נזר הקודש - יומא מד

מעשר וחלה הכל ביחיד והפירוש בזה שמפריש חלה גם על חלק התרומת מעשר שיש בזה. ה והנה אח"כ מצאתי בגבו"א מקשה גם כן למה נקט התנא חלה, וכתב דאיצטרך לאשמעינן דחיוב חלה חל על טבל דאפילו למאן דפוטר עיסה של מעש"ש בסנהדרין קי"ב מטעם ממון גבוה, ומ"מ הכא בטבל חייב, ואח"כ הקשה דזה לא יתכן כיון שהוי הכא ספק טבל, וביותר אם דוב ע"ה מעשרין הוי דובא שאינו טבל וא"כ פשיטא שחייב בחלה יעוי"ש, הנה בעיקר הדבר שמספקא לי' אם טבל בר חיוב חלה הוא, הלא כתבנו שמפורש זה להדיא בש"ס ירושלמי וברמב"ם, ועיקר הדבר ששנה לנו התנא חלה ע"כ אתי להורות לנו הדין ההפרשה וסדרה, וכמוש"נ. ו תוס', ובירושלמי פריך וחלה חייבת בדמאי וכו', וקשה מניין יודע התוס' לפרש הכא דהחלה חייבת בדמאי, הא הכא תנן דחייב בחלה, והיפך לא שמענו, ועמד בזה בגבו"א, ובדברינו אתי שפיר דכמו שהפירוש חייב בחלה היינו התרומת מעשר כן הפירוש תרומת מעשר חייב בחלה, וכן מצאתי בשנות אלי' להגר"א ז"ל מפרש כן, וא"כ שפיר מקשו התוס'. ז דף ט' ע"א אלא מעש"ש נפרשו ונסקי וניכלוהו בירושלים. אמר עולא מתוך וכו' לא אטרחונהו רבנן. והנה מדפריך מהפרשה, וגם מהולכה לירושלים, ומשמע מזה דלא אטרחונהו רבנן גם להפריש. ויש לעיין היאך יתן תרומת מעשר טרם שמפריש מעשר, וע"כ צריך לומר שנותן אחד ממאה לתרמת מעשר, וקשה הא הוי טבל בלא הפרשה, וע"כ צדיך לומר כמו שפירש"י דסמכינן ארוב ע"ה מעשרין, וכמו דסומכין ארובא בדבר הסקה לירושלים כן סומכין ארובא גם בדבר ההפרשה. אבל יש לעיין הלא מבואר בפר"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחלל על המעות, יע"ש, ומדחזינן דצריך לקבוע מקום הרי חזינן דצריך להפרש מעש"ש. להכי נראה דהלוקח מחויב להפריש מעש"ש, ורק בנחתום הקילו למכור בלא הפרשת, אשר אדם אחר אינו רשאי כדתנן בפר"ג דדמאי, אבל פשיטא דהלוקח מפריש. וכן כתב הרמב"ם בפר"ט מהל' מעשר הי"ב וז"ל הנחתומין לא חייבו להפריש מעש"ש מדמאי אלא תרומת מעשר בלבד וכו', והלוקח מפריש מעש"ש. וע"כ עיקר הא דפריך הגמ' הכא העיקר מהמעש"ש מדוע לא יוליך הפירות לירושלים, וכן יש לדייק בפירש"י שפירש בד"ה חובטין אותן, הנתומין, והכוונה שדוקא להנחתומין חובטין שהן המוכרין, אבל בהלוקחין דליתא להאי טעמא בעי העלאה למעש"ש בירושלים. ח התוי"ש והריטב"א הקשו מדוע לא אטרחינהו לחלל המעש"ש על שו"פ, ותירצו משום דלפעמים אין לו שו"פ יעוי"ש. ולדעתי נראה דיש בזה חששא פן יחלל המעש"ש קודם שיתרום התרומת מעשר, ובאופן זה לא מהני חילול דהרי הוא טבל, וביותר דמיירי הכא בנחתום ע"ה, ואעפ"י שהירושלמי מוקי המשנה בנחתום שלקח גבל חבר, אבל כיון שיש נחתום ע"ה שעושה בעצמו. והתקנה בחילול על שו"פ אם היו עושין תקנה זו, כי אז היו הכל נאמנים על זה כמו שנאמנים על