נזר הקודש - יומא סא

יג אמנם בעיקר דברי התוס' שכתבו דבהוצאה ילפינן דבעינן בגדי קודש מהרמה, והיינו דמפרשי התוס' הא דברייתא דמקשינן לבישה לפשיטה היינו דהתורה דיברה בהוצאה דדשן שהוא אחרי הרמה, ומיירי הקרא שפושט בגדי קודש דהרמה ולובש בגדי קודש אחרים להוצאה. ותמוה לן הרבה מטעמים הרבה. א) הא לפי מה שכתבו הפוסקים שלמצות הוצאה אינה חיובית בכל יום, וא"כ אין זמנה אחרי הרמת הדשן שבכל יום, אלא גם אם יעשה ההוצאה בצהרים שפיר דמי, ואם כן אם יעשה ההוצאה ביום, או בלילה, ע"כ לא קרינן בזה ההיקש לבישה לפשיטה דהרמה, אלא ההיקש לבישה לפשיטה לשארי עבודות. ב) דלר"ל דאמר דכשם שפליגי בהוצאה כך פליגי בהרמה, נמצא דע"כ אין יתדון להרמה על ההוצאה לדידי', וא"כ לאחר שילפי רבנן דלהוצאה בעינן בגדים אחרים דהיינו פחותים, מהן, ולפי"ז ע"כ גם בהרמה בעינן בגדים פחותים, ואם נפרש התנא שיליף היקשא ופשט ולבש מקיש לבישה לפשיטה, דהיינו פשיטה של הרמה, א"כ היאך נפרש "אחרים פחותים מהן" היינו אחדים לא כאותן דפשיטה דהיינו של הרמה, דזה ודאי אין לפרש כן, דהרי לר"ל גם בהרמה בעינן פחותים כמו של הוצאה, ואין יתרון להרמה, אהוצאה, וע"כ צריך לומר דכוונת התנא בהיקשא דמקיש לבישה לפשיטה, היינו הפשיטה הכללית של בגדי כהונה, דהיינו סתם בגדי כהונה, ואין זה ענין להרמה כלל, נמצא דההיקש לבישה לפשיטה הוא היקש לסתם בגדי כהונה, ובזה קאמר אחדים פחותים מהן היינו פחותים מבגדי כהונה דעלמא. ואין להקשות דלפי"ז מניין לר"ל דבהוצאה לא הוה יותר משני בגדים דלמא ההיקש לבישה לפשיטה בא לרבות ארבעה בגדים כפשיטה דעלמא. וצריך לומר דסבר ר"ל דע"כ הוצאה והרמה חדא דינא אית להו דתרווייהו מצוה דדשן נינהו, ומסברא אין להחמיר בהוצאה יותר מבהרמה, או יותר נראה דמפרש ר"ל דתרווייהו הרמה והוצאה חד דינא אית להו ודיניהם שוה, והתורה אמדה דינים בהרמה, ומה שחיסרה בהרמה הוסיפה בהוצאה, וכן אמרה בהוצאה, ומה שחיסרה בהוצאה סמכה בהא דכתיב בהרמה, משום דתרווייהו כתובים כחדא, ובהרמה כתיב שני כלים דין זה קאי גם על ההוצאה, וכן אמרה דבעינן בגדי קודש בהוצאה, דין זה קאי על ההרמה, וכן בזה דדרשי' מאחרים לפחותים מהן, הכתוב בהוצאה, קאי גם על ההרמה, אבל ע"כ ההיקש לבישה לפשיטה קאי על כלל בגדי כהונה, ולא על הרמה. וא"כ מאי מקשו התוס', וצע"ג. יד כתבו התוס' ויש לומר דשמא לא מקרי קדשים אלא גופי הקרבנות, אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין יעוי"ש, הנה לעיל בסוגיא ו' ע"א בתוס' ד"ה אמר לך וכו' כתבנו דע"כ סברי התוס' דבגדי כהונה תורת קדשים עליהם לענין זה דלמד מן הלמד. - אבל אפשר לומר דשאני בין עשייתן דבגדי כהונה, ללבישתן. דבענין עשייתן יש לומר דגופי קדשים נקראים משא"כ לענין לבישתן כמו הכא, וצ"ע. דף כ"ד, ומה ת"ל ילבש לרבות את השחקים וכו'. ביאור הענין מבואר בספרנו נזר הקודש לזבחים דף כ"ח. כ"ט, דף