נזר הקודש - יומא נז

בהוצאה כן בעינן בהרמה, ור"א דמכשיר בע"מ בהוצאה, מכשיר ג"כ בהרמה, רק בזה שאני הרמה מהוצאה, שהרמה הוי מצוה חיובית בכל יום, והוצאה לא הוי מצוה חיובית בכל יום, ומטעם זה הוי סד"א דלא בעי גם בגדי קודש, ואיצטרך היקשא להורות לנו דבעינן בגדי כהונה להוצאה, ויש לעיין ע"ד הוצאה מה היא אם באמת עבודה היא מדבעינן כהונה, וrק הקילה תורה בזה דלא בעינן ארבעה בגדים, וגם לא הוי מצוה חיובית, ולר"א כשר בעל מום, או"ד דבאמת לאו עבודה היא כלל, אלא שבזה החמירה תורה דלמצוה זו בעינן כהן ובגדי כהונה, והתוס' כתבו בזה דלר"ל ע"כ גזירת הכתוב הוא הא דבעינן כהן ובגדי כהונה יעוי"ש, אבל יש לעיין בפשט גזירת הכתוב אם הוא על אופן הראשון, או על אופן השני. והנה לר"ל דמשווה הרמה להוצאה וחד דינא אית להו בעבודתם, וזה ודאי דהרמה הוי עבודה לכו"ע ולית מאן דפליג בזה, וע"כ צריך לומר לר"ל דהתורה הקילה בהרמה מגזירת הכתוב, דסגי בשני בגדים, ולר"א כשר במע"מ, ממילא אית לן לומר דמסתמא גם הוצאה עבודה היא, ורק התורה הקילה בעבודה זו. ולפי"ז אם עבד זר ההוצאה, לא עבד המצוה כלל, וכן אם עבד הכהן בבגדי חול לאו עבודה היא, ולא עשה מצות, ודין הוצאה שוה לדין הרמה. ולפי"ז לר"י דסבר דבהרמה לא פליגי, ובהוצאה גרידא פליגי, גם כן מסתבר לומר דבזה לא פליג ר"י על ר"ל, וסבר ג"כ דהוצאה הוי עבודה, ורק התורה הקילה בזה. ובע"כ צריך לומר כן דגם לר' יוחנן הוי הוצאה עבודה, והוא מדחזינן דסבר ר' יוחנן דהוצאה הוי בארבעה בגדים כמבואר בתוספות להדיא דסבר ר' יוחנן כן, ולפי"ז יש לדון דע"כ סבר ר' יוחנן דהוצאה הוי עבודה, דאל"כ אלא אמרינן דלאו עבורה היא נמצא דרק חומרא הטילה תורה על הוצאה שתהיה בבגדי כהונה, וכבר כתבו התוס' דלר"ל דהוי גזירת הכתוב בהוצאה לחומרא זה דוקא אם אנו סוברין דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה, ואם אמרינן דלר' יוחנן הוצאה לאו עבודה היא, א"כ היאך מותר ללבוש כלאים, והלא אין זה חומר, אלא קולא, וביותר לשיטת הרמב"ם דכלאים שלא בשעת עבודה אסור, וע"כ מוכח דר' יוחנן סבר דעבודה הוי הוצאה, אלא שהקילה תורה בזה דלר"א כשרה בבעלי מומין, אבל בזר פסולה גם לר"א, והנה מצאתי במל"מ עמד בחקירה זו לר' יוחנן ומדייק מדאמר ר' יוחנן אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא, משמע דבהוצאה פליגי אם הוי עבודה, ות"ק סבר דהוי עבודה, ור"א סבר דלא הוי עבודה, יעוי"ש. אבל נראה דזה לא דייקא דהרי חזינן דר"ל אמר על ההרמה אי ס"ד עבודה היא וכי יש עבודה שכשירה בשני כלים, הרי דר"ל אמר על הרמה שלאו עבודה היא, וזה פשיטא שסבר דר"ל שפסולה בזר גם בדיעבד דודאי לא יפלוג ר"ל על רב ולוי דפליגי רק אם חייב מיתה אהרמה, אבל לא פליגי אם כשר בזר בדיעבד, וגם בירושלמי. בפר"ב דיומא פליגי בהדיא ר"י ור"ל בהרמה וסבר ר"ל דזר פטור ממיתה מטעם שעבודת סילוק היא, יעוי"ש, ומצאתי במל"מ העיר מהירושלמי הזה, ולפי"ז ע"כ אעפ"י שר"ל אמר הרמה לאו