נזר הקודש - יומא נו

לא סבר האי דרשה דהרי ילפי מזה דהמשלח חייב בדב"ע, יעוי"ש, וע"כ הכא מיירי אליבא דשמאי הזקן, וזה דוחק לאוקמי אליבא דשמאי ולא אליבא דרבנן ואפשר לומר דגם לרבנן דסברי אין שליח לדב"ע ופטור המשלח ממיתה, אמנם עונש ביד"ש איכא כמבואר שם ופליגי בשבת נ"ו אם יש להעניש לדוד עבור שלא דנו בסנהדרין אעפ"י שמחויב מיתה, והנה מאן דסבר הדרשא מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו וכו' ע"כ סבר דמורד במלכות אין צריך למידייני' כלל, ויש מאן דסבר שם בשבת דדוד נענש על אוריה, והיינו מפני שלא דנו בסנהדרין, נמצא דש"ס דילן מצי סברי גם לרבנן דסברי אין שליח לדב"ע, ומ"מ איכא עונש ביד"ש על דוד מטעם משלח, ואף שמורד במלכות הוא, אמנם היה לו לדונו בסנהדרין, זהו ביאור לדעתי שיטת הש"ס הכא ולפי זה יש לעיין בתוס' הכא ד"ה שה וכו', שהקשו דלמא נצטרע עבור מעשה דהריגה דאוריה ותירצו דדרשינן בקדושין מה הרב בני עמון וכו' וקשה הא ע"כ סוגיא דהכא סברה דאיכא חטא באוריה מדלא דן אותו בסנהדרין, מדחשיב לדוד בשתים. וקשה דלפי"ז תקשה דלמא נצטרע בשביל זה החטא, דהרי מבואר בשבת נ"ו דמאן דסבר על מעשה דאוריה שחטא מפני שלא דנו בסנהדרין סבר דראוי גם לעונש עבור זה, וא"כ דברי התוס' תמוה. ובעיקר קושיות התוס' שהקשו דילמא עונש דצרעת עבור מעשה דבת שבע, יש לעיין הא עכשיו מסיק הש"ס דגם במעשה דאוריה נענש דוד, ורק עיקר כוונת ר"ה שאמר דוד בשתים ולא עלתה לו היינו עונש בגופי', משא"כ במעשה דבת שבע שנענש בגופו בצרעת ולפי"ז גם הארבעה עונשים דלעיל כיון שאינן ג"כ בגופו לא נחשב לעונש, לפי ערך מה שנענש שאול שהעבירוהו ממלכותו, ולפי"ז אם אמרינן דהצרעת היתה עבור מעשה דהריגת אוריה, א"כ ע"כ לא נענש דוד בגופו אמעשה דבת שבע, וא"כ גם כן איכא דוד בשתים ולא עלתה לו היינו שלא נענש בגופו כמו שאול שנענש בגופו גם על העבירה האחת, ודברי התוס' צ"ע הא איכא מעשה דב"ש, הקשה בגבו"א דלמא סבר ר"ה דלא עשה דוד איסור בב"ש מטעם דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. - ודבריו תמוהין דע"כ לכו"ע נענש עבור אותו מעשה, אף שלא חטא, וכדכתיב בקרא "ואת הכבשה ישלם ארבעתים", וע"כ משום דבשעת מעשה ספק הוי פן יחזור וכמו"ש התוס' בהרבה מקומות, או מפני דלדוד נחשב לעון מפני המראית עין, והעיקר שמצינו בקרא שהיה נענש על זה, ושפיר פריך, והא איכא מעשה דב"ש, ומכל זה לא העבירוהו מממלכותו. א דף כ"ג, ת"ר ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן שומעני כדרך יוהכ"פ וכו' ת"ל ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט מה להלן בגדי קודש, אף כאן בגדי קודש, א"כ מה ת"ל אחרים פחותים מהן, ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוציא הדשן. דע שיש שתי מצות בתורה בדבר הדשן שעל המזבח. א) מצות הרמה, והיא מצוה חיובית זמנה כל יום ויום, או דוקא בלילה