נזר הקודש - יומא ה

ספר נזר הקודש מסכת יומא פרק ראשון משנה, שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין וכו'. ויש לעיין אם הני שבעה ימים בעינן מעל"ע. ונראה דלא בעינן מעל"ע מהא דאמרינן לקמן ו' ע"א מביתו למה פירש ר' יהודה בן בתירא אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה וכו' וטמא שבעה ימים. - ולפי טעם הזה ע"כ דסגי גם בפרישה דימים, ולא בעינן מעל"ע. וגם מהא דאיתא שם אמר רבי זירא ש"מ בועל נדה אינו כנדה וסובל ביום דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בלילה למחר היכי עביד עבודה וכו' רבי שימי מנהרדעא אמר וכו' דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה יעוי"ש, משמע מזה דדוקא בשביל הטעם והחשש של בועל נדה בעי פרישה סמוך לשקיעת החמה. בכדי שיהיה נחשבת שעה זו ליום בחשבון שבעה ימים, משמע מזה דאילו בשביל מצוה דפרישה לא בעינן שתהי' הפרישה סמוך לשקיעת החמה אלא סגי גם מבערב. דאל"כ אלא בעינן שבעה ימים מעל"ע. א"ב בלא"ה בעינן הפרישה סמוך לשקיעת החמה בכדי שתהי' הפרישה שבעה ימים מעל"ע. דע"כ אי אפשר לצמצם במכוון שתהי' התחלת הפרישה בהתחלת הלילה. וביהש"מ ספיקא הוי, וע"כ דלא בעינן מעל"ע בשביל עצם מצוה דפרישה. ומתקינין לו כהן אחר תחתיו. ומבואר בש"ס לקמן י"ג ע"א דבאמת לא חיישי רבנן לפסול משום דכהן גדול זריז הוא, ורק משום דעבדינן לי' צדה בש"כ דמזרו נפשי' טפי, והביאור בזה דאנו רוצים שיזרז וישמור עצמו מטומאה בכדי שיעבוד העבודה הכהן שנעשה בו מצות פרישה. ומטעם זה דבר פשוט דהכהן השני שמתקינין אף שלא בעי פרישה כמבואר בגמ' ג' מ"ם האי מתקינין גם כן מתחלת משעת פרישה דהכה"ג בכדי שיזרז עצמו הכהן גדול המופרש משעה ראשונה ויזהר מטומאה. ולזה נוטה גם בגבו''א, והתוי"ש כתבו דהאי מתקינין היינו להתקין לו בגדי זהב כמדתו שלא יחסר ושלא יותיר יעוי"ש. והביאור בזה דאם לא יתקנו לו את הבגדים של כהן גדול בכל הפרטים דאז לא יזרז עצמו הכהן גדול. ורק או כשיראה שמתקינין גם בגדים עבור השני אז יוסיף בזהירות. והא דנקטו התוס' הבגדים של זהב, ולא נקטי הבגדי לבן משום דזה יש לו גם כשהוא בהדיוטיתו. ואם בשביל האבנט שהוא של בוץ לא נחתו לזה התוס' משום דתליא בפלוגתא אבנטו של כהן הדיוט אם בא בכלאים כמבואר לקמן י"ב ע"ב, וכן יש לעיין בדבר המצנפת לשיטת הריב"א לקמן י"ב ע"ב בתוס' ד"ה אלא לאו שכתב דמצנפת של כה"ג קצרה, ולהכי קראה הכתוב מצנפת ושל כהן הדיוט רחבה ונקראת מגבעת. ובכהן המתקינין יש לעיין אם עושים לו מצנפת בבגדי לבן שלובש, בשעה שעובד בארבעה הבגדים, דבכהן גדול המשמש עושין לו מצנפת אף בשעה שהוא משמש בלא ציץ כמבואר בתוספות סוכה ה' ע"א ד"ה ואל יוכיח. וזהו רק בכהן גדול התמידי, משא"כ בכה"ג המתקינין אפשר שבראשית עבודתו בעבודת יוהכ"פ בשעה שיעבוד בבגדי לבן יעבוד במגבעת. וצ"ע ספק זה לא שייך לאביי דאמר לקמן מהסך בצינורא, דכיון דלובש מעיקרא בגדים שמנה הרי הוא בכהן גדול דעלמא, שכבר היה לבוש ציץ. ורק למ"ד עבודתו בבגדי בוץ מחנכתו. ויש לעיין מדוע אין מחנכין אותו בפרישה דהיינו שגם להשני יעשו פרישה. אמנם לפי מה שמבואר לקמן דפרישה אינה מענין העבודה ולא באה רק למצוה גרידא, אתי שפיר. א רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו. ויש לעיין אם זה הוי לעיכובא, או"ד למצוה בעלמא. כמו מצוה דפרישה דלא הוי אלא למצוה גרידא ואינה מעכבת הכפרה כמבואר בסוגיא. והנה יש לדייק מדברי התוס' ד"ה וחכ"א שהקשו דהכא אמרו חכמים דלא חיישינן למיתה משום דא"כ אין לדבר סוף, ואילו בפרד"א מבואר דלמיתה דחד חיישינן ולתרתי ותלת לא חיישינן, ותירצו דהכא שאני דמיירי לזמן מועט, א"נ התם חששא בעלמא הוא משום ביטול מצות יבמין. וליכא איסורא כולי האי, אבל הכא משים דכפרת כל ישראל תליא בזה ניחוש אפילו לתרתי ותלת ואפילו לזמן מועט. מבואר מזה דהתוס' בתירוצם השני ע"כ סברי דזה הוי לעיכובא, ואפשר דלפי התירוץ הראשון לא הוי זה לעיכובא, וא"כ מבואר דפליגי בזה בתוס', והתוסי"ש כנראה הסתפקו בזה. והוא שהקשו מדוע לא היו מתקינין גם לשני אשה אחרת. וכתבי משום דלא מעכבא, והא דמתקינין אשה בראשון משום דמצוה מן המובחר בעינן. ואפילו מעכבא לכולי האי לא חיישינן שתמות