נזר הקודש - יומא נט

להוצאה זהו מטעם דלא בחר הקב"ה בהם לעבודה זו, מטעם דבכהנים דיברה תורה במצוה זו, וכל מקום שדיברה תורה בכהנים משוללים המה בעלי מומים מזה, ומסברא אין לעשות המצוה בבעלי מומין, כמו שאין עושין המצוה הלזו בבגדי חול, וטעון דוקא בגדי קודש. והא דהקשו תוס' לר"ל. ביארנו לעיל דסברי התוס' דכיון דסבר ר"ל דלאו עבודה היא, ומטעם זה סגי בשני כלים, א"כ חידוש דין הוא שחידשה תורה בהוצאות הדשן, וא"כ סברא יש לדון להכשיר גם בתחילה כהן בעל מום, ועל זה תירצו דגם מסברא אית לן לומר דלא נבחר בזה כהן בע"מ מטעם שאסור להיות קרב למזבח, וא"כ אית לן לומר דלא דיברה תורה מבע"מ ור"א יליף מקרא דגם מבע"מ דיברה תורה, ורבנן סברי דלא מיירי בבע"מ, ופסול בזה. היינו למצוה הלזו, ואין כוונת התוס' דעבודה נפסלה, ורק דהתורה פסלתו, דלא בחרה תורה בו, למצוה זו. ולא קשה ג"כ הא דהקשה המל"מ דמאחר דס"ל לרבינו דהוצאה לאו עבודה היא מנלן דרבנן פסלי אף בהוצאה דלאחר הורדה מעל המזבח דליכא איסור קריבה למזבח, משום דאעפ"י שאינה עבודה, אמנם אין מקיימין המצוה אלא באופן זה שאמרה תורה. עוד הקשה מדוע בהדלקת המנורה פסק הרמב"ם דמותר בזר כיון דלאו עבודה היא, והכא הוצאה דדשן דגם כן לאו עבודה היא, ומכ"ז בעינן כהן ותמים, ולפי דברינו לא קשה דבהדלקה לא אמרה תורה שכהן יעשה אותה, משא"כ הכא בהוצאה דדשן אמרה תורה שהכהן יעשה אותה בבגדי כהונה הפחותין, ולהכי אין מקיימין המצוה באופן אחר. עוד הקשה המל"מ מדוע לא כתב הרמב"ם בפר"ט מביאת מקדש דזר חייב על הוצאה דהדשן כיון זדר אסור בה, וכמו שכתב דור לוקה על הרמה, ובירושלמי מבואר להדיא דמאן דסבר בע"מ פסול להוצאה זר חייב מיתה למאן דמחייב על עבודת סילוק עכת"ד, נראה דסברת הרמב"ם דשם בירושלמי ר' יוחנן ור"ל קאמרי לה, וא"כ מבואר דסברי תרווייהו דהרמה והוצאה שניהן שווין לענין עבודה. ואילו הכא בש"ס דילן מבואר להדיא דלר"ל כו"ע סברי דהוצאה לאו עבודה, והיינו כמו שכתבנו לעיל דרק מצוה איכא בזה, ולא עבודה, וסבר הרמב"ם דבזה גם ר' יוחנן מודה בהוצאה מדמצאו תנאים לפלוג בזה, ואין לחייב זר אלא על עבודה בין חיוב מיתה ובין חיוב מלקות עכ"פ עבודה בעינן, ולא מצוה גרידא, וא"כ ע"כ סבר הש"ס דילן דמלקות ליתא הכא. - עוד כתב שם להוכיח דלהכי מוכרח הרמב"ם לחדש דהוצאות הדשן לאו עבודה היא, משום דאמרינן הכא בש"ס דכל עבודה שיש אחריה עבודה אין הזר חייב מיתה ועל זה הוקשה דהיכי אמרינן דחייב על הרמת הדשן מיתה והא יש אחריה עבודה דהיינו הוצאה ואפילו מאן דפטר הוא מטעם אחר דהוי עבודת סילוק והלא תיפוק לי' מטעם דיש אחרי' עבודה, ומכח קושיא זו הוכרח רבינו לומר דהוצאה לאו עבודה היא, ומשו"ה הוי הרמה עבודה תמה עכת"ד, נפלאתי הרבה על דבריו בזה. דהלא מה מהני הא דלא הוי עבודה, הא אפילו אם לא הוי אלא מצוה גרידא, ג"כ ל"ה בשביל זה הרבה עבודה תמה, מטעם כיון דעכ"פ איכא אחרי' מצוה לעשות וגדולה מזו מצינו דהנה לקמן כ"ד