נזר הקודש - יומא סד

הדשן יותר חשובה, וזהו סברת לוי דמרבה הרמה, ובעיקר פלוגתא דרב ולוי נראה דבזה הסברא פליגי דרב סבר דגם לוא לא כתבה תורה למעט, לא הוי ידענא עבודת סילוק דליחייב עלה מטעם דבסברא אינה חשובה כמו עבודת מתנה, וממילא כשכתבה תורה עבודת מתנה ע"כ למעוטי סילוק אתא, ולוי סבר דבסברא אין עבודת סילוק בכלל פטור, ורק לא הוי ידענא מסברא לחייב עלה, ולהכי כשיש ריבוי יש לנו לרבות סילוק. והנה בפלוגתא דרב ולוי דפליגי אם זר חייב מיתה על הרמת הדשן, דלוי מחייב וגם במתניתא תנא דחייב, ולקמן בעי רבא עבודת סילוק בהיכל מהו, וזהו הכל אליבא דלוי, וא"כ לכאורה יש לפסוק כלוי, יען דבא שהוא בתרא סבר כוותי', והרמב"ם פוסק כרב וסבר דאין זר חייב מיתה על הרמת הדשן כמבואר בפר"ט מבי"מ ה"ח, וזה תמוה לכאורה, ובמל"מ תמה דבירושלמי איתא דפליגי בזה שם ר' יוחנן ור"ל ור"י מחייב, וא"כ היה לו לפסוק כר"י יעוי"ש, ונראה לומד דכיון דע"כ גם לוי אינו מחייב בעבודת סילוק דעלמא, אלא בהרמת הדשן גרידא מחייב כמבואר בסוגיא הכא דעל דישון מזבח הפנימי והטבה דמנורה גם לוי פוטר, וכן מבואר בתוסי"ש, ורק בעבודה של הרמת הדשן מחייב לוי יען שהיא עבודה חשובה, ומפרש הרמב"ם דכל זה דוקא אם אמרינן דלא נאמרה בתורה בגדים פחותים אמצוה דהרמת הדשן, והרי היא עבודה ככל עבודות דעלמא, בזה סבר לוי דיש לחייבו אהרמת הדשן אף שעבודת סילוק היא, משא"כ הרמב"ם שפסק שהתורה אמדה בחיוב שילבש בגדים פחותים להרמת הדשן כמו"ש בפר"ב מתו"מ ה"י מטעם שאינו דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהן קדרה לרבו, יעוי"ש, נמצא דלהרמב"ם לשיטתו אין חשיבות להרמת הדשן יותר משארי עבודות סילוק דעלמא, וא"כ באופן זה גם לוי מודה שאין לרבות הרמת הדשן לחיוב, וע"כ לוי דמחייב בהרמת הדשן סבר דהרמת הדשן טעונה בגדים חשובים לכתחילה כבשארי עבודות, ולפי מה שביארנו לעיל סבר הרמב"ם דפליגי בזה דבי ור' יהודה יעוי"ש, נמצא דתנאי פליגי בדין זה, וע"כ לוי סבר דהרמת הדשן טעונה בגדים חשובים למצוה, ולהכי מרבה הרמת הדשן לחיוב מיתה בזר, ואפשר שזהו סברת רב דפליג, ומפרש הרמב"ם דרב סבר גם כן דבעינן בהרמת הדשן בגדים פחותים, והרמב"ם לשיטתו הוכרח לזה. והנה בהא דפליגי בזר, הוא הדין בכהן אם עשה עבודה במחוסר בגדים שתורת זר עליו, גם כן תליא בפלוגתא דרב ולוי איזה מן העבודות חייב עליה מיתה, וכן כתב הריטב"א בהדיא, והנה בהא דמרבינן מקרא דלכל דבר המזבח שבע הזאות שבפנים ושבמצורע הקשו בתוסי"ש הא בפנים בלא"ה יש חיוב מיתה משום ביאה ריקנית, ותירצו כגון ששגג בביאה, ושגג בביאה יצוייר שהיה בפנים ונודע שהוא בן גרושה, ובאופן זה דשגג בביאה מתרץ הש"ס לקמן נ"ג, יעוי"ש. והנה יש לעיין מדוע לא תירצו דמיירי בכהן שעבד עבודה במחוסר בגדים, וע"כ מוכח דגם כהן שנכנס ביאה ריקנית במחוסר בגדים חייב