נזר הקודש - יומא נד

אלא כולן באו להטיל גורל וכו', ויש לעיין דלמא הפירוש בהמשנה דהגורל הוא בין השנים מפני שהם זכו שניהם בהמצוה, ואין לשאר כהנים זכות בהמצוה, ובגבו"א עמד בזה ג"כ. ונראה דכיון דכל עיקר הא דתקנו חכמים ארבע אמות הוא מפני דלא ליתי לאינצויי, והכא כיון שע"כ גם כן איתא ושייכה הששא דאינצויי משנים האלו הזוכין כאחד, ובאופן זה לא תיקנו חכמים כל עיקר הא דארבע אמות, וממילא כל הכהנים שוים בזכייה, ומטילין גורל על כולם. ולא דמי להא דכתב הרמ"א בחו"מ בשם הטור בסי' רס"ה דשנים שבאו כאחד לתוך ד' אמות, ונפלה מציאה תוך ד' אמותיהן דקני שניהן יעוי"ש, דשאני התם דזכיית הממון דאיתא בחלוקה הרי הם שניהם כאיש אחד, וכל אחד זוכה מה שיכול לזכות, ולא שייך כאן אתי לאינצויי, משא"כ בזכייה דמצוה דליתא בזכיי' דלחצאין, וא"כ שייך אתי לאינצויי כדאיתא בזה העובדא במשנה ובאופן זה לא תקנו רבנן. אמר להן הצביעו, - ע"כ שהממונה לא היה יודע המנין, דאל"כ יש לחוש שיודע במי יכלה המנין, וכן כתבו התוסי"ש. ובאמת הקשו בירושלמי וז"ל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו, ומשני כמין קובליים היו עושין יעוי"ש. ותמוה שלא הביאו התוס' הירושלמי הזה, וגם מדוע לא אמרו בירושלמי שהממונה לא היה יודע סכום המנין, והרמב"ם לא הביא הירושלמי, ובטח מפרש כפירושם של התוס', ומדנקט הרמב"ם בפר"ד מתו"מ ה"ג המנין שהסכימו עליו, משמע שהרבים והמה הכהנים הם מסכימים על המנין, ושפיר מתפרש שהממונה בעצמו אינו יודע, וגם הריטב"א פירש כהתוסי"ש. גמ', כיון דעבודת לילה היא וכו', משמע מזה דהרמת הדשן מצותה דוקא בלילה, ואפילו אם האברים של העולה דתמיד של בין הערביים נעשה דשן גם בעוד יום מ"מ אין תורמין מטעם שעדיין מחוסר זמן, ואם תרם אין זה הרמה האמורה בתורה, כיון שעדיין לא נתחייבו בזה. וזה נלמד מדכתיב בהרמה כל הלילה והרים דהיינו זמנה בלילה, ואם עבד זר הרמה בעוד יום לכו"ע פטור ממיתה אפילו ללוי דסבר דזר חייב מיתה אעבודת סילוק, מטעם דאין זה עבודה כלל, ואתי שפיר הכא דקאמר הש"ס דעבודת לילה היא. והרי אברים ופדרים דעבודת לילה הוא ותקינו ליה רבנן פייסא. וקשה הא ע"כ אברים ופדרים מצותן מבעוד יום, ורק אם נתאחרו עד הלילה כשרין להקטרים בלילה, וא"כ מה זה ענין לעבודת לילה, ואין זה שייכות להרמת הדשן שעיקר המצוה בלילה. אמנם ע"כ סברת הש"ס בהא דעבודת לילה, דכיון דעבודת לילה שכיחא עצלות מפני אונס שינה, ולהכי יותר טוב בלא פייס כי אז מוטל על הרבים ולא אתי למיפשע, משא"כ בפייס ביחיד הזוכה, אז חיישינן לאותו יחיד שמא יפשע ויתעצל, ולהכי גם אם עושין את הפייס ביום, ויודע הכהן הזוכה שזכה בהרמה, מכ"ז חיישינן מפני אונס שינה, וכן כתבו בתוספות ישנים בארוכה, וכיון שכן איכא האי חששא גם באברים ופדרים שאם יתאחרו הקרבתם עד הלילה אז כשיהיה מוטל ההקרבה על