נזר הקודש - יומא סו

שהרי מצינו במשנה ולקמן כ"ה בן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיה י"ב אחיו הכהנים העסוקים בתמיד מקדשין יו"ד מן הכיור, בבת אחת, וא"כ ע"כ מיידי לאחר הפייס, דקודם הפייס הלא עדיין לא הובררו הי"ב כהנים להתמיד וע"כ דלכ"ע הי' מקדשין יו"ר מן הכיור לאחר הפייס (והערה זו העיד לי בני מוהר"ח נ"י), ומוכח מזה גם כן דקודם קידוש יו"ד לא חיישינן דלמא אגב חביבותי' מקרי ועבד, והא דבאמת לא חיישינן התם לדלמא מקרי ועבד, יש לומר בזה תרתי. א) מפני שכולם שווים בלא קידוש יו"ר אין כאן חששא. ב) אפשר מפני שאין כאן טרחא מרובה, וגם הכיור בעזרה מידכר דכירי, אמנם בדבר הבגדי כהונה היו מפיסין בבגדי כהונה אף טרם שקידשו יו"ר מן הכיור, מפני שכיון שביארנו שסבר רב ששת דגם באופן שליתא חששא שמא מקרי ועבד, גם כן אין חוששין לבעלי זרועות, וא"כ יש כאן הרבה כהנים בלא"ה בבגדי כהונה, ולכן חייש רב ששת להיחיד הלבוש בגדי חול שאגב חביבותי' מקרי ועבד, וגם ילך עם אחיו הכהנים לקדש יו"ד והוא לבוש בבגדי חול. (ויש בגדים של חול דלא מינכר עלייהו בחוץ אם הם של חול כההיא שעשתה לו אמו וכו') ולהכי סבר רב ששת דעושין תקנה שדוקא בבגדי קודש תהיה הפייס, ומטעם זה נראה דגם הפייס של הרמת הדשן היה בבגדי כהונה דוקא, דמה מהני הא דלא קידש עדיין יו"ד, דהרי חיישינן לדלמא אגב חביבותי' מקרי ועבד, וגם יקדש יו"ר בבגדי חול שלו ויעבוד כן עבודה ולא שייך לעשות תקנה להזכירו כמו שמזכירין אותו תרומת הדשן, דליתא דדוקא הא דקידש יו"ר דבע"כ מוכרח לקדש יו"ר מטעם שאפילו אם כבר קידש יו"ר, גם כן נפסל בלינה, ולהכי שפיר עשו תקנה להזכירו דבר שבודאי מחויב לעשות, משא"כ הא דבגדי כהונה אשר בודאי אין הכרח לזה דאטו בודאי שהולכין בבגדי חול, הלא הרבה יש מלובשין בבגדי קודש, וזהו כמו שביארנו דר"ש לא סבר כלל לדרב נחמן, ובאופן זה ע"כ לא תהי' רמיא להשגיח על זה, וא"כ תהיה מציאות לבוא לידי מכשול עבודה בגדי חול, להכי תקני לפי סברת רב ששת בהכרח יהיה הפייס בבגדי כהונה. ומה שהקשה עוד שם בגבו"א דע"כ צריך לומר דהפייס של תרומת הדשן היה בבגדי חול מטעם דכיון דנעשה הפייס בבית המוקד הבנוי כולו בחול, ומבואר לקמן ס"ט דאסור לצאת למדינה בבגדי כהונה, יעוי"ש, נראה דכיון דאיכא חששא לדלמא מתרמי תקלה ועביד בלא בגדי כהונה, לפי"ז גם ליכנס בית המוקד בבגדי כהונה מותר, ושפיר מקרי זה צורך עבודה, וכן משמע מהרמב"ם מדכתב בפר"א מתו"מ ה"א דהפייסות היו בשמלובשין בגדי כהונה, ומשמע דעל כל הפייסות קאי אפילו על של תרומת הדשן שהיה בביה"מ. ומה שהקשה בגבו"א על הרמב"ם דסבר כלאים שלא בשעת עבודה אסור, א"כ היאך היו מפיסין בבבגדי קודש, הלא הוי כלאים שלא בשעת עבודה, וכן הקשה בש"א סימן כ"ט. ולדעתי נראה כי גם זה הוי צורך עבודה דכיון דהאיכא חששא פן תצא תקלה שיעבוד עבודה בבגדי חול, שפיר מקרי זה צורך עבודה, וגם בחששא דעבודה, הוי זה צורך עבודה, ואין כאן