ע"ב פריך אש"ס דליחייב זר על נתינת שמן במנורה. ומשני דאיכא הדלקה, (יש לחלק דהדלקה שאני כיון דלא סגי בלא"ה, וזהו התכלית של המצוה, משא"כ הוצאה אינו ענין להרמה ושפיר מתקיימת הרמה אעפ"י שלא יעשה את ההוצאה אח"כ). הרי חזינן דאעפ"י שהדלקה כשרה בזר, ולא בעי בגדי כהונה, ומ"מ כיון שבאה באחרונה, להכי לא נקראת (בשביל זה) הנתינת שמן עבודה תמה, ומכש"כ הכא דאיכא הוצאת הדשן דבעי כהן ובגדי כהונה פשיטא שאפילו אם לאו עבודה היא, מ"מ מונעת את ההרמה שלא תהי' נקראת עבודה תמה. והתוס' כבר עמדו בזה בהא דהרמת הדשן היאך נקראת עבודה תמה כיון שיש אחרי' הוצאה. ותירצו דכיון דתרומת הדשן דוקא בלילה, והוצאה בין ביום ובין בלילה כמבואר בדבריהם לקמן כ"ז ע"ב ד"ה א"ד. אמנם להרמב"ם בלא"ה תקשה זאת כי הרמב"ם סבר שגם תרומת הדשן נוהג כן. אמנם בדברינו אתי שפיר בפשוטו דכיון דהוצאת הדשן לא הוי אלא הכשר מצוה להכי אין זה מונעת ההרמה להיות נקראת עבודה תמה. ט רבי אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוצאת הדשן, וכתבו התוס' ישנים דר"א לא פליג את"ק וסבר דבעי בגדי קודש, ולפי"ז פשיטא דזר פסול גם לר"א מטעם דאסור ללבוש בגדי קודש, וא"כ תמוה דבירושלמי איתא להדיא דלר"א דמכשיר בע"מ כשר גם בזר יעוי"ש, ואפשר לומר דסברי התוס' דבזר לא הוי חסרון בגדים כיון שאינו מצווה בבגדים, וכבר כתבו כן בקדושין ל"ו דממעטין בנות אהרן מן העבודה, והקשו התוס' הא בלא"ה הוי מחוסרי בגדים, ותירצו כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוי מחוסרי בגדים, והמל"מ בפר"ב מתו"מ הביא בשם הריטב"א גם כן הכי. ואם נתאים דברי התוס' גם לפי דברי הירושלמי, וא"כ סבר ר"א דזר כשר להוצאה אעפ"י שסבר דבעי בגדי כהונה, והיינו דרק כהן בעי בגדי כהונה, ולא זר, ולפי"ז בע"מ ג"כ שפיר מצי עביד עבודה בלא בגדי כהונה, והמל"מ הסתפק בזה, אבל כיון שמבואר דלהתוס' סבר ר"א דזר כשר אעפ"י שבעי ר"א בגדי כהונה, ומב"ז כשר זר בלא בגדי כהונה, מסתברא שגם בע"מ עביד בלא בגדי כהונה. י אמנם נראה דע"כ לא דמי זר לבע"מ בזה, דע"כ מדנקט ר"א כהנים בעלי מומין דוקא הוא, והיינו שבכהנים דברה תורה ואין לנו לומר שגם בזר הדין כן. ואעפ"י שבירושלמי איתא דזר כשר בה לר"א יש לומר כך דהנה לענין המצוה גם זר כשר, אך כיון שאיכא איסור לזר להיות קרב למזבח, להכי פשיטא שאיסור זה לא התירה תורה לזר. אבל בע"מ ציוותה תורה בהדיא ולהכי מותר להיות בעצמו קרב למזבח, והירושלמי מיירי לענין עצם המצוה, אמר שם דכשר בזר, ואפשר שמיירי הירושלמי שכהן היה מוריד הדשן מע"ג המזבח למטה, והזר לקח משם והוציא, אבל זה פשיטא שהבדל יש בין זר לבע"מ לענין קריבה למזבח, ובזה מיושב גם דברי התוס' דלעיל ד"ה יש עבודה שזר אסור לר"א יעוי"ש, ומ"מ לא קשה מהירושלמי, והיינו כמוש"נ- וכיון שכן ע"כ אית לן לומר דהתורה הכירה כהן בע"מ להיות נבחר לעבודה זו. והיינו מטעם כהונה דהרי התירה אותו התורה לעלות ע"ג המזבח,