היחיד פן יתעצל, ומשני סוף עבודה דיממא הוא ביאור הדברים דכיון דסוף עבודה דיום הוא והכהן הזוכה עומד וממתין מבעוד יום על הקרבת האברים ופדרים, וליכא כאן חשש עצלות כן היה נראה לפרש, אבל רש"י שפירש בהא דעבודת לילה מפני חשיבות עבודה, ולילה עבודתה אינה חשובה להו להכהנים, וא"כ מאי פריך מהא דאברים ופדרים וצ"ע האי נמי תחילת עבודה דיממא היא וכו'. וקשה הא ע"כ עבודת לילה היא ומצותה דוקא בלילה, ולפירש"י שפירש שעבודת לילה לא חשיבא להו לכהנים, א"כ מאי פריך הכא, וצ"ע. ונראה דהנה יש לעיין במצוה דהרמה אם כשרה בבוקר לאחר עה"ש שיום הוא, ומקום הספק אם בעינן דוקא לילה, או"ד שלילה הוי התחלת זמן המצוה, אבל אם לא עבד בלילה שפיר מתקיימת המצוה גם ביום, ואם נפרש כן שכשרה גם ביום אתי שפיר הא דפריך הש"ס דמפרש הש"ס שזהו סברת ר"י דסבר דקידוש יו"ר מהני לעבודת כל היום מפני שגם זה נקרא עבודת יום וכשרה ביום, וכשמשני הש"ס, אימא שכבר קידש מתחילה לעבודה, ובאמת עבודת לילה היא, א"כ אין מצותה אלא בלילה דוקא, וזהו כשיטת התוס' דכתבו הכי לקמן כ"ז ע"ב ד"ה א"ד דזמן הרמה רוקא בלילה, וכן יש להוכיח מדבריהם לעיל כ' ע"ב ד"ה אלא שהקשו מדוע לא חשיב התנא שם במגילה דקאמר כל הלילה כשר להקטרה, אמאי לא קאמר נמי להרמה, יעוי"ש ואם הרמה כשר גם ביום לאחר הלילה, א"כ אין זה ענין להא דהקטרה, דהקטרה דוקא בלילה, והכא המצוה במעל"ע וע"כ דסברי התוס' ברור דהרמה מצותה דוקא בלילה וזהו כמסקנא דהכא, אמנם הרמב"ם כתב בפר"ב מתו"מ ה"י מצות הרמת הדשן בכל יום מצות עשה, וכן כתב הרא"ה, ומשמע מדבריהם שכשרה גם ביום, וכן מדייק שם המנח"ח יעוי"ש, וא"כ תקשה לכאורה מסוגיא דהכא. אמנם נראה דפליגי בזה אביי ורבא בזבחים כ' ע"א דפריך שם לר"י למאן אי לרבי וכו' אמר אביי לעולם לרבי ומודה רבי וכו' רבא אמר לעולם לראבר"ש וראה ר"י דבריו בתחילת עבודה, ולא בסוף עבודה יעוי"ש, ותחילת עבודה פירש"י זהו תרומת הדשן שתחילת עבודת יום הוא, וא"כ ע"כ סבר רבא כס"ד דש"ס הכא, ושפיר פסקו כרבא והכא בש"ס ע"כ הא הא"ר סבר גם כן כרבא ושפיר פסקו הפוסקים דכשרה במעל"ע, ואדרבה שיטת התוס' צ"ע דע"כ התם הפירוש בתחילת עבודה מפני שעבודה זו עבודה השייכה למעל"ע הזה. וכן מדויק לשון הרמב"ם פר"ה מבימ"ק ה"ט וז"ל קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחילת עבודה קידש יעו"ש, ואילו בשקידש יו"ד עבור הקטרת חלבים, למחר צריך לקדש כמו"ש שם בהלכה ה' מפני שצריך לקדש פעם שנית לעבודת היום. הרי מבואר דלהרמב"ם הרמת הדשן מצותה במעל"ע, וזהו כשיטת רבא בזבחים. וגם הריטב"א מצאתי כתב דהא דדחו הש"ס אימא שכבר קידש מתחילה לעבודה, דיחויא בעלמא הוא, וזה אינו כמסקנא דזבחים, וזהו כדברינו, וגם מלשון הירושלמי ריש פר"ב דיומא משמע שכשרה גם ביום מדבעי שם מניין שכשרה כל הלילה יעוי"ש, משמע שביום בודאי כשרה