נזר הקודש - יומא קעב

פלגא דשיעורא השני שיאכל במוצאי יוהכ"פ להיות נפטר מחיוב קרבן. וזה לא אמרה תורה בפעולת יוהכ"פ דענין כפרה היינו כמו קינוח כמו דכתיב כפורי זהב, אבל אין בזה מעלת התיקון להביא פטור על איסור דיושלם בלהבא כמו בנידון זה. וזהו כוונת התנא כי פעולת יוהכ"פ אינו אלא לכפר על מה שעבר, אבל אין מטרת יוהכ"פ ליתן מקום לעשות חטאים חדשים לומר שהמקום נתרוקן מהחטאים הישנים, ומעתה יש מקום לחטאים חדשים. ה שם, אשם ודאי אין אש"ת לא וכו' אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה, ופירש"י אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת, הכי ילפינן לה בכריתות כ"ו יעוי"ש, והקשה בתוס' יוהכ"פ אמאי לא מביא רש"י הלימוד מהתו"כ דכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו, ודרשו בתו"כ הא אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת, הא למה זה דומה לעגלה ערופה שנתערפה ואח"כ נמצא ההורג הרי זה יהרג יעוי"ש, והנה כמו כן יש לתמוה על הסוגיא דכריתות שם מדוע לא דרשו מה דדרשו בתו"כ. ו ונראה דהנה העיקר הא דלמדו שם בכריתות דאש"ת אינו מכפר כפרה גמורה. הכוונה ללמדנו שאף אם עבר יוהכ"פ אחר שהביא האש"ת ג"כ אינו מכופר לפטרו מחטאת אם נודע לו לאחר יוהכ"פ. וזה נלמד מהדרשא דשם בכריתות היינו מכל חטאתיכם לפני ד' או מהא דהורע לו מכל מקום. וזה שמרבה דאף אם עבר יוהכ"פ אחר הקרבת האשם תלוי, ג"כ מחויב להביא חטאת וזהו כוונת רש"י הכא דמדתנן חטאת ואשם ודאי מכפרין, ומזה יש לדייק דאש"ת אינו מכפר. וע"כ הכוונה שגם יוהכ"פ לא מהני לכפר אף אחרי הקרבת האש"ת, וזהו מדלא תנא במתניתין דאש"ת ויוהכ"פ מכפרין כמו ששנה התנא מיתה ויוהכ"פ מכפרין, וע"כ דסבר התנא דכל זה לא מהני לפטרו מחטאת כשנודע לו ידיעה ודאית שחטא, ולזה פירש"י להא דכריתות ששם מבואר כן בהאש"ת ויוהכ"פ ג"כ לא הוי כפרה גמורה לפטרו מחטאת לאחר שנודע לו שחטא. ז אבל קשה לפי מה שמסיק הש"ס שם בכריתות מהא דהודע אליו מ"מ. וא"כ למה כתבה תורה והוא לא ידע ונסלח לו למידרש דלאחר שנודע מחויב להביא חטאת. ונראה דאי מקרא דאו הודע לחודיא הוי מוקמינן דבאה הידיעה אחרי הקרבת האש"ת לחודיא, או שבאה הידיעה לאחרי כפרת יוהכ"פ לחודיא, אבל כיון דכתיבי תרי קראי אנו למידין דאף גם בשניהם היינו דגם אם עבר יוהכ"פ אחרי הקרבת האש"ת, ומכל זה כשנודע לו אח"כ שחטא בודאי מחויב להביא חטאת. ח דף פ''ו, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו. מה שקשה בזה דברי הרמב"ם, עי' בספרנו נזר הקודש למס' זבחים דף ז'. ט שם אמר ר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ורבי יוחנן אמר עד ולא עד בכלל, וכן הגירסא בילקוט, והכוונה דפליגי בזה כמו דפליגי בעלמא אם אמרינן עד ועד בכלל, וכמו דפליגי בעלמא פליגי גם בהא דתשובה. עוד אפשר דפליגי בחטא ע"ז שהוא כעין זנות אם יש בזה תורת דחוי ממחנה שכינה, וע"ד הצחות יש לומר דיש בזה ענין דחויה ופליגי אם שייך דחוי גבי אדם כמו בקרבנות, ופליגי אם יש דחוי בבע"ח, ורבי יוחנן לשיטתו דסבר לעיל ס"ד דיש דחוי בבע"ח. י עוד יש לומר דפליגי אם תשובה מועלת לעשות ביטול למפרע כאילו לא היה המעשה. וזהו בדמיון מה שהסתפק הקרבן חגיגה בסימן פ"ב אם תשובה מועלת לאיש שבא ביאה אסורה כדי שיבדקו המים לאשתו, אם אמרינן שכיון שבא ביאה אסורה אין תשובה מועלת לדבר זה, יעוי"ש. וע"כ הביאור בזה כי אעפ"י שתשובה מועלת לכפרת העון. אבל עכ"פ לא נקרא מנוקה מעון. ובספר חיים שאל להגאון חיד"א בח"ב סימן ג' מאריך בזה טובא, יעוי"ש. ואפשר לומר דבזה פליגי ר"ל ור' יוחנן. דר"ל סבר דע"י התשובה גם עצם המעשה נתבטלה והוי כאילו לא נעשתה התועבה בפועל כלל, ורבי יוחנן סבר דרק כפרת עון איכא בזה, אבל עצם המעשה לא נעקרה למפרע. ונפק"מ לדינא לענין הא דמנוקה מעון לענין השקאת סוטה כמוש"נ. יא שם, אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה וכו'. והנה מקשים מאי רבותא דתשובה הלא קיי"ל בעלמא דעשה דוחה לל"ת. - ובספר תוס' יוהכ"פ מתרץ בשם כסף נבחר דשאני בעלמא דמאן דדוחה לל''ת מקיים העשה. משא"כ הכא דהעשה הוא רק לגבי ישראל, יעוי"ש. והתוס' יוהכ"פ תמה בזה מהא דכתובות מ' דפריך שם גבי אונס וניתי עשה ונדחי' לל"ת, ומדוע לא משני דלגבי דידה ליתא לעשה, וכן הקשה מהא דסוגיא דעליה בריש יבמות עכת"ד יעוי"ש. יב אבל נראה דבמקום שאמרה תורה בהדיא לעשות המצוה בהאגוד בו, ואי אפשר בענין אחר הנה השני הזה אעפ"י שאינו בקיום העשה. - אבל משועבד הוא לזה שהשני יעשה המעשה, ובזה אתי שפיר הא דכתובות שם לגבי אונס, וכמו כן גבי יבמה שם ביבמות. ובזה יש ליישב מהא דכתבו התוס' גיטין מ"ב ד"ה לישא וכו' מדוע לא אמרינן ניתי עשה ונדחי לל"ת ותירצו דבדידה ליכא עשה, יעוי"ש, ולכאורה תקשה מהא דכתובות מ' ובריש יבמות. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר, דהתם בשפחה שאינה אגודה בו. והתורה לא אמרה שישא שפחה זו, משא"כ במקום שהאשה אגידה בו כמו גבי אונס וביבמה ששניהם שייכים בזה. וכנראה שזהו גם כוונת התוס' יוהכ"פ. והנה לפי"ז כיון שאיכא מצוה דתשובה שהכוונה לשוב אל ד', א"כ הרי"ז מצוה כהא דיבום וכהא דאונס. וא"כ אין כאן רבותא שעשה דוחה לל"ת, וא"כ תקשה כדלעיל. יג ונראה כמו שכתבנו לעיל דמאן דסבר עד ועד בכלל הכוונה שע"י התשובה נעקרה המעשה בלמפרע לגמרי וכאילו לא נעשתה כלל- וזהו דקאמר הש"ס לפי גירסת הב"ח, ומי אמר רבי יוחנן הכי, והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לל"ת דאחרי אשר הוטמאה, וע"כ הכוונה דנתבטלה הטומאה כאילו לא היתה מעיקרא כלל, דאל"כ אין כאן עשה דוחה לל"ת דטומאה לאשה שזינתה תחת בעלה. וע"כ