נזר הקודש - יומא מה

יעוי"ש, ביאור דבריהם נראה דכיון דהרשות ביד המלך והבי"ד של כהנים לסלקו לגמרי מכהונה גדולה, ואז מעיקר הדין נסתלקה ממנו קדושת כהונה גדולה, והרי הוא כהן הדיוט, ויכול לשמש בארבעה בגדים מעיקר הדין. ועל זה אמרו שאסור לשמש בארבעה בגדים משום מעלין בקודש ולא מורידין. ד ולפי"ז יש לומר דשני אופנים איכא לד' יוסי בדבר הכהן שעבר ויש עוד נפק"מ לדינא בין ר' יוסי לר"מ, והוא דלר"מ דלא חש לאיבה, לא מסלקינן להשני מכהונתו, ומשמשין שניהם בכהונה גדולה, ולר"י שחש לאיבה סבר ג"כ דביד בי"ד לסלקו לגמרי מכהונה גדולה בשביל זה, ואז יתבטל הקדושת כהן גדול לגמרי ממנו, ורק אסור לעבוד בארבעה משום מעלין בקודש ולא מורידין, נמצא ששני אופנים יש לר' יוסי. א) בשעה שעדיין לא הוסר ממשמרתו משמרת כהונה גדולה. ב) בשעה שהוסר ממשמרתו, ובאופן הראשון כל מצות דיני כהונה גדולה עליו לבד השימוש שמנה בגדים, ובאופן השני נתבטלה ממנו לגמרי דיני כהונה גדולה, ולפי"ז איכא למימר דכיון דנקט שם התנא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר וכו', וכיון שאיכא כהן שעבר לר' יוסי שהוסר גם לגמרי מן הכהונה גדולה, א"כ לא מצי אתיא כר' יוסי כיון דלר"י מסלקינן לי' גם לגמרי. - והכי פירושו בדבדי ר' יוסי שאמר בשם חכמים שני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד לכהן גדול משום איבה, היינו קודם שהוסר מן הכהונה עפ"י בי"ד והמלך, ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקודש היינו לאחר שהוסר מן הכהונה גדולה. ה ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה, והיינו שמיירי שלא הוסר עדיין מכהונתו ושימש בשמונה בגדים ככה"ג עבודתו כשרה, ומשמע שאף אם עבד ביום הכיפורים שאינה כשרה העבודה אלא בכהן גדול, ומ"מ גם כשעבד זה השני עבודתו כשרה, וכן משמע מהרמב"ם שכתב בהלכות עבודת יוהכ"פ האי דינא דעבר ועבד, ואעפ"י שהפר אינו שלו ומ"מ שפיר דמי, כמו שהדין לר"מ דהכהן שעבר יכול לעבוד ביוהכ"פ כמבואר במשנה דהוריות י"א אעפ"י שהפר הוא משל כהן המשמש, ומכל זה המשנה דהוריות לא אתיא כר' יוסי מפני שאיתא שם זה וזה שוין בעבודה, ואילו לר' יוסי לכתחילה אין מניחין להכהן שעבר. ו והרמב"ם כתב בפר"א מעבודת יוהכ"פ ה"ג וז"ל עבר יום הכיפורים ראשון חוזר לעבודתו והשני עובר וכל מצות כהונה גדולה עליו אלא שאינו עובד ככהן גדול, ואם עבד עבודתו כשרה יעוי"ש, והנה מה שכתב וכל מצות כהונה גדולה עליו לכאורה תמוה דהלא זהו לד"מ אבל לא לר' יוסי, וקיי"ל כר"י כמו שפסק גם רבינו, ועמד בזה בכס"מ וכתב דכוונתם דמלבד מצות עבודה כל מצות כהונה גדולה עליו, יעוי"ש אבל תמוה הלא כיון שר' יוסי סבר כן ומדוע לא נקט ר' יוסי בלשון זה, והרמב"ם שינה מלשון ר' יוסי, עוד הקשה הכס"מ שם מדוע השמיט הרמב"ם דאינו ראוי להיות כהן הדיוט משום מעלין בקודש, יעוי"ש, ונראה דר' יוסי