מיתה, רעי' לעיל ה' ע"ב תוס' ד"ה להביא. בתוס' ישנים ד"ה רבי רחמנא הקשו ללוי אמאי לא מוקי לקרא לרבות הוצאות כף ומחתה וכו', וקשה הא זה ע"כ פטור גם ללוי כמו שמוכיח מקראי וכמבואר בסוגיא מקרא דמבית לפרוכת ולקמן בעבודת סילוק. בתוס' ישנים ד"ה ואימא כו' א"נ הנחה היתה כשרה בזר, יעוי"ש, מבואר דמטעם שכשרה בזר להכי הוי הרמה הקודמת לה עבודה אמה ולקמן בסוגיא פריך נתן שמן ליחייב, ומשני איכא הדלקה וכו' אעפ"י שהדלקה כשרה בזר, ואפשר לומר דשאני הדלקה שהיא חיובית, משא"כ הנחה בהדשן, אמנם בתוס' משמע שגם ההנחה דהדשן היתה בחיוב מדכתיב ושמו, יעוי"ש, ויש לחלק וצ"ע. הדלקה לאו עבודה היא. יש לפרש בשני אופנים הא דלאו עבודה, אם דוקא לענין חיוב מיתה לזר לא הוי עבודה חשובה דליחייב עלי' זר מיתה, או דלמא דלאו עבודה היא כלל וכשר בזר לכתחילה והריטב"א כתב בשם הרב שרק לענין חיוב מיתה בזר איתמעטה, אבל פסולה הדלקה בזר, אמנם דעת הרמב"ם בפד"ט מבי"מ דהדלקה מותר לזר בתחילה, ורק שאסור לו ליכנס בפנים, וכתב דאם הוציאה כהן לחוץ והדליקה זר כשרה, וכן משמע דעת התוסי"ש. וע"ד שהתיר הרמב"ם הדלקה הקשו עליו מהא דאיתא בתו"כ בפ' אמור בפסוק יערוך אותם לפני ד' שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים, ועי' במנח"ח מצוה צ"ח.- אמנם נראה בסברת הרמב"ם דכיון דסבר הדלקה לאו עבודה היא והיינו כדפירש"י בסוף פרקין מטעם דלא עביד כלום בזה דעיקר הדלקה מאילי' נעשית, וא"כ ע"כ לא על זה מכוון הקרא בהא דיערוך, דהביאור דע"כ במה ששייך לעבודה דהיינו ההטבה, וגם הסידור הנרות, משא"כ הדלקה דלאו עבודה היא מטעם שלא עביד בזה מאומה. ויש לעיין לדעת הרמב"ם אם הדליקה חש"ו אם הוי הדלקה מעליא, וכנראה כיון שלאו עבודה היא ע"כ הביאור בהדלקה דבעינן מנורה דלוקה, ודק תנאי הוא בהמנורה שתהי' דלוקה, אבל עיקר עבודה היא ההטבה, והסידור, והדלקה לא איכפת לן באיזה אופן היא דלוקה, או"ד דבעינן לכהפ"ח שתהי' המדליק בר חיובא, וצ"ע. ובמנח"ח שם ראיתי כתב דע"כ הדלקה בעצמותה היא מצות עשה, דאל"כ אלא המצוה שתהי' דלוקה, א"כ אמאי דוחה שבת הדלקת המנורה, אמאי אין עושין ההדלקה בערב שבת באופן שתהי' מספיק גם לשבת יעוי"ש, ואינו מובן דע"כ המצוה של הטבה והסידור הוא בכל יום ויום. וההטבה והסידור הוא שבתחילה הוא כובה את הנרות ומדשן כמבואר ברמב"ם ובהחינוך שם להדיא, וא"כ ע"כ דוחה שבת בשביל ההטבה. סידר שני גזירין ליחייב. איכא סידור אברים יש לעיין מה ענין סידור אברים לסידור המערכה בכלל, ולסידור שני גזירין בפרט, הא האברים, באים עבור תכלית של הקטרה ואדרבה אית לן לומר דלאחר סידור השני גזירין כבר נגמרה הסידור בשלימותו, ואם בשביל דאיכא הקטרה באחרונה, הלא עכ"פ בדבר הסידור המערכה איכא עבודה תמה, אעפ"י שאיכא הקטרה לבסוף, והוא כמו דהזריקה עכ"פ עבודה האחרונה שבדם, וכמבואר לעיל ברש"י ד"ה