נזר הקודש - יומא יט

ביתו לא הוי אלא חששא גרידא, אבל כשאנו לומדין מסיני הרי זה מצות עשה דאורייתא וא"כ מה הקשה הריטב"א ואפילו אם אמרינן דסבר הריטב"א דהלימוד ממלואים הוי מעלה בעלמא אבל מהא דסיני ע"כ הוי דאורייתא ממש כמו"ש התוס' דמיותר קרא לזה עי' תוס' ד"ה זה בנה אב, וכן איתא בתוסי"ש ד"ה דחייש דמוסיפין יום אחד על ששה דאורייתא, ואפשר דכוונת הריטב"א כך הוא דשאל ד' יוחנן לר"ל ואלא מר מהיכא יליף לה, אמר לו מסיני, דסגנון זה מורה שכל עיקר פרישה ילפינן מזה, וזה תמוה הלא בפשטות היה לו להשיב דאנא ידענא פרישה מטעם הא דריב"ב דחייש לטומאת ביתו, כי באמת זהו עיקר הטעם לפרישה דשבעה ימים ומהלימוד דסיני לא ידענו רק ששה ימים, זה הוי תוכן דברי הריטב"א, ובזה תירץ שם וז"ל, וי"ל דאי משום טומאה יפרשהו מביתו, לשכת פרהדרין למ"ל אלא להפרישו ולקדשו שבעה ימים משום דנכנס למחנה שכינה יעוי"ש, ולפי דבריו ע"כ הרי פירושא דש"ס דפריך ר' יוחנן ואלא מר מהיכא ילפת פרישה היינו הפרישה הנהוגה שפורשין אותו ללשכה דפרהדרין שהוא למקום קדושה, ועל זה השיב דיליף מסיני. - היוצא מזה לפי דבריו מוכח דגם אם ילפינן מסיני, בעינן פרישה בקדושה במקום קדוש וזהו דלא כמו"ש בגבו"א דלמאן דיליף מסיני לא בעו פרישה במקום קדוש, אלא גם אם מסיני ילפינן בעינן פרישה בקדושה והיינו דהענן שכיסה למשה היה גם כן כעין אהל מועד דהיינו מחנה שכינה. כד גם מה שיש לספוקי אם לר"ל בעינן פרישה ששה במקום קדוש משום דילפינן מסיני לששה, והראשון מהשבעה שהוא מחששא דטומאת ביתו סגי גם בפרישה במקו"א או"ד דאין מחלקין השבעה ימים זה מזה וכולהו הוי במקום אחד, והנה בריטב"א איתא בריהטא דלישכא דהשבעה ימים היה בלשכת פרהדרין, וגם לשון המשנה מורה שהיה בלשכת פרהדרין שבעה ימים, וע"כ דמודה ר"ל דרבנן הוסיפו לקדושה גם יום הראשון דהשבעה ימים לפרישה. כה והנה הרמב"ם בפר"ב מפרה ה"ב כתב וז"ל שבעת ימים קודם שרפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו וכו' וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהי' טמא שבעת ימים עכ"ל, וקשה הא כיון דטבול יום כשר בפרה אף טבו"י שהוא מטומאה דאורייתא דהרי שיטת הרמב"ם דבידים היו מטמאין את הכהן השורף בשרץ והוא טבו"י מן התורה. וא"כ למה מפרישין אותו מביתו שבעה ימים, והלא סגי בששה מטעם דטבו"י כשר בפרה. וכבר הקשו התוס' ד"ה רבי יהודה ותירצו בטבו"י שהוא דאורייתא אסור בפרה אבל להרמב"ם תקשה. ואפשר לומר דהרמב"ם סבר כתירוץ שני שבתוס' שכתבו דדוקא טבו"י דשרץ דאתי בק"ו מסמא מת כשר בפרה אבל טבו"י דבועל נדה דליתא ק"ו מטמא מת משום דאיכא למיפרך מה לטבו"י דבועל נדה שכן מטמא משכב תחתון כעליה נמצא לפי"ז דסבו"י דבועל נדה מודה הרמב"ם שפסול בפרה ולהכי בעי פרישה מאשתו גם כן שבעה ימים. כו אבל בעיקר דבריהם שכתבו לדין בטבו"י דבועל נדה ולחפש אחרי פסולו, יש