נזר הקודש - יומא סה

עבודה תמה, וכן מבואר בתוס' ד"ה אלא הקטרה, וא"כ ה"נ כיון שבדבר הסידור מערכה הוי עבודה תמה, א"כ מה מועיל הא דסידור אברים שבאחרונה לגרע החשיבות עבודה של הסידור המערכה שלא תהי' בכל עבודה תמה. ונראה דבדבר הקטרת האברים תרתי איכא. א) מצות הקטרה שעליהם, וזהו מצוותן לשרפן על המערכה. ב) מקיימין בהם גם המצוה של מזבח שאמרה תורה שהאש על המזבח לא תכבה ומצוה זו מתקיימת גם ע"י האברים ומטעם זה המכבה גחלת של הבשר האברים גם כן עובר בלא תעשה, נמצא לפי"ז דמקיימין גם בהאברים מצות סידור המערכה, והיינו כי מלבד ההקטרה בעצמותה, עוד איכא בזה שמקיימין על ידי האברים אש של המערכה, וגם תכלית זה ציוותה התורה שתהי' האש של המזבח באברים, וזהו סברת רב דסבר דהאברים עם העצים סידור אחר הוא, ולהכי סידור שני גזירין לא הוי עבודה תמה, ור' יוחנן דמחייב אסידור שני גזירין סבר דסידור האברים סידור אחר הוא, כדכתיב וערך עליה העולה, וזהו סידור שני גזירין, ועי' רש"י, ומחייב בסידור שני גזירין מטעם שזהו עבודה תמה דדבר הסידור העצים. רש"י ד"ה עבודת סילוק בהיכל, והיא עבודה תמה כגון דישון מזבח הפנימי והמנורה יעוי"ש, מבואר מזה דסבר רש"י דהטבת המנורה נקראת עבודה תמה, ולכאורה הא איכא הדלקה אחריה, וכמו שאיתא הכא בש"ס שפריך ליחייב בדבר הסידור הנרות ונתינת שמן, ומשני דאיכא הדלקה אחריה, וא"כ בדבר ההטבה הא איכא סידור, והשמן, והדלקה אחרי ההטבה. אמנם שיטת רש"י דהטבה בעצמותה הרי היא מצוה בפני עצמה. וזהו "בהטיב" דכתיב בקרא, ומצות הדלקה בערב שידליק כל הלילה מערב עד בוקר. ובבוקר היתה מצות ההטבה גרידא בלא הדלקה, וזהו דלא כשיטת הרמב"ם דכתב בפר"ג מתו"מ הי"ב דמצות הטבה הוא גם הדלקה אחריה, וגם בבוקר היה מדליק אחרי ההטבה, והרבה ראשונים פליגי בזה על הרמב"ם כמבואר בכס"מ שהרשב"א והראב"ד לא סברי כוותי', וגם רש"י בחומש סבר כשיטת הראשונים, וא"כ לרש"י שפיר פירש הכא דהטבה הוי עבודה תמה. ודעת הרשב"א דלא הוי מצות הדלקה אלא בין הערביים, ואפילו בלילה אם מצאן כבוין אין צריך להדליקן, ובבוקר אם מצאן דולקים מכבן ומדשנן, וידליקם בביה"ע. וכל זה בשארי גרות, לבד הגר המערבי אם מצאו כבוי בבוקר מדשני ומדליקו תיכף עד בין הערביים שמדשנה עוד פעם ומדליקה, והנה מערבי אין מדליקין אותו מנר אחר, אלא ממזבח החיצון, ושאר הגרות מדליקין מנר אחר, והיינו מנר לנר דוקא, ע"י שבת כ"ב, ויש לעיין אם בשארי הגרות אסור להדליק ממזבח החיצון, או שרק מצוה ליכא, אבל רשאי אם ירצה. אמה מפיסין רב נחמן אמר בבגדי חול רב ששת אמר בבגדי קודש רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קודש איכא בעלי זרועות דחמסי ועבדי. רב ששת אמר בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותי' מקרי ועבדי. ויש לעיין אי בחדא פליגי או בתרתי פליגי, משום דיש לפרש בשני אופנים. א דבאמת רב נחמן חייש גם לחששא דאגב הביבותי' מקרי ועבדי, אלא