נזר הקודש - יומא כד

ריקנית, ולמידין זה ממלואים שכן היו עושין שם, וע"כ שזה הביאה למקום הקדוש הזה הרי זה לעבודה יחשב וחייב עליה משום מחוסר בגדים, ולפי"ז אפשר שהכהן הנכנס שם בבגדיו לעבודה יחשב. - ואפשר שהיתה בהשתחויה, אמנם דעת הרמב"ם דיש בזה מלקות בביאה ריקנית, ודעת תוס' במנחות שם דזהו עבודה. דקיי"ל דהוי עבודה, עי' תוס' מנחות כ"ז, וא"כ אפשר שהביאה להיכל הי' מצרכו בהשתחוי', משום דאפשר דזה היתה במלואים גם כן, וזה סגי לתקן הלבישה אשר על ידם נעשה כה"ג, והיינו שיש בזה קצת עבודה איברא שמלשון הרמב"ם משמע דלא היה אלא לבישה גרידא, אבל לשיטת רש"י אפשר שרש"י יודה דזה סגי, ואם נחליט דהכניסה בהיכל להשתחות הרי זה עבודה אפשר שסברת רש"י כן מפני שע"כ כן היה גם במלואים וצ"ע. ג שם, אין לי אלא שנתרבה שבעה וכו' נתרבה יום אחד מניין ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו מ"מ וכו' יעוי"ש, מבואר מזה דלכתחילה בעינן שיתמנה כה"ג ע"י דיבוי שבעה ומשיחה שבעה רק בדיעבד אינו מעכב, ויש לעיין כשמתקינין כהן אחד ביוהכ"פ שמא יארע פסול בראשון מדוע אין עושין ז' ימים הדיבוי בגדים בכדי לקיים המצוה במובחד, ואין לומר דאין אנו חוששין לדברים שאינן מעכבין ומה"ט אין עושין פרישה להשני, אבל קשה הא אם יארע פסול תיכף לאחד התמיד אין כאן דיבוי בגדים כלל, ועוד דהכא משמע דהדיבוי יום אחד מעכב בדיעבד ואילו לקמן י"ב בתוס' ד"ה כהן גדול הביאו בשם הירושלמי דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, ומשמע לגמרי בפה, וכל דיני כה"ג עליו. ד ונראה דזה נתנה התודה הרשות לבי"ד של הכהנים שברצונם לקדש כהן גדול, והיכולת בידם על הרבה אופנים, אופן הראשון בריבוי שבעה, ומשיחה שבעה ובשעה צריכה, סגי גם בריבוי יום אחד גם לכתחילה, ולפעמים הרשות להם להמנות בפה כמבואר בירושלמי מקראי שזה תלוי במלך ובאחיו הכהנים היינו הבי"ד של כהנים, וכן הוא הסדר דאם השעה אינה נחוצה לכה"ג דהיינו שיש לנו כה"ג עדיין דק אנו רוצים להזמין כה"ג אחד אף שעדיין משמש הראשון, בזה איכא המצוה בתחילה לקדשו ע"י ריבוי שבעה ובשעה שנחוץ לכה"ג כגון שמת כה"ג או נעשה בע"מ הרשות לבי"ד להזמין ולמנות תיכף כה"ג אחד, וזה ילפינן מאשר ימלא את ידו מ"מ, וסגי בריבוי יום אחד, ובאופן שאי אפשר לקיים גם הריבוי דיום אחד, כגון אם אידע פסול בכה"ג הראשון לאחד תמיד של שחר, אז מתמנה בפה גם כן נמצא לפי"ז דאם רואה בי"ד לפי נחיצות השעה לכה"ג אז גם מצוה בתחילה ליכא לריבוי שבעה ובזה אתי שפיר הא דיום הכיפורים דאין אנו חוששין לזה כלל, ובזה אתי שפיר הא דמנחות נ"ב בכה"ג שמת ומינו אחד תחתיו דאיתא שם דמביא עשרון שלם וחוצהו יעוי"ש. וילפינן מקראי, ומשמע שם דאין לנו לעשות ריבוי שבעה אפילו למובחר, וכן משמע ברמב"ם ה' תו"מ פר"ג הכ"ב וגם בגבו"א מצאתי שעמד על סוגיא דמנחות שם מדוע לא חשו למובחר, ובדברינו אתי שפיר. ה ולפי"ז יש