איסור כלאים. דף כ"ה מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים ת"ל ומכנסי בד יהיו על בשרו, וכן כתב הרמב"ם בפר"י מהל' כלי המקדש, אך אינו מבואר אם מעכב בדיעבד, והנה בודאי אם עדיין יכול לתקן צריך לפשוט בגדיו וללבוש כסדר הנכון בכדי לקיים מצות לבישה כפי רצון התורה, אמנם אם עבד עבודה באופן שלא לבש מכנסים תחילה מסתברא שאין עבודה נפסלת בזה, כיון שעכ"פ לאו מחוסר בגדים הוא, ואעפ"י שפשטות הסוגיא דסנהדרין מ"ט משמע דדין זה הוא לעיכובא דאיתא שם אמר רבא אמר רב סחורא אמר ר"ה וכו' ההוא למצוה וכו' ולאפוקי מה דתנן כה"ג וכו' ותניא מניין שלא יהא דבר קודם למכנסיים וכו', משמע דזה הוא לאפוקי מטעם דהכא הוי עכובא, וכן מדייק כן בגבו"א ובש"א, אמנם ע"כ נראה דהאי עיכובא לא הוי לענין עבודה אלא עיכובא לענין המצוה בעצמה שמחויב לפשוט, וללבוש כסדר האמור בתורה, אבל לענין עיכוב עבודה לא שמענו. ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהם. וברמב"ם פר"ד ה"א איתא ומחזירה יעוי"ש, וביאורו ע"כ שמחזיר לו המצנפת תיכף, וזה די לסימן וידעי שממנו היה המנין מתחיל, ולא היה עומד בגילוי הראש, והנה בדברי התוס' ד"ה והא בעינן כתבו דלהכי לא היו עושין פייס בעזרה עצמה מפני שגנאי הוא לעמוד בלא מצנפת בעזרה, א"כ משמע דהיה עומד בלא מצנפת, ואפשר לדחוק דגם על שעה מועטת כזו חששו. אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ופירש"י שנאמר לעמוד לשרש וכו' וקשה הא קרא בעבודה מיירי ומזה נלמד בזבחים כ"ג ע"ב דעבודה נפסלת ביושב, משא"כ ישיבה גרידא בלא עבודה לא שמענו, ועי' בגבו"א. ונראה דכוונת רש"י דע"כ ישיבה גרידא בלא עבודה גם כן אסור, דלא גרע ישיבה גרידא מישיבה דעבודה, ואם זה אסור, גם זה אסור, דאין סברא לומר דבעבודה ישיבה חמירא יותר דהרי מצינו דאדרבה אם הישיבה נחוצה לעבודה דמותר ישיבה כמבואר זבחים י"ט, דפריך וליתיב מיתב, נמצא דכשאסרה תורה ישיבה בעבודה הרי זה דין כולל בדין עזרה, ולא בדין עבודה, ומטעם זה הצריכה תורה עוד קרא לפסול בעבודה כשעובד בישיבה, לומר שגם דין הוא בעבודה, ואע"ג דהתוס' כתבו בזבחים י"ט דהכוונה סמיכה. - אבל עכ"פ אנו רואים כי מה שנדרש לענין עבודה מותר לשנות מן עמידה לסמיכה, וסברי התוס' שדי בסמיכה, אבל דעת רש"י דבעיא ישיבה ממש וכן דעת התוס' הכא ד"ה בשם הריב"א. תוס' ד"ה אין ישיבה וכו', הקשו בהא דמבואר בזבחים ט"ז יושב שאוכל אם עבד חילל, והיאך אוכל בישיבה. ויש להבין הלא גם אם איתא איסור ישיבה אבל אין זה מעכב האכילה, ואטו מפני שאכל בישיבה אינו מקרי אכילה, ומניין לומר דכוונת הש"ס שם בזבחים שמותר לישב בשביל אכילה. אלא כוונת הש"ס שאין הישיבה מעכבת מצות אכילה, משא"כ עבודה שהישיבה מעכבת העבודה. הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי וכו', הקשו בתוסי"ש דהכא נקט שחיטה וזריקה מקמי דישון מזבח הפנימי והמנורה ובמסכת תמיד הסדר שאחרי הדישון בא הסדר של שחיטת