שסבר דהחשש השני דבעלי זרועות יותר שכיחי ולהכי סבר דעושין תקנה עבור השכיח, ורב ששת סבר ג"כ דבאמת יש חשש דבעלי זרועות ג"כ, אלא סבר דהחשש דאגב חביבותי' מקרי ועבדי שכיח יותר, ועושין תקנה להשכיח יותר, וזהו בחדא פליגי. ב) דרב נחמן סבר דלחששא שמא אגב חביבותי' מקרי ועבד לזה לא חיישינן כלל, ורק משום חששא דבעלי זרועות חיישינן. ורב ששת סבר דמשום חששא דבעלי זרועות לא חיישינן כלל, ורק משום אגב חביבותי' מקרי ועבדי, לזה חיישינן ועושין הפייס בבגדי קודש. ונפק"מ אם עשו את הפייס טרם שקידשו ידים ורגלים מן הכיור, דאז בודאי אין לחוש לשמא אגב חביבותי' מקרי ועבד, דאז אמרינן דרב ששת לא חייש לחומסין כלל, בודאי עושין הפייס כמו שירצו ואין כאן קפידא בין אם בבגדי קודש או בבגדי חול, משא"כ אם סבר רב ששת דגם חוששין לבעלי זרועות, ממילא כשאין חשש למקרי ועבדי יש לתקן החשש דבעלי זרועות, - וזה אין להקשות מדוע לא תיקן רב ששת שיעשו הפייס טרם קידוש יו"ר, דהרי איכא הפייסות ביום שכבר קידשו יו"ר. - אמנם מסתברא דע"כ בתרתי פליגי, משום דאל"כ אלא תרווייהו חששות איתנהו א"כ לא יעשו תקנה כלל, כיון שע"כ אין להנצל מאחת מן החששות, וזה דוחק לומר דפליגי בשכיח דזה סבר שזה שכיח יותר, וזה סבר שזה שכיח יותר, דלא מצינו פלוגתא באופן זה, לכן נראה דבתרתי פליגי, נמצא דלרב ששת באופן שאין לחוש למקרי ועבדי כגון טרם קידוש יו"ר, אין עושין הפייס, בבגדי חול אלא בבגדי קודש, וממילא לא יהיה נמצאים בין הכהנים לבושים בבגדי חול ולבושים בגדי קודש. הנה בגבו"א הקשה לרב ששת מהא דתנן בתמיד במי שזכה בפייס של תרומת הדשן מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום, והן אומרים לו הוי זהיר שלא תגע בכלי עד שתקדש יו"ר מן הכיור, אלמא שהיו מפייסין קודם קידוש יו"ר מן הכיור, ומדוע לא חיישינן לדלמא אגב חביבותי' מקרי ועבד, כדחיישינן הכא בבגדי חול, ומשו"ה מצרכינן להפיס בבגדי קודש ואם בשביל שהיו מזהירין אותו, א"כ הכא גם כן מדוע לא סגי בהא דמזהירין אותו, הלא היה לתקן שיהיה הפייס בבגדי חול ולהזהירו שלא יעשה עבודה עד שילבש בגדי כהונה, ותירץ כיון דהפייס של הרמת הדשן לא היה בעזרה עדיין, וכיון שהיה רחוק ממקום מזבח לא חיישינן לדלמא מקרי ועבד, משא"כ שארי פייסות היו בלשכת הגזית, סמוך למזבח, חיישינן וכו', יעוי"ש, ולפי דברי בעל גבו"א ישתנה הדין דגם לר"ש ע"כ הפייס הראשון לתרומת הדשן היה בבגדי חול. ולכאורה קשה מאי מייתי ר"ג ראיה מהמשנה דלמא שם מיירי לתה"ד וגם ר"ש מודה בזה. ואתי שפיר משום דשם ע"כ מיירי בפייסות שאח"כ כמבואר שם בתוס' ד"ה מאי לאו. ובאמת לא נזכר זה בפוסקים וגם הרמב"ם מיסתם סתים וכתב דהפייסות היו בבגדי כהונה, ומשמע שעל כל הפייסות היה מכוון רבינו, ועוד דלפי"ז ע"כ אית לן לומר דלרב ששת היו כל הפייסות לבד מתרומת הדשן, בשכבר קידשו יו"ר מן הכיור. ובלעדי קידוש יו"ר אין לחוש למקרי ועבד. אבל אי אפשר לומר כן