נזר הקודש - יומא סב

הוצאה והוי כעין הרמה אחרי', יש ליישב קושיא זו, דהרי חלה אין אחרי' עוד שום דבד, וצ"ע, ועוד קשה דלפי מה שכתבנו אם בהרמה נקראת יש אחריה הרמה, א"כ מאי בעי אם ילפינן מתרומת מעשר או מתרומת מדין. וקשה הא לא דמי דשם אין אחרי' עוד הרמה. אמנם זה עצמו כוונת התוס' בקושיתם והיינו שמספקא להתוס' בדבר הרמת הדשן ומצות הוצאה שאח"כ, אם בשביל זה נקרא יש אחרי' עוד הרמה, וא"כ יש ללמוד מתרומה גדולה מפני שדומה לת"ג יותר מאילו לתרומת מעשר או תרומת מדין, ואם אמדינן דהרמת הדשן נקראת אין אחרי' הרמה מפני שהוצאה הוא ענין אחד, א"כ יש לה דמיון לחלה, וא"כ מ"ט לא מיבעי' אם לחלה מדמינן והנה כאשר מסקו התוס' שאין דמיון הרמת הדשן לחלה, וגם לא לתרומה גדולה, להכי שפיר מיבעי' הש"ס אם לתרומת מעשר אם לתרומת מדין מדמינן, ואיכא למימר דעדיין נשאר הספק אם הרמת הדשן נקראת אין אחריה הרמה, דשפיר איכא למימר דנקראת יש אחרי' הרמה דהיינו ההוצאה, אמנם מכל זה אין לה דמיון לתרומה וחלה יותר מפני שלא כתיב בה לשון הרמה, והש"ס מחפש אחרי הדמיון היותר גדול, וכמו כן אין לה דמיון לחלה יותר. ד שם. תירצו התוס' בחד אופן דלא דמי הרמת הדשן לחלה מטעם דאין זה תרומה קמייתא, שכבר נתרמה ממנה, ת"ג, משא"כ בתרומת מעשר אעפ"י שכבר נתרמה ממנה ת"ג, מ"מ בלוים משתעי קרא, וזו היא תרומה קמייתא דחייבינהו קרא, יעוי"ש, וכתב הגבו"א דנעלם מהתוס' סוגיא שלימה במנחות ע"ז ע"ב דפריך שם בתרומת לחמי תודה אמאי לא ילפינן מתרומת חלה, ומשני דנין דבר שנאמר בו תרומת ד', מדבר שנאמר בו תרומת ד', לאפוקי תרומת חלה שלא נאמר בו תרומת ד', ומדלא קאמר הש"ס דנין תרומת תודה שהיא תרומה קמייתא מתרומת מעשר שהוא תרומה קמייתא, לאפוקי תרומת חלה שיש ת"ג קודם לה, אלא ודאי ע"כ מוכח דגם תרומת מעשר לא הוי תרומה קמייתא מטעם דתרומה גדולה קודם לה עכת"ד, יעוי"ש. ולדעתי לא זכיתי להבין דברי הגאון בגבו"א בזה דהיאך מחליט שתרומת לחמי תודה הוי תרומה קמייתא, דקשה הלא ע"כ תרומת לחמי תודה נעשה מחולין מתוקנים, וכבר הפרישו הבעלים מזה תרומה גדולה, דהרי אסור לעשות לחמי תודה מטבל, ושפיר לא קאמר הש"ס שם בהא דתרומת לחמי תודה שהיא תרומה קמייתא כיון שאינה תרומה קמייתא ושפיר פריך הש"ס לילף מהא דתרומת חלה. ומטעם זה לא קשה גם כן הא דהקשה בגבו"א שם מדוע לא קאמר הש"ס שם שרוצה ללמוד חלות תודה מביכורים, ולא קאמר הש"ס דנין תרומת לחמי תודה מבכורים ששניהן תרומה קמייתא. - משום דבאמת תרומת לחמי תוגה אינו תרומה קמייתא, ודברי התוס' צודקים. ה עוד תירצו התוס' דילפינן סתים מן המפורש דהיינו הרמת הדשן שהוא סתום יש לנו לדון מן המפורש שהוא תרומת מעשר שמפורש בו עשרה, וכן תרומת מדין מפורש זו כמה, משא"כ ת"ג וחלה שאין שיעור מפורש בהם, יעוי"ש, וגם בזה הקשה בגבו"א דלפי"ז מאי פריך שם במנחות לילף תרומת