סבר דיש לבי"ד לסלקו לגמרי מכהונה גדולה וכמו שכתבנו, ולהכי לא אמר ר' יוסי שם כל מצות כהונה גדולה עליו כיון שסבר שיש לסלקו גם כן, וכמוש"נ לעיל, ומטעם זה אמר גם כן דאינו ראוי להיות כה"ד משום מעלין בקודש ולא מורידין, וכמוש"נ לעיל. אבל הרמב"ם אפשר דסבר דאין מסלקין אותו מכהונתו, וכמו שכתב בפר"ד מהל' כלי המקדש הכ"א וז"ל ואין מורידין לעולם משררה שבישראל אלא אם סרח עכ"ל, לפי"ז אפשר שגם כהן זה אין מורידין אותו מכהונתו, וממילא כל דיני כה"ג עליו, וממילא אינו צריך לכתוב הא דאינו ראוי להיות כה"ד משום מעלין בקודש, כיון שבלא"ה אסור בארבעה משום חסרון בגדים. ואם בשביל להודיענו עיקר הדין דמעלין בקודש ולא מורידין בכדי שנדע הדין דלפעמים מורידין בשביל סרחון, זה כבר כתב הרמב"ם בהל' כלי המקדש שם. ז ויש לעיין לר' יוסי אם העבירו אותו לגמרי מכהונה גדולה עפ"י בי"ד ומלך, ואח"כ אם רוצין להמנותו עוד פעם בכהונה גדולה, אם צריך מנחת חינוך חדשה עבור כהונה גדולה, ונתבטלה המנחת חינוך שמכבר, או"ד דלא בעי מנחת חינוך חדשה כיון שעכ"פ כבר עבד בכהונה גדולה וצ"ע. ח ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו וכו', ויש לעיין אם זה הזכות דוקא באופן שלא נתפטר ממשמרתו עפ"י מלך וסנהדרין, אבל אם נתפטר לגמרי אבד זכותו, או"ד שגם באופן זה יש לו זכות חזרה להתמנותו, ומדברי הרמב"ם משמע באופן שלא נתפטר עדיין דכתב שם בעבודת יוהכ"פ ומיירי שלא נתפטר עדיין ממשמרתו, וצ"ע. ט תוס' ד"ה הלכה כר' יוסי כו' וי"ל דנפק"מ אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררותו וכו', יעוי"ש, והקשה המהרש"א הא גם ר"מ סבר כן דהראשון חוזר לשרדותו אחר שעבר מחמת אונס, וכן יהיה הדין בפרנס לר"מ. וכן הקשה המג"א סימן קנ"ג סקמ"ט בצ"ע. ובספרנו שאילות משה חחו"מ סימן כ"ו מבואר לנכון. י והנה קשה לכאורה מהא דאיתא במכות י"ג במשנה וחוזר לשררה שהיה בה דברי ר"מ ר"י אומר אינו חוזר לשררה שהיה בה, הרי דסבר ר"מ דהנדחה משררה מחמת אונס כמו התם שהיה מוכרח להיות בערי מקלט, ומכ"ז כשחוזר לעירו חוזר גם לשררה שהיה בו, וא"כ הכא פשיטא שלר"מ חוזר הראשון להתמנותו שהיה בו בראשונה, וא"כ תמוהין ביותר דברי התוס' שכתבו דזה דוקא לר' יוסי ומשו"ה פסיק הש"ס כר' יוסי, איברא דהתם פליגי בקראי כמבואר שם אם שב הוא למה שהחזיקו אבותיו, אבל יהיה איך שיהיה ע"כ מבואר שם דלר"מ חוזר לשררותו, ושפיר נלמד משם לדעלמא. אך צריך לומר דהתם באמת אין כוונתם להדחות את המתמנה תחתיו, וגם בלא דיהוי המתמנה שפיר יש לדון אם הראשון חוזר, כגון אם מת המתמנה השני, אם ראוי ההורג בשגגה להיות מתמנה על השררות, והכא אנו דנין אם מדחינן את השני עבור הראשון, ובזה שפיר נחתו התוס' שזהו אנו דנין מדברי ר' יוסי דוקא, וא"כ שפיר מיושב קושיות המהרש"א והמג"א שכתבנו לעיל דכוונת התוס' להדחות את השני לגמרי עבור שררותו דהראשון