נזר הקודש - יומא קעג

שכח התשובה גדולה כל כך דנתבטלה גם המעשה דהטומאה לגמרי. יד ובזה יש לפרש ג"כ הא דאיתא שם רבי חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים וכתיב ארפא משובותיכם לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה, - ביאור הדברים דבתשובה מאהבה נעקר החטא לגמרי כאילו לא נעשה כלל. ועל זה נאמר שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים, אבל תשובה מיראה הרי זה בגדר רפואה. וההבדל בזה כמו הבדל בין אשה שיש עליו נדרים, והתירה החכם, לבין אשה שיש עליה מומים ונתרפאית, ומבואר בכתובות דף ע"ד דבאומר ע"מ שאין בה מומין ונתרפאת דלא נקרא שאין בה מומין, והרי"ז לא נתקיים התנאי. משא"כ בע"מ שאין עליה נדרים והלכה אצל חכם והתורה נקראת שיש בזה קיום התנאי ג"כ מטעם עקירה דלמפרע. והרי"ז כאילו לא היו עליה נדרים מעולם. א אמרו רבותינו במדרש חזית ד' י"א, ד"א כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית, ומדברך נאוה, זה שעיר המשתלח. ויש להבין מה זה הסמיכות הדיבור לשעיר המשתלח, ואם בשביל שילום שפתים דהיינו התפלה שעומדת במקום קרבנות, א"כ אין זה בייחוד לשעיר המשתלח, ואדרבה בפסוק ונשלמה פרים שפתינו הלא פרים אין זה שעיה"מ, דהרי שעיה"מ הוא שעיר ולא פר. ב כתב הרמב"ם בפר"א מתשובה ה"ב וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיה"מ, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות עכ"ל. והק' מרן בכס"מ דהלא כיון דפסק הרמב"ם כרבנן דרבי דבלא תשובה אין יוהכ"פ מכפר, ומבואר בגמ' שבועות י"ג דלרבי מכפר על כל עבירות גם בלא תשובה חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר בריתו בבשר. ולרבנן אפילו אעשה אינו מכפר בלא תשובה, ועי' בלח"מ, והנה בספרנו נזר הקודש לזבחים בפר"ק כתבנו בזה ביישוב שיטת הרמב"ם, וגם בספרנו נזר הקודש לכריתות דף צ' דף הספר. - אמנם נראה עוד בזה כאשר יבואר. ג גרסינן בירושלמי ר"ה פר"א והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא, ופריך דלא כן מה אנן אמרין, אמר רבי שמואל ברי' דרבי יוסה בי רבי בון שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול לפום כן צריך מימר והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא ע"כ. ויש להבין דהלא הפירכא היא מהיכי תיתי לומר שאם הבעלים עוברים בכל תאחר שבשביל זה נעשה פסול בהקרבן, והא קושיא אלימתא וא"כ אינו מובן מה זה שמשני שמא ימצא זבה פסול, מה זה ענין לזבה פסול, וגם מה זה לשון שמא, והמפרשים פירשו שלא תאמר שבשביל זה עצמו שעברו הבעלים בבל תאחר תעשה פסול בהזבח. ותמוה דאכתי תקשה מה ענין עבירת הבעלים להזבח. ד והנה בש"ס דילן זבחים כ"ט איתא ג"כ להאי דרשא והקשו התוס' שם וז"ל יש תימא דלמה לן קרא דמהיכי תיתי לן דהוי בלא ירצה דאיצטריך קרא למעוטי יעוי"ש, ובשיט"מ כתב לתרץ וז"ל וי"ל דסד"א שיפסול באיחור חטאתו כמו באיחור זמן גופו כמו קרבן הבא כבש והביא לאחר שנתו עכ"ל. והנה לפלא שלא הביאו הראשונים שזהו הפירכא בהירושלמי וגם דוחק להעמיס בפירוקא דהירושלמי שהכוונה לזה שכתב השיט"מ דסד"א שיש בזה משום איחור זמן, מלבד שלא שייך זה אלא בחטאת ובקרבן דבעינן בן שנה. ה כתב הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ה"ד וז"ל היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, כיצד כגון שהי' רגיל לאכול חלב בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו עכ"ל, ובכס"מ מציין לסוגיא דהוריות י"א דפליגי בזה תנאי ופסק כת"ק, יעוי"ש. ו והנה הרמב"ם כתב להאי דינא גבי חטאת. ויש לעיין היאך הדין בשארי קרבנות כמו עולה המכפרת על חייבי עשה. - היאך הדין בשעבר על העשה הרבה פעמים אם מקבלין ממנו קרבן עולה והנה סוגיא ערוכה לפנינו זבחים ז' ע"ב אמר רבא עולה דורון הוא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ואי דאיכא תשובה למה לי עולה, והתניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון הוא יעוי"ש. מבואר להדיא דמי שהוחזק לעבור על עשה אין מקבלין שום קרבן. ז והנה לפי"ז יש לעיין בזה שכתב הרמב"ם באוכל חלב לתיאבון. - ובזה הפעם אכל חלב בשוגג שאין מקבלין ממנו חטאת על שגגתו. באיזה אופן איירי אי דלא עביד תשובה פשיטא דאין מקבלין דהלא קרינן בזה זבח רשעים תועבה. ובזה אין סברא לומר דפליגי תנאי שם בהוריות י"א, וע"כ מיירי דעבד תשובה, ומכל זה סבר ת"ק והרמב"ם פוסק כוותי' דאין מקבלין ממנו חטאת על שגגתו. וע"כ צריך לומר דאעפ"י שעושה תשובה עכשיו בשעה שמביא חטאת על שגגתו. אבל כיון דבשעה שאכל חלב בשגגה, הי' במצב כזה אשר גם אם הי' יודע שהוא חלב הוה אבל ג"כ, להכי לא הוי בר קרבן מטעם דבענין שב מידיעתו בשעה שעבר עבירה. וזהו חידוש דין בחטאת ואשם הבאים לכפר בייחוד על העבירה הלזו. אבל בקרבן עולה ע"כ סגי בהתשובה שעושה בשעה שמביא הקרבן, וזהו מטעם דלא בעינן בזה התנאי דשב מידיעתו, ולתקן הדבר דלא תהי' בזה משום זבח רשעים תועבה סגי בהתשובה שעושה בשעה שמביא הקרבן. ח והנה בהא דבל תאחר שעובר לאחר שעברו שלשה רגלים יש בזה עבירה דעשה שעבר בהרגלים הקודמים דהיינו בזה שעובר בעשה על כל רגל ורגל, ובשלשה רגלים עובר על שלשה עשה מלבד הבל תאחר. ובלא עשה תשובה ע"כ יש בזה משום זבח רשעים תועבה. אבל נראה דאין זה הכרח משום דיצוייר דלפעמים יש בל תאחר אף באופן שלא עבר על העשה שלא הביא בהרגלים הקודמים. כגון אם היה אנוס או שהיה הקרבן חולה ברגל, ומ"מ בצירוף שלשה עובר בשלישי בבל תאחר כאשר יבואר.