לחמי תודה מבכורים, וקשה הא לא הוי סתום מן המפורש, וא"כ טפי עדיף למילף מתרומת מעשר שהוא מפורש יעוי"ש, נראה בסברת התוס' דסברי דהלימוד סתום מן המפורש הוא כעין מה שילפינן יותר מדדמי לי', אמנם כל זה אם אין הגז"ש מתאים זה לזה בדדמי אז אמרינן דסתום מן המפורש יש לנו ללמוד, ולא סתום מן הסתום. אבל בדאיכא גז"ש בדדמי ממש אז לכו"ע הגז"ש בדדמי ילפינן, ובזה אתי שפיר דהנה הכא כשבאנו לדון מתרומת מעשר אין לנו גז"ש בדדמי, דהכא כתיב והרים, ובתרומת מעשר כתיב והרמותם, וכן כשבאנו ללמוד מתרומת מדין ל"ה גז"ש בדדמי, וכן כשבאנו ללמוד מת"ג וחלה ג"כ אין גז"ש בדדמי, בזה כתבו התוס' דבאופן זה יש ללמוד סתום מן המפורש, משא"כ שם במנחות דהוי גז"ש בדדמי בין אם ילפינן מתרומת מעשר ובין אם ילפינן מבכורים, דבכל הני כתיב "תרומה", וזהו גז"ש בדדמי, ובאופן זה גם התוס' סברי דילפינן בדדמי אעפ"י שהוי סתום מן הסתום, דבגז"ש שהיא בדדמי לא יכריע המפורש, דכיון שהגז"ש בדדמי לגמרי, אין לך מפורש יותר גדול מזה, ואפשר שעל סתום מן הסתום נאמרה, ואעפ"י שאיכא גם גז"ש בדדמי והוא גם מפורש, מ"מ באופן זה שנאמרה גז"ש בדדמי אין לנו להכריע מטעם סתום מן המפורש, וצ"ע. ו ת"ש. דתני ר' חייא נאמר כאן והרים ונאמר להלך והרים מה להלן בקומצו, אף כאן בקומצו, ופירש"י דהגז"ש מלמדנו שלא יפחות מאומה משל קומץ, ואם רצה להוסיף יוסיף, דהרי ליכא למימר דדוקא קאמר דהא לא אפשר לפשוט ידיו ברמץ גחלים רותחות לקמוץ, וכן פירשו התוס' והריטב"א, וקשה הא עדיין אפשר להיות דכוונת התורה דוקא קומץ בצמצום שלא יפחות, ושלא יוסיף גם כן, אמנם מפני שלא אפשר לקמוץ בידיו תוך הגחלים הרותחות, יתקן לזה מדה לקומצו, ואעפ"י שאין עושין מדה לקומצו כמבואר לקמן מ"ז, אמנם הכא מפני שלא אפשר בידיו יתקן לזה מדה ושפיר דמי. - אמנם נראה דבאמת בכל ההרמות שבתורה לא אמרה תורה שיעור למעלה. (לבד ממעשר שהוא מטעם אחר מפני שמקלקל פירותיו) ובכל ההרמות כשהוא תורם בב"א יכול להרבות בשיעור כמו שירצה. וע"כ גם בהרמה דהקומץ מטעם הרמה לא נתנה תורה שיעור למעלה, דק מפני שלא יצוייר יותר מקומץ, דהרי לא יכול להעדיף בקומצו יותר, ולחזור ליטול גם כן אינו יכול, דלאחר הקמצה הרי המותר תורת שיריים עליהן, ואין הקומץ נקבע עוד פעם. ולפי"ז כשנלמד הרמה דדשן מקומץ ע"כ לזה נלמד שלא יפחת, אבל על שיעור דלמעלה על זה לא נשאלה כלל בביהמ"ד כיון דע"כ כל הרמה כן הוא וקומץ שאני מטעם דלא אפשר, אבל אין זה העיכוב מטעם תורת הרמה, וא"כ שפיר ידענו ששפיר יכול לעשות הרמה גדולה כמו שירצה. כן נראה לנכון סברת הראשונים בזה. ז ויש לעיין בהכלי שקומצין ותורמין את הדשן בה אם בעינן כלי שרת, ככל עבודות שבמקדש, או"ד כיון דבאמת הכא הוי עיקר הרמה בקומצו כמו שילפינן מקומץ דמנחה, ורק מפני שלא אפשר ביד להכי בעינן כלי, להכי שפיר אפשר לומר דכיון דהכלי