נזר הקודש - יומא קעד

ט אית' בירושלמי ר"ה פר"ק ניחא רגלים בלא שנה, שנה בלא רגלים, תמן אמרין תיפתר שהיה מחוסר זמן בפסח, ופריך כמו דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה, ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו. והביאור מטעם דע"כ ראוי לשביעי של פסח כמו שפירשו המפרשים, יעוי"ש. והנה ע"כ הא דראוי לשביעי של פסח, אבל ע"כ אין כאן עשה מהא דובאת שמה והבאתם שמה שהוא בהתחלת הרגל דהיינו בשעה שמחויב לעלות ברגל אז החיוב הבאה. וכיון דבשעת החיוב היה פטור פשיטא שאין חיוב עשה. ומ"מ מצטרף הא דשביעי של פסח לחיוב בל תאחר אעפ"י שלא עבר על העשה. הרי מבואר דבכל אופן מצטרף העשה להיות שלשה רגלים, וא"כ ה"ה כשהי' אנוס באיזה רגל מ"מ מצטרף, ורק תנאי איכא בזה הא דבעינן שיעבור שלשה רגלים, ואז דינו כפסח שעובר בבל תאחר גם בלא רגלים, ובגמ' מבואר דגם שלמי פסח כן הדין, וכן איתא בירושלמי. י ובזה יש לבאר דברי הירושלמי דסד"א שיש פסול בקרבן מטעם משום דלפעמים עברו הבעלים שלשה פעמים בעשה ולבסוף עבר גם בבל תאחר, ומיירי שלא עשה תשובה, ויש מקום לומר דנקרא זבח רשעים תועבה, ועל זה משמיע לנו הקרא והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא. והקרבן מכפר גם על העשה והל"ת שעבר באיחור הקרבן, והלשון "שמא" הכוונה משום דלפעמים לא עבר על העשה, מטעם אנוס. אבל הקרא משמיענו דגם בשיש פסול בהקרבן מטעם זבה רשעים, ומ"מ הקרבן בזה כשר מטעם גזירת הכתוב דלא נפסל גם משום זבח רשעים תועבה, בשביל עבירה דבל תאחר. יא והנה אף שאין לנו לחפש טעמי דקראי, אבל מ"מ יש לתת גם טעם נכון דשאני עבירה זו משארי עבירות, מפני שהעבירה באה מכח ההתחייבות שהתחייב בעצמו בקרבן, וכיון שהביא עצמו בחיוב על ידי הנדר לכן כשהביא נדרו אמרה תורה שיתוקן החטא הזה הבא מכח החיוב של עצמו שהתחייב עצמו במצוה של הבאת הקרבן. יב והנה יש לעי' לרבנן דסברי דבלא תשובה אין יו"כ מכפר וגם שעיר המשתלח בעי תשובה, א"כ למה הוא בא. כיון שהעיקר הוא התשובה עם יוהכ"פ, וא"כ איזה תועלת יש לנו בהשעיר המשתלח והנה בתוספתא דיומא פר"ד והובא בירושלמי שלהי יומא חומר בשעיר מה שאין ביוהכ"פ, וביוהכ"פ מה שאין בשעיר שיוהכ"פ מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביוהכ"פ, חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוהכ"פ מכפר משתחשך, יעוי"ש. מבואר שיש מעלה בהשעיר שכפרתן מיד אחרי השילוח, אמנם הרמב"ם לא הביא תוספתא הלזו, וע"כ דלא סבר לה. וא"כ תקשה מה תועלת יש בשעיר ולמה הוא בא. וביותר שאינו מכפר בלא תשובה. ומזה שפט הרמב"ם דיש עבירות קלות והיינו עבירות דעשה שהשעיר מכפר בלא תשובה. אבל תקשה הא מבואר בזבחים דגם בעבירה דעשה בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה, וא"כ היאך מכפר השעיר עליהם, אבל לפי מה