לעיין הלא בלא"ה יש לפוסלו מטעם דבעינן שיקדש ידיו ורגליו מן הכיור בפנים, בעזרה, וטבו"י אסור לכנס שם, ובשלמא טבו"י דשרץ לשיטת הרמב"ם ורש"י היינו כמו שפירש"י זבחים כ' דבתחילה היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ היו מטמאין אותו, אבל אם נעשה בטבו"י דבועל נדה שבע"כ טמא הוא מעיקרא בטומאת טבו"י, וא"כ לא יכול ליכנס, בעזרה, וע"כ דדעת התוס' כר' יוחנן דסבר בזבחים כ' דמקדש בחוץ, וכן פסק הרמב"ם בפרה פר"ד הט"ו, וא"כ שפיר יכול להיות הקידוש יו"ר גם בטבו"י דבועל נדה ולזה למדו התוס' לפוסלו מכח זה שאינו בא בלימוד מק"ו מטמא מת, וממילא פסול הוא. כז והא דלא כתבו התוס' דפסול מכח שהוא הטבו"י טמא בטומאה היוצאת מגופו, ולא עדיף ממחוסר כפורים הממועט בזבחים י"ז ע"ב מטעם טומאה יוצא מגופו, וא"כ גם בועל נדה בכלל. אבל אפשר דהתוס' אזלי לשיטתם דסברי במקו"א דבועל נדה לא הוי טומאה יוצא מגופו כמבואר בדבריהם במוע"ק ט"ו ד"ה ובועלי נדות. כח ואין להקשות לפי"ז לאידך גיסא דהלא מבואר שם בסוגיא דאין ממעטין אלא מחוסר כפורים מטעם דאיתא בתרתי דמלבד שהוא טמא מטעם מחוסר כפורים עוד יש עליו הטומאה החמורה מטעם יוצא מגופו, משמע דטמא אחר שאין עליו טומאה יוצא מגופו כמו בועל נדה כשר בפרה, ליתא דע"כ כוונת התוס' בפירושא דהסוגיא דכל מה שנלמד מכח ק"ו דטמא מת פשיטא דפסול בפרה והיינו כל אלו המטמאין משכב תחתון כעליון, ומטעם זה פשיטא שגם בזב בעל שתי ראיות אף שממועט מקרבן, מ"מ בטבו"י שלו פסול לפרה, מטעם דלא אתי בק"ו מטמא מת בעבור שמטמא משכב תחתון כעליון, ורק במחוסר כפורים פליגי דאף שאינו מטמא משכבות, אמנם מפני שטומאה יוצא מגופו המור הרבה ופליגי תנאי בזה, אבל אלו המטמאין משכבות פשיטא דפסולין מטעם דלא אתי בק"ו מטמא מת, וזה ברור בדברי התוס' וע"כ שזהו גם כן שיטת הרמב"ם ודברי הגבו"א בזה אינם ברורים. כט אמנם בעיקרא דמלתא דמפרישין מביתו שבעה ימים לכהן השורף, מטעם חששא דטומאת ביתו קשה, הא למ"ל פרישה נשאלנו אם בעל, ואם מצא ספק דם דהלא לא משכחת לה ספק בועל נדה אלא בחד אחר כמבואר לקמן ז' ע"א ואם לא ידע מזה הרי הוא טהור גמור, ובאמת כן קשה לר"ל דיליף פרישה מסיני לששה ימים, והא דצריך פרישה שבעה זהו מחשש טומאת ביתו, וקשה אי משום טומאת ביתו נשאלנו ואם ישיב שכן הדבר ניקח כהן אחר, בשלמא ליוהכ"פ אתי שפיר מטעם דנפסיד הכהן גדול אשר למצוה מן המובחר בעינן שיעבוד הכה"ג אשר משרת כהונה גדולה עליו כמו"ש התוס' ישנים בריש מסכת, להכי מפרישין אותו שבעה ימים מביתו, אבל בפרה זה תינח אם בעינן כהן גדול, אבל אם כשר בכהן הדיוט קשה, וכתבנו דפליגי תנאי בזה, וביותר תקשה על הרמב"ם דסבר דפרה כשר גם בכה"ד, וא"כ למה טעון פרישה מביתו ואם באמת יארע לו תקלה אז אנו מקבלין אחר. והנה אפשר לומר דאנו חוששין שמא לא בדק העד לאחר תשמיש, וימצא העד לאחר זמן. ואז