נזר הקודש - יומא סג

אינה אלא כעין הכשר גרידא להכי לא בעינן כלי שרת, וצ"ע. אמנם נראה דזה תליא אם הרמה הוי עבודה, דע"כ אם הרמה עבודה הוא טעונה כלי שרת, דאעפ"י שעיקרה של כלי הכא באה רק מפני שלא סגי בלא"ה, אמנם כיון שעבודה היא פשיטא שהוזהרה העבודה בכלי שרת ככל שארי עבודות. אבל אם אמרינן דהרמה לאו עבודה היא, וזהו לר"ל דסבר הכי לעיל, ומוקים גם לאיזה מתנאים דסברי הכי, לדידי' אפשר לומר דלא טעונה כלי שרת, וכן מסתברא דלדיהו לא בעינן כלי שרת, דדוקא בדברים שמצינו שאמרה תורה לנהוג בהן בתורת כהונה, אז בזה אנו עושין כן, ומה שלא מצינו בהדיא בתורה, מסתברא שתורת חולין איכא בזה, והכא בכלי להרמה כיון שלא כתיב בתורה כלי שרת, אית לן לומד דכלי חול היתה. ולפי"ז יש לעיין דלדידן דקיי"ל עבודה היא כדר' יוחנן לעיל, א"כ ע"כ תיכף כשמסר לנו משה דבינו את המשכן עם הכלים לעבודה, בטח מסר לנו גם הכלי להרמה דדשן, וכשעשו כלים חדשים בטח עשו כמתכונתו וכמדתו של משה. - וא"כ יש להבין מאי בעי ר' אבין תרומת הדשן בכמה, הלא אין כאן שאלה לשאול בכמה הלא כיון שעבודה היא והיה לזה מדה מכבר, ואם רוצה ד' אבין לידע מדה של משה היה לו לשאול סתם מדה של הרמה כמה היא, ולא שייך גם למילף מתרומת מעשר ומתרומת מדין, כי ע"כ כיון שעבודה היא, היה לה שיעור להכלי, כמו שהיה הרבה כלים במקדש שאינן שייכים לנו למילף שיעור שלהם, ורק עפ"י ההלכה למשה מסיני נעשו. והנה לולא דמסתפינא הוי אמינא דכל עיקר בעי' זו אינה אלא למ"ד הרמה לאו עבודה היא ואינה טעונה כלי שרת, ולכן יש לשאול כי יען שאינה אלא מצוה גרידא, ואינה בכלל עבודות שבמקדש, לכן יש לשאול כיון שרק מצות הרמה יש כאן, ולא עבודה, א"כ הרי תרומה זו כשארי תרומה דעלמא, שתורת מצוה גרידא איכא בזה, ובעי ר' אבין בכמה שיעור לתרומה זו. - משא"כ אם עבודה היא, אינה צריכה כלל לכל הני תרומות, ואם כן הוא בזה אתי שפיר הא דרבינו הרמב"ם השמיט לבעי' זו מהלכותיו, וכבר תמה בזה המל"מ, ובדברינו השמיט שפיר כיון דסבר דהרמה עבודה היא, והיה לזה מחתה מיוחדה מטעם עבודה, ובזה אתי שפיר דבפר"א דתמיד מבואר דמחתה אחת היא, יעוי"ש. ואם כדברי ר' אבין וברייתא דר' חייא היה צריך כלי כל אחר לפי מה שהוא לפי קמיצת ידיו, ובדברינו אתי שפיר דהמשנה סוברת דהרמה הוי עבודה, והיתה מחתה מיוחדת לזה, וגם הרמב"ם כתב סתם מחתה, והיינו מחתה הידועה, וזהו אם הרמה עבודה היא וא"כ היתה מחתה מיוחדת לזה וצ"ע, ולפי זה לשיטת הרמב"ם אין אנו יודעין שיעור לכלי של הרמת הדשן בכמה עד יבוא היורה צדק, ויורה לנו. אמר רב ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה וכו', ויש לעיין אם בעינן בזריקה שיזרוק כל הזריקה דהיינו שיעור כל העבודה התמה בשלימותה, או דלמא שאף בזריקה אחת חייב, ואת"ל דגם בזריקה אחת ג"כ חייב, עדיין יש לעיין אם דוקא בשגמר הזריקה. וזהו עבודה תמה, וכדפירש רש"י עבודה שהיא