ב) עוד מצוה כתובה בצדה הוצאה להדשן מעל המזבח דהיינו שעל התפוח. והיא אינה מצוה חיובית להרבה עוסקים. אלא כשנתרבתה על המזבח מוציאין לחוץ, וכן פירש"י בחומש, וכן כתב הרא"ה, ושיטת הרמב"ם והראב"ד שגם הוצאת הדשן מצוה חיובית שבכל יום ויום כמבואר בפר"ב מתו"מ, אמנם זה לכו"ע דההרמה הוי תיקון להוצאה ומתיר את ההוצאה, וקודם ההרמה אסור להוציא הדשן, ומבואר זה לעיל כ' ע"ב וברש"י ד"ה דנפישי, והדשן המורם מניחו בצד המזבח ושם נגנז להרבה פוסקים, אבל אינו ענין להוצאה כלל, ודין הוצאה הוא הדשן שעל גבי המזבח לאחרי ההרמה, והרמה מתרת ההוצאה כדמיון תרומה המתרת טבל. ב והנה יש לעיין בפשט הדברים שדרשו רבנן דמדכתיב ופשט ולבש דהוי אמינא דלובש בגדי חול, ועל זה חידשו דכוונת התורה להקיש לבישה לפשיטה, דקשה למה כתבה תודה ופשט ולבש להורות לן היקשא, הלא גם אם לא כתיב כלל ופשט, אלא הוי כתיב ולבש בגדים אחרים הוי אמרינן דבגדי קודש הם, דהלא לכל עיקר מה שיש לטעות ולומר דכוונת התורה אבגדי חול הוא מפני דכתיב ופשט ולבש כדרך שכתב גבי יוהכ"פ, וממילא הכא החליפין לבגדי חול, אבל אם לא הוי כתוב אלא ולבש בגדים אחרים לא הוי ס"ד לבגדי חול כלל, אלא הוי דרשינן לבגדים פחותים מהן, וא"כ לאיזה צורך כתבה תורה ופשט, אשר עי"ז יצטרך גם לההיקשא, וע"כ צריך לומר דגם אם הוי כתיב "ולבש בגדים אחרים" הוי אמינא בגדי חול, ואיצטרך "ופשט ולבש" להיקשא דבעינן בגדי קודש, והא דנסיב דמיון ליוהכ"פ בכדי נסבא, וכן כתבו התוס' והריטב"א שלדמיון בעלמא נקטי', והם כתבו זאת מטעם אחד, אבל גם לפי דברינו מוכרחים אנחנו לזה. אבל יש לעיין לפי"ז מאיזה טעם היה לנו לומר כן דהוצאת הדשן הוי בבגדי חול, וכי איזה השתנות מצינו במצוה זו יותר משארי מצות, הלא מצינו גם במצוה זו שבכהן מדבר, וא"כ מה נשתנה בזה לומר דעושה בבגדי חול. - אבל אם אמרינן דשאני מצוה זו שאינה מצוה חיובית, וא"כ שפיר יש לומר שאינה טעונה בגדי כהונה, לכן שפיר הוי אמינא דסגי בבגדי חול, ואי הוי כתיב ולבש בגדים אחרים הוי דדשינן מאי אחרים בגדי חול, להכי איצטרך ופשט ולבש להיקשא דבעינן בגדי קודש דוקא, וזהו כשיטת רש"י ועוד פוסקים דהוצאה לא הוי מצוה חיובית, ולהרמב"ם והראב"ד דסברי הוצאה הוי מצוה חיובית, א"כ למאי איצטרך היקשא. איברא דלהרמב"ם יש לומר דלהכי שפיר סד"א דהוצאה הוי בבגדי חול מטעם דסבר הרמב"ם דהוצאה לא הוי עבודה, כמבואר ברמב"ם פר"ב הט"ו יעוי"ש, ולהכי שפיר יש לומר דלא בעי בגד"כ, אבל גם בזה יש לעיין הרבה כאשר יבואר להלן. ג אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא, מ"ט דר"ל אי ס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשרה בשני כלים, וכו', והיוצא מזה דר"י סבר דהרמה הוי עבודה מעליא בארבעה בגדים, וגם בבגדים חשובים ככל עבודות כהונה, ובע"מ פוסל בה לר"א ור."ל סבר דהרמה לא עדיפא מהוצאה כלל, וכשם שבעינן בגדים פחותים