לעיין מה דינו של הכה"ג הזה שנתמנה ע"י ריבוי שבעה מה הוא באותן הימים אם דין כהן גדול עליו לכל הדינים, ואפשר שעדיין אין דין כהן גדול עליו, ויבואר לפי"ז שיש לספוקי אם יכול לעבוד בשמנה בגדים אם לא הוי יתר בגדים, ובזה יבואר לנו דברי הרמב"ם שכתב בפר"ד מכה"מ הי"ג ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה וכו' עבודתו כשרה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כה"ג לכל דבר עכ"ל, משמיענו הרמב"ם שכל דיני כהונה גדולה עליו אף בריבוי פעם אחת, והיינו אעפ"י שעדיין יש כהן גדול המקריב חביתין בכל יום, מכל זה דין כה"ג גם על זה מראשית הריבוי בגדים לשם כהונה גדולה, אך מחויב למלא את השבעה ימי הריבוי מפני שהבי"ד של כהנים רוצים שיהיה כהן גדול בזה האופן דוקא, והראב"ד השיג בזה וכתב שהעבודה בשבעת הימים זהו בכלל הריבוי בגדים, וזהו כשיטת רש"י, וכתב הראב"ד דהריבוי שבעה היינו לעשותו כהן גדול לעבודת יוהכ"פ, ולפי דברינו היינו שכעת אינו נחוץ לעבודת יוהכ"פ, דאם נחוץ היום לעבודת יוהכ"פ לא בעינן ריבוי שבעה גם למצוה, ובזה אין מקום לדברי הכס"מ שמיישב דהרמב"ם מיידי שעבד עבודה ביוהכ"פ, משום דאם כן היכי מיידי, אם אין כאן כה"ג אחר, הלא אין כאן מקום לריבוי שבעה, ואם יש כאן כה"ג אחר ובי"ד אינם רוצים בזה רק ע"י ריבוי שבעה א"כ מדוע כשר בדיעבד, ואפשר ששיטת הרמב"ם דגם בזה כשר בדיעבד, וצ"ע. א תוס' ד"ה להביא את המכנסים מכאן קשה וכו' ותירץ ריצב"א דמיתה דגבי מכנסים איצטרך לחייב אפילו בביאה ריקנית אאהל מועד מי שנכנס מחוסר בגדים כדכתיב (שמות כ"ח) והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד יעוי"ש, ביאור הדבדים דעל ביאה ריקנית מוזהר כל כהן שלא יכנס ואיסורו באזהרה כמבואר במנחות כ"ז, וחידשו התוס' דאם נכנס ביאה ריקנית במחוסר בגדים חייב מיתה. - ויש לעיין בכוונתם אם זה דוקא אז בשעת המילואים שהיתה המצוה לכנס לאהל מועד, ואם היה חסד את המכנסים חייב משום מחוסר בגדים, אבל לדורות אין הבדל בין אם נכנס ביאה ריקנית בבגדיו, לבין אם נכנס מחוסר בגדים לא הוי יותר מאזהרה גרידא. או"ד שאף לדורות כן הוא דבמחוסר בגדים חייב מיתה, אמנם מסתברא כסברא ראשונה, אמנם מהא דהביאו התוס' ראיה משמעון הצנוע מריחוץ יו"ד משמע שזהו הדין דלדורות גם כן וצ"ע. ב והנה התוס' במנחות כ"ז חידשו דבנכנס להשתחויה לא מיחייב משום ביאה ריקנית יעוי"ש, והקשה בטו"א לחגיגה כ"ו ע"ב דלפי דברי התוס' מאי פריך הש"ס שם מבית לפרוכת למ"ל היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעי ואם אמרינן דלצורך השתחויה מותר לכנס בהיכל, א"כ שפיר איצטרך קרא דאל מבית לפרוכת, מפני דשם אסור אפילו לצורך השתחוי', דהרי שם אסור לכנס כל השנה, ורק לכהן גדול ביום הכפורים מותר כניסה, ופשיטא שגם לצורך השתחוי' אסור, עכת"ד יעוי"ש. אבל נראה דכוונת הש"ס על ההילוך שמההיכל למבית לפרוכת אחרי ההשתחוי'