עבודה היא היינו שאינה כעבודת כהונה דעלמא, ובריטב"א מדייק עבודה שלימה, ומשמע דמפרש כדברינו, אלא יצאתה לידון בדבר חדש, וא"כ שפיר מתפרשא גם לר"י האי לישנא דאמר הוצאה לאו עבודה היא באופן זה, עוד הביא המל"מ מדברי התוס' שכתבו דלר"י בעלי מומין כשרים להוציא לר"א מטעם דלאו עבודה היא יעוי"ש, גם זה לא דייקא דכוונת התוס' כמו שפירשנו. ד תוס' ד"ה יש עבודה כו', וקשה לי לר"ל דסבר דלאו עבודה היא, מדלא אצרכה קרא ארבעה כלים, א"כ למ"ל קרא לר"א להכשיר בעלי מומין, וגם מ"ט דת"ק דפסיל בע"מ וי"ל משום דבע"מ חשיב כמו זר דסד"א וכי תעלה על דעתך שזר ובע"מ קריבים לגבי מזבח וכו' והיינו טעמא דת"ק דפסיל יעוי"ש, ולכאורה דבריהם תמוהים לפי מה שביארנו דע"כ גם לר"ל הרמה והוצאה עבודה היא ופסולים בזר, וא"כ שפיר פסלי רבנן בע"מ, ור"א שפיר בעי קרא להכשיר בע"מ, וגם בתירוצם שתירצו משום דזר ובע"מ אין קריבים לגבי מזבח, נמצא לפי"ז דלר"א עיקר קרא אתי להתיר בע"מ להיות קרב למזבח, וקרא אתי להתיר, ולא להכשיר, דלענין הכשר עבודה בלא"ה אנו יודעין דלא הוי עבודה, ורק קרא אתי להתיר בע"מ למזבח, וממילא זר כיון דליתא קרא להתירו להיות קרב למזבח באיסורו עומד, אבל אם עבר על איסורו לא הוי עבודה מחוללת, וכמו כן לת"ק בבע"מ אם עבד בדיעבד שפיר דמי, והנה התוס' בעצמם מסיימין דת"ק פסיל בע"מ מבואר דסברי דפסול הוא לעבודה הלזו, וזה תמוה לפי מה דסברי מעיקרא. ונראה בביאור דבריהם כך הוא דבאמת סברי התוס' דלכו"ע עבודה היא, ורק מדחזינן שע"כ הקילה תורה בעבודה זו משארי עבודות ואין זה כסתם עבודה דעלמא, וחידושי דינים נאמרו בה להקל, להכי שפיר הקשו התוס' דגם בלא קרא אית לן לומר דע"כ גם קולא זו דכהן בע"מ נאמר בה, וא"כ למ"ל קרא לר"א, ולת"ק תקשה מ"ט דפסיל, ותירצו דכיון דבע"מ אסור להקריב לגבי מזבח, להכי מסברא אית לן לומר דלא התירה תורה איסור זה לגבי בע"מ וזר וממילא הוי זר ובע"מ באיסורן, וגם פסלי עבודה זו בדיעבד, ור"א בעי קרא להכשיר בע"מ לומר שהתורה התירתו הכא להיות קרב לגבי מזבח, זהו ביאור דברי התוס', וממילא קאי זר בפסולו, מטעם דהוצאה עבודה היא. ה כתבו התוי"ש ד"ה אחרים והוציא לימוד על כהנים בע"מ וכו' ולא פליג אדרשת תנא קמא אלא דריש מדסמכי' אחרים לוהוציא יעוי"ש והיינו דהוקשה להתוס' מניין לר"א לומר ולדרוש להתיר בע"מ, ולא דריש הקרא כת"ק, ותירצו דהוכיח ר"א מקרא עוד לימוד, משמע מזה דאי לאו האי הוכחה שפיר הוי אמרינן הקרא כדרשת הת"ק, ולא הוי מרבינן היתר לבע"מ, ואם אמרינן דהוצאה לאו עבודה היא, ורק חומר הטילה תורה אהוצאה אעפ"י שאינה עבודה, א"כ מה הוקשה להתוס' מניין לר"א לחדש היתר לבע"מ, הלא אדרבה היתרא יותר מסתבר למידרש, וא"כ מוקים קרא אמסתברא להיתר בע"מ, וע"כ דברור להתוס' דבאמת עבודה היא, ורק איזה קולא הקילה תורה בהוצאה, וא"כ אין לך להקל אלא מה שמצינו בהדיא, וא"כ תקשה לר"א מניין לו לחדש היתר לבע"מ. ותירצו דמגופה דקרא קמדייק, ומוכח דסברי התוספות דהוצאה