תרומה גדולה מטעם שחטה שחטה אחת פוטרת. ואז יש מקום לחוש כי יעשו החילול בעודו טבל. דף י', ת"ד כל הלשכות שהיו במקדש וכו', ביאור הסוגיא מבואר בספרנו נזר הקודש למנחות מ"ד. דף י"א ת"ר בשעריך וכו', ביאור הסוגיא מבואר בספרנו שם. דף י"ב, פשיטא וכו', ביאור הסוגיא מבואר בספרנו שם דף ע"ח. א דף י"ג הלכה כר' יוסי, דהשני זה המתמנה כשאירע פסול בראשון. דלא הוי לא כהן גדול ולא כהן הדיוט, מפני שהראשון חוזר לעבודתו לכהונה גדולה, ושני זה אינו ראוי לשמש לא בשמונה ככהן גדול, ולא בארבעה ככה"ד, ואעפ"י שסתם משנה הוא כר' יוסי והוא בהא דתנן במגילה ט' אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האפה, הא לכל דבר אין ביניהם שום הבדל, וזהו כר"מ, וכן מבואר שם במגילה דסתם משנה שם כר"מ, ולא כר' יוסי, ומכל זה פסקו הכא כר' יוסי, דנימוקו עמו, וכן סתם משנה בהוריות י"א ע"ב דאיתא שם אין בין כהן משמש לכהן שעבר כו' זה וזה שוים בעבודת יוהכ"פ, דלר"י בודאי שאינו עובד ביום הכפורים. אמנם ע"כ מודה ר"י שמדאורייתא דיני כהן גדול עליו ודק מדרבנן אינו עובד בשמנה ככה"ג משום איבה, כמבואר בש"ס בהדיא, ומטעם זה פשיטא שמצוות בכל דיני כה"ג. ולפי"ז יש לעיין בדברי רש"י שפירש לעיל י"ב ע"ב בד"ה כל מצות כהונה גדולה עליו שאינו פורע ואינו פורם ואינו מטמא לקרובים ומוזהר על האלמנה ומשמש בשמונה בגדים, וכן פירש"י שם במגילה, וקשה הא גם לר' יוסי כן הוא אשר הכהן הזה דיני כהן גדול עליו בכל הדינים לבד העבודה בשמונה, וא"כ היה לרש"י לפרש הפלוגתא אשר בין ר"מ ור"י הוא בהעבודה בשמונה שלר"מ משמש בשמונה, ולר"י אינו משמש בח' מטעם איבה, ולפירש"י משמע דגם בכל הני דינים יש פלוגתא בין ר"מ ור"י, וזה תמוה כמבואר, דע"כ כל דיני כהן גדול עליו, וצ"ע. ב גם קשה מדוע מדחה שם הש"ס במגילה דסתם משנה דלא כר' יוסי, וקשה הא לא תנן במשנה אלא שההבדל שבין כהן המשמש לכהן שעבר לענין פר יוהכ"פ ועשירית האיפה, ואיכא למימר דזה אתיא גם כר' יוסי והתנא דין דאורייתא נקט לומר שלפי דין התורה אין ביניהם יותר הבדל אלא זה, ומדרבנן יש עוד הבדל לענין עבודה בשמונה, וזה ודאי שהפר והעשירית האיפה הוי משל משמש כדאיתא בהוריות שם דאעפ"י שלר"מ שניהם עובדים יוהכ"פ, מ"מ הפר בא משל משמש, וא"כ לר' יוסי גם כן אעפ"י שמדאורייתא שניהם שווים לעבודה, מ"מ הפר בא משל משמש, ואתי שפיר המשנה גם לר' יוסי. ג והנה קשה מאד עיקר דברי ר' יוסי שאמר בשם חכמים שאמרו דשני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין, דקשה הא בלא"ה אסור לשמש ככהן הדיוט בארבעה בגדים, כיון דמדאורייתא כהן גדול הוא, ואם כן הא הוי מחוסר בגדים מדאורייתא ומחלל עבודה, וכבד הקשו זה בתוס' ותירצו דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה