא ארבע פעמים ביום, רק זה מספקא להש"ס אם מפייסין לכל עבודה ועבודה, או"ד שרק אחד זוכה בפייס בראשונה, ואח"כ העומדין לימינו נמשכין אחריו, וכולן זוכין מכח הזוכה בפייס, ומביא הש"ס ת"ש רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה, וע"כ הא דאמר ר' יהודה לא היה פייס למחתה היינו שלא היו מתכנסין בייחוד עבור המחתה כשם שהיו מתאספין עבור הקטורת, ומשום דאיכא תנא דסבר דהיה פייס למחתה היינו כינוס מיוחד, וזהו ראב"י סבר כן כמבואר לקמן, ובזה סבר ר' יהודה דלא היה כינוס מיוחד עבור המחתה, אלא כהן שזכה בקטורת. והיינו שהיה לקטורת כינוס בפני עצמו והזוכה בפייס הזה להקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה, ומזה מוכח דלא היו עושין פייס לכל עבודה ועבודה, אלא שכולם זוכין מכח הזוכה, ואעפ"י שד' יהודה אמר זאת ומניין שרבנן ג"כ סברי הכי, וא"כ רבים פליגי בזה, פירשו התוס' באי נמי דר"י סבר שהכהן הזוכה בקטורת זכה גם במחתה, ויכול לעשות לבדו אם ירצה ורק אם ירצה ליתן לאחר היה נותן לזה שעמו מפני דרכי שלום גרידא, וממילא כשפליגי רבנן עליה ע"כ לא פליגי אלא בזה וסברי שאין לו לבעל הקטורת זכייה במחתה, וזכיית המחתה הרי היא ככל עבודות דעלמא, וממילא מוכח דלא היו עושין פייס למח.תה, דע"כ אין לנו לעשות פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר"י, לומר דרבנן סברי דהיו עושין פייס למחתה, ור"י סבר דהזוכה בקטורת זוכה גם במחתה וע"כ אית לן לומר דרבנן סברי דלא היו עושין פייס למחתה, ורק הכהן שעומד אצלו זוכה מכח הפייס של בעל הקטורת, ור"י סבר דהבעל הקטורת נותן המחתה למי שירצה, ורק מפני דרכי שלום נותן להעומד עמו, וס"ד דש"ס עתה דמסתמא כל עבודות הדין כן, וממילא מוכיח הש"ס דלא היה פייס לכל עבודה ועבודה, אלא הזוכה הראשון שזוכה בפייס, כל העומדים אצלו לימינו כולם זוכין מכח פייס הראשון, זהו ביאור הסוגיא, וביאור דברי התוס'. והנה ראיתי בגבו"א כתב שאין צורך לפירוש התוס' והפשט הנכון הוא דת"ק דר"י הוא ראב"י דסבר דהיה פייס למחתה בכדי להשלים מנין הפייסות הארבעה, משום דלראב"י דסבר המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח, וא"כ חסר למנין הפייסות, ולהכי סבר דהיו עושין פייס למחתה, אבל משום עבודה גרידא לא היו עושין פייס יעוי"ש, ודבריו תמוהין הרבה דע"כ פייס דראב"י אינו פייס שאנו דנין עליו, דראב"י ע"כ סבר דהיו עושין פייס למחתה היינו שהיו מתכנסין להפייס בשביל המחתה, ואין זה ענין לנידון בעי' שלנו אם היו עושין פייס לכל עבודה ועבודה, המבררין כהנים לכל העבודות שעליהם דנין בשעת הכינוס, וגם ראב"י אפשר דסבר דמפייסין בשעת הכינוס לכל עבודה ועבודה, ועוד דלפי דבריו מה לו לדייק מר' יהודה ומדיוקא מדברי דאב"י, הלא גם מהמשנה עצמה יש לדייק כן מדתנן ארבע פייסות, משמע דרק בשביל להשלים מנין הפייסות היו עושין פייס, אבל בכל עבודה ועבודה לא היו מפיסין, וזהו באמת הת"ש הראשון ודחי הש"ס דאפשר דכוונת התנא על הכינוס גדידא, אבל פייסות היו טובא, וא"כ אין להוכיח גם מדברי ראב"י כלל, וע"כ דדברי התוס' מוכרחין בפירוש הסוגיא. גוי מקבל שוחט מקבל דאי זורק מקבל אגב חביבותי' לא מקבל לי' לכולי' דם, ופירש"י דבעינן שיקבל כל הדם מדכתיב ואת כל דם הפר ישפך. - מבואר לפי"ז דעיקר הדין דקבלת כל הדם הוא בכדי לקיים מצוה של שפיכת שיריים, ואע"ג דשפיכת