נזר הקודש - יומא נח

הוי עבודה, והריטב"א כתב גם כן כהתוס' ישנים, יעוי"ש, ומוכח דגם הריטב"א סבר כן, ולפי"ז יש לעיין בהא דכתב הרמב"ם בדבר הוצאה דהדשן. ו כתב הרמב"ם בפר"ב מתו"מ הט"ז וז"ל ואעפ"י שאין הוצאתו לחוץ עבודה, אין בעלי מומין מוציאין אותו יעוי"ש והנה יש לעיין על איזה הוצאה מכוון רבינו אם אהוצאה דפליגי תנאי דהיינו מן המזבח, או"ד הוצאה שמחוץ לעיר, ומסתברא דאהוצאה שמחוץ לעיר קאי, משום דבזה מיירי שם הרמב"ם, והוצאה זו פשיטא דלאו עבודה היא, וא"כ אין זה ענין לפלוגתא דתנאי הכא, דהם מיירי בהוצאה שמסלקין הדשן מן המזבח. ובזה מיירי הקרא, והרמב"ם מיידי בהוצאה שמחוץ לעיר אמנם מרן הכס"מ כתב שם דהרמב"ם פסק כת"ק דר"א, וא"כ דעת הכס"מ דסבר הרמב"ם דגם סילוק הדשן לאו עבודה היא, וא"כ בדיעבד כשר בזר, כיון דלאו עבודה היא, וכשר בדיעבד בבגדי חול אעפ"י שההיקש מלמדנו דבעי בגדי כהונה, ותמוה מניין לרבינו זאת, ולולא דברי מרן שפיר מתפרשא דברי הרמב"ם דמיירי אהוצאה שחוץ לעיר. אך תקשה לפי"ז מניין לרבינו שגם הוצאה שמחוץ לעיר אין בעלי מומין מוציאין אותה כיון שלא פליגי בזה ת"ק ור"א ולא מיירו מזה ואפשר דלאחד שהורידו הדשן מעל גבי המזבח למטה שוב אין איסור לבע"מ ולזר ולהוציא, ואין לומר דגם ת"ק ור"א פליגי בהוצאה כזו לאחר שהורידו מהמזבח, דא"כ היאך יליף מזה ר"ל להרמה, וע"כ דמיירו בהוצאה מעל המזבח, וא"כ תקשה כדלעיל, ומצאתי במל"מ שם ד"ה ודע שראיתי מפרש ג"כ דברי הרמב"ם כמו שכתבנו, ודקדק גם כן מניין לרבינו זאת, יעוי"ש ומכח זה נחית לפרש דהרמב"ם סבר דהוצאה לגמרי לאו עבודה לשיטת הרמב"ם, אבל זה תמוה לומר כמו שכתבנו לעיל, וגם בירושלמי מבואר להדיא גם כן דהוצאה הוי עבודה דאיתא שם הוציא שאר הדשן כו' ברם כמ"ד אחרים פחותים מהן זר חייב עליה, ברם כמ"ד אחרים לרבות בע"מ הוא זר הוא בע"מ יעוי"ש, והמל"מ מביאו גם כן, וא"כ דלדידן דקיי"ל אחרים פחותים הוי הוצאת הדשן עבודה. ז ונראה דסבר הרמב"ם בזה כך דע"כ עיקר הוצאה אין חילוק בין אם נוטל הדשן מן המזבח, או ממטה, וכל זה דין הוצאה הוא, וסבר דפליגי תנאי בהוצאה אם בע"מ כשר בה והיינו דאעפ"י דבעינן כהן ובגדי כהונה, מ"מ עדיין י"ל דלאו עבודה היא, והיינו דשני עניני מצות איכא בעבודת כהנים. א) חיובית. ב) שלילית והכשר מצוה. והנה בחיובית ע"כ עבודה היא ואם נעשה שלא כדין ושלא כסדר האמור בה כדליתא דמיא, ובעינן למיעבד מחדש, אמנם הכשר מצוה שאני דהיינו דהשלילה הכא העיקר, כמו הכא בהא דהוצאות הדשן, שלא הוי עצם המצוה רק הכשר מצוה לפנות הדשן מעל המזבח. ואם מאיליו נסתלק הדשן מעל המזבח אין לנו להדר אחרי זה, ומשא"כ בשארי עבודות, ולהכי סבר הרמב"ם דהוצאת הדשן לאו עבודה, וגם אם הוציא קוף אין לנו, ופשיטא שאם הוציא זר ובע"מ שלא חילל עבודה זו, והיינו מפני שלאו עבודה היא, ומפרש הרמב"ם דמטעם זה פליגי ת"ק ור"א בבעלי מומין דר"א סבר דגם בע"מ כשר בזה