הספר. א בעי ר' אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר ילפינן לה, או"ד מתרומת מדין ילפינן לה. והיינו שמספקא לר' אבין אם נוטל אחד מעשרה כתרומת מעשר, או דלמא אחד מחמש מאות כתרומת מדין, כן פירש"י, וקשה אמאי לא אמדינן תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת ומצאתי בריטב"א עמד בזה בלשון וא"ת ולא משני מידי. והנה לפי מה שכתבו התוס' לקמן ע"ב דבדבר שיש לו קצבה בהמרובה יש לנו לתפוס המרובה אם הוא לחומרא, יעוי"ש, וא"כ הכא נמי יש לנו לתפוס המרובה מספיקא כיון שהוא לחומרא, ויש להעיר אדברי התוס' מהא דאיתא בקדושין י"ז במצוה דהענקה תפסת מועט תפסת, יעוי"ש, אעפ"י דשם גם כן מיירי שהמרובה יש לו סכום וקצבה כמו אם הוי ילפינן מערכין לחמשים, אמנם אפשר דלהוציא ממון לא אמרינן המרובה אעפ"י שמצוה איכא, וצ"ע, אבל בגרון זה הכא יש לנו לתפוס המרובה. ומטעם זה יש ליישב מדוע לא בעי אם כתרומה גדולה תורמין, משום דאין לנו להסתפק בשיעור קטן כזה. אך גם זה תקשה מאי טעמא בעי הש"ס אם מתרומת מדין ילפינן לאחד מחמש מאות, הלא בודאי אית לן לדון ולתפוס את המרובה שהוא אחד מעשרה. אך יש לומר דהש"ס בעי אם נאמרה בזה ההלכה מקבלה ללמוד ממדין, דאז אין לנו ללמוד עפ"י הכללים דהספקות, מטעם דאם נאמרה ההלכה ללמוד ממדין, הרי זה כודאי גמור וכאילו נאמרה בפירוש דמיא, וזהו שבעי ר' אבין, אם נאמרה בזה הלכה, ופשטו לי' שנאמרה ההלכה ללמוד מקומץ. ב הקשו התוס' אמאי לא בעי אם ילפינן לה מתרומה גדולה יעוי"ש, וקשה הא אית לנו לדון מתרומה כזה שאין אחריה תרומה כתרומת מעשר וכתרומת מדין, משא"כ תרומה גדולה שיש אחרי' תרומה, וכן איתא בש"ס להדיא במנחות דף ע"ז ע"ב, בתרומה לחמי תודה דאיתא שם דלא ילפינן מביכורים. מפני שיש אחרי' תרומה, משא"כ תרומת לחמי תודה, יעוי"ש, ומצאתי בגבו"א עמד בזה בתמי' על התוס'. ונראה דיש לחקור בדבר ההרמה אם דין הוא במצות מזבח והמצוה חלה על עבודת מזבח, או"ד שדין הוא על הקרבן, וההרמה הוא גמר עבודת הקרבן, וכתבנו לעיל מזה בסוגיא דף כ', והנה אם אמרינן דמצות מזבח הוא, א"כ הרי איתא תרומה אחרי תרומה, דהיינו הרמה שבכל יום ווים, ולעולם לא נפקע ממצות הרמה, דהחיוב על המזבח דמיא, ואפילו אם נאמר דהמצוה הוא גמר של ההקרבת הקרבנות, וכן משמע מדברי התוס' לקמן כ"ז ד"ה א"ד שכתבו וז"ל אע"ג דתרומת הדשן זקוקה לה וגמר עבודת עיכול אברים היא וכו', יעוי"ש, נמצא דהרמה מצות הקרבן הוא. יש לומר דבשביל מצות הוצאה גם כן, יש לה תורת הרמה, ואעפ"י שאינה הרמה, אמנם יען חשיבות המצוה שעדיין מוטל על הדשן, הרי זה לא נגמרה הרמתה, והרי היא בדמיון יש אחריה הרמה, ולהכי הקשו התוס' ובתוי"ש והריטב"א מ"ט לא בעי אם מתרומה גדולה ילפינן לה. ג עוד הקשו התוס' אמאי לא מיבעי' אם ילפינן מחלה יעוי"ש, והנה אם אמרינן כמו שכתבנו דהכא בהרמה עדיין לא נגמרה מצותה מטעם דאיכא עדיין