שביארנו דעל עבירה דעשה השייך לבל תאחר וגם הלאו דבל תאחר לאחר שלשה רגלים מכפר הקרבן גם בלא תשובה. הנה מעלה הלזו ישנו גם בשעיר המשתלח שמכפר עליהם גם בשלא הביא עדיין הקרבן שנדר, ולהכי השמיט האי דינא דהתוספתא דשעיר המשתלח מכפר מיד. וזהו כי כל זה סבר התנא מפני שלא תקשה מה תועלת בהשעיר, וחידשו דהתועלת בכפרה דמיד. - אבל הרמב"ם דסבר דהתועלת של השעיר בזה שמכפר על הקלות בלא תשובה להכי אין הכרח לחדש בכפרה דמיד. יג איברא דעדיין תקשה דמהיכן למד הרמב"ם דהשעיר מכפר בלא תשובה על כל עבירות הקלות דהרי לא מצינו קרבן בלא תשובה אלא בעבירה הבאה ע"י דיבור פה שהתחייב עצמו, ולא מצינו כן בשארי עשה. יד ונראה דהרמב"ם לא סבר לחלק בין אם באה עבירת העשה מטעם הדיבור לשארי חיובי עשה. וכיון שמצינו שגילתה תורה בעבירה דעשה ול"ת דבל תאחר שאין הקרבן נפסל והקרבן קרב גם בלא עשה תשובה. ממילא נלמד מזה לכל עבירה דעשה ול"ת כזו שאין בה מלקות דבשעיר המשתלח שמכפר גם על המזיד כשוגג. יש בכחו לכפר ג"כ בלא תשובה על הקלות. טו נמצא דיסוד זה דשעיר המשתלח מכפר גם בלא תשובה על הקלות, נלמד מהא דקרבן הבא אחר עבירה דבל תאחר וזהו הכוונה בהמדרש שכתבנו, ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח, היינו דמעלת השעיר שמכפר על הקלות בלא תשובה נלמד מדיבור נאה, שישראל נודרין ונודבין, וכמוש"נ. א ע''ב, מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירתא, ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו. והקשה בגבו"א כיון דאינו מתפלל רצה ומודים בנעילת שערים היכי תנן דאיכא נשיאת כפים בנעילה הא אמרינן בסוטה ל"ח כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה יעוי"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דהלא איכא למימר דשאני הכא דליכא תפילת עבודה. - אבל איכא להקשות דלא תקנו נשיאת כפים רק בברכת עבודה. והנה בתוס' יוהכ"פ הקשה לשמואל דאינו מתפלל היאך הכהנים נושאים את כפיהם בנעילה הרי ברכת כהנים צריכה שתהא סמוכה לעבודה, יעוי"ש. מלשון זה משמע דסבר דליכא נשיאת כפים רק בברכת עבודה, - ומתרץ דבבקשת מה אנו מה חיינו היה מזכיר בסופה מילי דעבודה ושם היו נושאים את כפיהם, יעוי"ש. ב והנה לכאורה אפשר לומר דשמואל לא קאמר אלא לענין תפילת נעילה שיוצא גם בתפילת מה אנו ומה חיינו, אבל סבר ג"כ דבשביל נשיאת כפים בעינן לתפילה ממש, ונפק"מ לענין אם נתאחרה השעה, ועבר זמן נשיאת כפים דבעינן דוקא ביום כמו"ש בהגהות מיימוני בפר"ג מהל' תפלה אות ה', ולזה אמר שמואל דיוצא בתפילת נעילה במה אנו ומה חיינו. ג ואין להקשות מהא דפריך הש"ס לשמואל מהא דתניא דבנעילה מתפלל שבע. דלמא הך ברייתא כר"מ דסבר דיש נשיאת כפים בנעילה ושמואל אליבא דר' יהודה דסבר אין נשיאת כפים בנעילה דליתא דאטו תקנו התפילה משום נשיאת כפים, אבל