לכתחילה, ודבתה אותו תורה מדכתיב אחרים. ואעפ"י שע"כ גם ר"א סבר דבעינן כהן ובבגדי כהונה וכמו"ש התוס' בשיטת ר"א (ודלא כהירושלמי) מ"מ שפיר הכשירה תורה הכא גם בע"מ לכתחילה מפני שהמצוה הכא היא גדר שלילי, ולאו עבודה היא, ות"ק סבר דמכל זה לא התירה תורה הכא בע"מ בתחילה ובעינן כל הפרטים כלגבי עבודה, אעפ"י שבאמת לאו עבודה היא, ובדיעבד בכל אופן שפיר דמי, ולא שייך בזה חילול עבודה, ור"ל דסבר כמחלוקת בהוצאה כך פליגי בהרמה סבר דגם הרמה כך הוא דבדיעבד הוי מורם, בכל אופן, ור"י סבר דבהרמה לכו"ע עבודה היא דאם לא נעשה כדין וסדר האמור בה לא הוי הרמה בדיעבד גם כן. אבל בהוצאה לכו"ע לא הוי עבודה כיון דלא הוי יותר מהכשר מצוה, ובזה פליג ד' יוחנן על ר"ל דר"ל סבר דהרמה לאו עבודה היא ודמיא להוצאה מטעם דלא בעינן בה יותר משני כלים, וממילא למד מזה דלא הוי אלא הכשר מצוה, אבל ר"י סבר דהרמה הוי מצוה חיובית וממילא עבודה היא, אבל הוצאה לכו"ע לא הוי יותר מהכשר מצוה, וסבר ת"ק דבע"מ פסול בה, היינו שפסול כמו זר, דהתורה לא התירה אותו, ובדיעבד דינו כזר. ומטעם זה לא קשה מירושלמי שאיתא שם דאם הוציא זר חייב, דזה פשיטא שאסור לזר להוציא כיון דבעינן כהן ובבגדי כהונה, אבל זה ודאי דאינה מחוללת עבודה זו, ורק המצוה לא נעשית כתיקונה, וא"כ לאו עבודה היא, ועור נראה לומר דאפשר דהאי זר שהוציא קיים מצוה דהוצאה, כיון דעכ"פ אין כאן דשן על המזבח, ואעפ"י שעשה איסור שקרב לגבי מזבח, מ"מ אפשר לומר דאיסורא דעבד עבד, ומצוה עשה. עוד אפשר לומר דכיון דע"כ המצוה מוטל על בי"ד. והכהנים, דהרי היא מצוה כללית, ואם הוציא זר, המצוה נחשבת על הכלל שהם קיימו מצוה, יען שעכ"פ נסתלק דשן מע"ג מזבח. ואין איסור זה מעכב להמצוה הכללית, ואתי שפיר ג"כ מה שכתבנו לעיל להקשות למ"ל קרא דבעי בגדי קודש להוצאות הדשן ומה"ת הו"א דכשר בבגדי חול, כמו שכתבנו לעיל, - אבל בדברינו יבואר לנכון לשיטת הרמב"ם דמדלא הוי רק מצוה שלילית, ולא חיובית, להכי שפיר הוי סד"א דסגי גם בבגדי חול. ח המל"מ הקשה דלפי מה שכתב הרמב"ם בפר"ט מביאת מקדש ה"י דטמא ובעל מום אינם חייבים אלא על עבודות שזר חייב עליהן מיתה ועל שאר העבודות באזהרה, וא"כ בעבודות שאין זר חייב מיתה או בעל מום מותר לגמרי, (עיין כס"מ שם בביא"מ), וא"כ הכא בהוצאה פשיטא שזר פטור ממיתה, וא"כ פשיטא שבעל מום מותר בהוצאה דדשן, ולר"א למ"ל קרא ורבנן אמאי פסלי, וכתב דאין לומר מטעם דאסור להיות קרב לגבי מזבח, כמו"ש התוס', דהתוס' כתבו כן לר"ל דסבר לאו עבודה היא, אבל לר"י דסבר דהוי עבודה ניחא ומותר בע"מ להיות קרב לגבי מזבח, וא"כ תקשה למ"ל קרא לבע"מ להכשר לר"א ורבנן מדוע מיעטו ותירץ דאיצטרך דלא מיפסל עבודה ע"י בע"מ, ורבנן פסלי לה, עכת"ד יעוי"ש, ודברי המל"מ בזה שלא כדברינו שכתבנו, אמנם לדעתינו דבריו אינם מוכרחים בזה. דאיכא למימר דזה ודאי דאינם מחללים ההוצאה, והא דפסלי רבנן בעלי מומים