גומרת ומתממת את הדבר, יעוי"ש, וא"כ זהו דוקא הזריקה המשלמת את הדבר, או"ד דלא בעינן רק שיעשה העבודה בעבודה כזו שהיא עבודה הגומרת, אבל לא בעינן שיהיה הוא הזר הגומר. והנה ברמב"ם איתא בפר"ט מהל' ביאת מקדש, וז"ל כיצד על הזריקה בין שזרק בפנים ובין שזרק בחוץ, בין שהזה הזאה אחת מכל הזאת הדם, בין שהזה הזאה אחת מכל הזאת קרבנות המצורע הרי זה חייב מיתה עכ"ל, והנה יש לפרש בדבריו בשני אופנים, או שכוונתו בפשוטו הזאה אחת דהיינו טפה אחת של הזאה, ומכל זה חייב מיתה, או שכוונתו הזאה אחת היינו באופן שיש הרבה מיני הזאת בקרבן זה כגון שיש שני מיני קרבנות במתכפר אחד, והיזה הזאה אחת היינו סדר אחד, ואף אם נפרש כוונתו שאף טיפה אחת של הזאה מחייבתו מיתה, יש לעיין אם בעינן דוקא האחרונה שהיא הגומרת, או"ד שאף מן הקודמות ג"כ מחייבתו מיתה, והדבר נוטה שכוונת הרמב"ם בכל אופן שהוא, אבל יש לעיין מניין לרבינו זאת, עוד יש לעיין אם חייב מיתה גם בזריקה של טפה אחת שאינה באה אלא למצוה כגון כל הניתנין במתנות ארבע, ובדיעבד כיפר במתנה אחת, ולאחד שנתן הכהן המתנה האחת זרק הזר אם נתחייב מיתה בזה, ולכאורה מדמחייב מיתה אהקטרה אעפ"י שאינה מעכבת א"כ גם בזריקה כן, אבל אינו דומה כי הקטרה הוא עצם הקרבן, ומתנה שאינה מעכבת לא הוי אלא מצוה גרידא, וצ"ע. וכן בדבר הקטרה חייב מיתה גם כשהפך בצינורא מטעם דקרובי עבודה היא כדלעיל י"ב וכן פסק הרמב"ם בפר"ט מביאת מקדש ה"ד.- ויש לעיין בדבר הקרבן שהקריב להתעכל, אם נפסל בזה גם כן כדין זר שמחלל עבודה, היינו עבודה זו, גם יש לעיין אם יש תקנה לרחק את הבשר ולעשותו כבתחילה, כמו שמהני בסידר זר המערכה חוזר ופורקה, וה"נ אפשר אם עדיין לא עשה האש פעולה בהקרבן, ועדיין לא פסל הזר בהקרבן, יש תקנה לרחק על אותו מקום כבתחילה, או לא, ואפשר שזהו כמו קדשים פסולין שאם עלו לא ירדו, וכשהפסול על המזבח לא גרע, ויש לעיין אם זה נקרא פסולו בקודש שיהיה הדין אם עלו לא ירדו, וצ"ע. עוד יש לעיין אם יעשה עוד פעם הפוך בצינורא, ואם כבר נפסלו אין לחייבו אף שזה פסולו בקודש, עי' רש"י לקמן ע"ב ד"ה בין דבר וכו' ובריטב"א בזה. ולוי אמר אף תרומת הדשן וכו' מ"ט דלוי דבי רחמנא לכל דבר המזבח, והקשה בתוסי"ש דלמא לרבות עבודה שיש אחריה עבודה, ותירצו דא"כ ועבדתם למ"ל, וכתבו אח"כ וז"ל אבל איכא לאוקמי' ועבדתם בשאר עבודת סילוק כגון הוצאת הדשן, יעוי"ש, ביאור הדברים דהתוס' סברי דלוי שמרבה עבודת סילוק מ"מ אינו מרבה אלא תרומת הדשן דחשובה ולא שארי עבודת סילוק כגון סילוק דישון מנורה וכמבואר שם בתוס', ולפי"ז הקשו שפיר דלמא אתי הריבוי לרבות עבודה שאינה תמה, ומכל זה בעבודת סילוק החשובה דהיינו תרומת הדשן אף שסילוק הוא אף מפני חשיבותה וגם תמה חייב עבורה מיתה, כן נראה ביאור דבריהם. ובעיקר הקושיא נראה דמסתבר יותר לדמות עבודת סילוק, מלרבות עבודה שאינה תמה, דעבודת סילוק והיא תמה כהרמת