נזר הקודש - יומא נה

היא ומעבודות של יום הוא, רק הכשירה תורה גם בלילה. הנה ראיתי בגבו"א מקשה היאך פסיקא להש"ס דעבודת לילה לא בעי פייס, והא מצינו פייס לניסוך המים אעפ"י שלהרמב"ם ותוס' כשר הנסה"מ בליל יו"ט ראשון של סוכות אעפ"י שאין כעת זמן הקרבת קרבן החג, ואין לו ענין להקרבן יעוי"ש, ונראה דאפילו אם אמרינן דכשר הניסוך המים בלילה, מכל זה כיון שכבר קבעו חכמים זמן הניסוך המים עם הקרבת התמיד בבוקר כההוא מעשה שרגמוהו באתרוגיהן. וכיון שכן. קבעו לזה פייס כיון שעכ"פ היו עושין אותה ביום. ותקנתא להאי גיסא הואי תקנתא להך גיסא הואי וכו', ופירש"י וכי מפני התקלה שאירע בתה"ד תקינו פייס והלא לצורך סידור המערכה ושני גזרין תקנו הפייס, יעוי"ש, והקשו בתוסי"ש הא עכ"פ היתה שם תרוה"ד יעוי"ש. ביאור הדברים דאם לאו הא דחששו משום תקלה בתרומת הדשן היו עושין פייס לסידור המערכה, ולהשני גזירין, ומשום תקלה דתרומת הדשן עשו פייס לתרומה"ד, וממילא היה הפייס גם בשביל אינך כולהו, וא"כ מאי פריך הש"ס, זהו כוונת דברי התוס' בזה. אבל יש לומר דכוונת רש"י כך דכיון שס"ד דש"ס שדין הוא בעבודה דמי שזוכה בהרמת הדשן זוכה גם בסידור המערכה ובשני גזירין. וא"כ גם בלא תקלה משום מעשה שהיה גם כן יש לעשות פייס לתרומת הדשן מפני סידור המערכה ושני גזירין דעבודת היום נינהו, ואין לומר דיעשו פייס לסידור המערכה, דליתא דכיון שכבר זכה אחד בתרומת הדשן, שוב אין בידינו ליתן לאחר סידור המערכה ושני גזירין, וממילא בהכרח לעשות פייס לתה"ד בכדי שתהיה פייס גם לשני גזירין שעבודת היום נינהו. ומשני הש"ס דשתי תקנות הוי וכו', ומעיקר הדין אין שייך סידור המערכה לבעל ההרמה. ויש לעיין בזה שמשני הש"ס שתי תקנות הוי, ומעיקרא היה פייס לתרומת הדשן ולא היו נותנין לו סידור המערכה, היאך היו עושין בדבר הסידור. דאם היו עושין פייס לסידור המערכה, א"כ הרי נפישי פייסות ותהיה לפי"ז חמש פייסות, ואנן ארבע תנן, ואם לא היו עושין פייס, גם כן תמוה מדוע לא היו עושין פייס לסידור המערכה, כיון שעבודת יום הוא כמבואר לקמן כ"ז ע"ב בסידור שני גזירין. ובשלמא אם נפרש כלשון ראשון שבתוס' ד"ה שתי שכתבו דבאמת לא היו שתי תקנות בתרי זימני, אלא בחד זימנא וכו' יעוי"ש, אתי שפיר, משא"כ ללשון שני שבתוס' קשה, ובהכרח צריך לומר לפום סוגיא דידן דהיה אז חמש פייסות, ולפי"ז קשה מאי פריך לקמן כו' ואם משכחת תנא דתנא חמש ההוא דלא כראב"י ודלא כר' יהודה, ולפי מה שמבואר הכא שפיר מצי אתיא ככו"ע ורק ההוא תנא דתנא חמש מיירי בשעה הבינתיים שבין תקנה לתקנה דהיה אז חמש פייסות וצ"ע. רש"י דר"ה למחר אין צריך לקדש כו' ואפילו לדבי דאמר לינה מועלת בקידוש יו"ר מודה הוא המקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה יעוי"ש, וקשה הא זהו לאביי שם בזבחים אבל רבא ע"כ סבר דתחילת עבודה דיממא הוא, וא"כ יותר טוב לפרש סוגיא דהכא אליבא דס"ד דזה אזלא לשיטת רבא, ואדרבה לאביי לא קשה דסבר עבודת לילה הוא, ורק לינה לא פסלה בההוא פורתא, וצ"ע. תוס' ד"ה שתי תקנות כו', כתב המהרש"א וז"ל צ"ל דסידור המערכה וב' גזרי עצים לא היה בי מקודם זה פייס משום דהוי נמי עבודת לילה וכו', יעוי"ש, וקשה הא מבואר להדיא דסידור המערכה וב' גזירין הוי עבודת היום כדאיתא לקמן כ"ז ע"ב, ואע"ג דסידור המערכה כתבו התוס' ישנים הכא שהיתה בלילה, אבל סידור ב' גזירין לכו"ע ביום, וצ"ע. אמר ר"פ פשיטא לי ארבע אמות שאמרו וכו' בעי ר"פ ארבע אמות שאמרו בהדי אמה יסוד ואמה סובב וכו' ולא איפשטא, והנה ליתא נפק"מ לדינא לאחר שתקנו פייס וביטלו זכות ארבע אמות, והרמב"ם שפיר השמיט בעי' זו, אמנם מ"מ איכא נפק"מ בכדי להבין דברי חכמים, ונפק"מ נמי לדינא כגון אם אחד תלה תנאי בארבע אמות האלו בין לנדרים, שאסר עצמו הנאה, ממין פלוני כשיגיע לארבע אמות שאמרו חכמים במזבח, בין לגירושין שתלה זמן הגירושין כשיגיע למזבח, בארבע אמות שאמרו חכמים, או שתלה תנאי בגירושין כשיגיע לארבע אמות האלו שאול באחת ועלתה לו מאי היא מעשה דאגג. והקשו התוס' אמאי לא מייתי החטא שהקריב מדם בוא שמואל כמבואר (שמואל א' י"ג), ותירצו דאז הפסיד המלוכה, מעצמו, אבל לא מבניו, ובמעשה דאגג הפסיד המלוכה אפילו מבניו יעוי"ש, וקשה הא עכ"פ חזינן שנענש שאול אף באחת שנטלו ממנו המלוכה אף בעבירה אחת, ואילו דוד בעבירה אחת לא נענש כלל בדבר המלוכה, שאף ממנו לא נטלה, וא"כ תקשה מדוע לא אמרו שאול באחת משום מעשה דהקרבת העולה טרם שבא שמואל, ועוד קשה הא חזינן שבאמת לא הפסיד המלוכה בעבוד חטא הקרבה טרם בא שמואל, דהרי אח"כ אמר הקב"ה שילך שאול ללחום עם עמלק, ומצוה זו נאמרה דוקא במלך כמבואר סנהדרין כ' ע"ב, דהמצוה ראשונה להעמיד מלך ואח"כ להכרית זרעו של עמלק, וכן רמב"ם פר"א ממלכים ה"א, וכיון שאמר הקב"ה שילך וילחום בעמלק ע"כ דמלכותו היתה עדיין בתקפו, - ולולא דברי התוס' הוי אמינא דאז נענש שאול, שלא תקום המלוכה אצלו לדורות היינו שבניו לא יירשו המלוכה ממנו כדין בן מלך, וזהו פשטות הדברים "ממלכתך לא תקום" דהיינו שלא תקום המלוכה אצלך לדורות, אך ממנו מגופו לא נפרע כעת עדיין כלל, אמנם במעשה דאגג נענש בגופו שנטלו ממנו ממש המלוכה, וזהו שאול באחת. כי בעבור עון אחת ניטלה המלוכה ממנו ואעפ"י שאיכא בשאול גם עבירה דהקרבה טרם בא שמואל, אמנם בזה כבר היה עומד לפרעון מבניו שלא יגיעו למלכות, והוא בעצמו הפסיד המלוכה עבור עון אחת, ודוד בשתים ולא נפרעו ממנו. דוד בשתים ולא עלתה לו, מאי נינהו דאוריה ודהסתה ויש לעיין הא איתא בקדושין מ"ג מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו, וא"כ מדוע חשיב הא דאוריה הכא לחטא והנה אעפ"י שע"כ שמאי הזקן