נזר הקודש - יומא יז

וע"כ עתה סבר הש"ס דלא כדסלקא דעתין מעיקרא, דגם בעבודת מוסף דיוהכ"פ בעינן פרישה, אלא דוקא בעבודתו של הכהן גדול בפר ואיל הוא דבעינן פרישה, ולא לשארי העבודות. והא דלא קאמר הש"ס אלא, אפשר דכיון דגם מעיקרא, הוי סבר הש"ס דעיקר הפרישה הוא בשביל הפר ואיל של הכהן גדול, רק הוי ס"ד דגם בשארי עבודות בעינן פרישה, אבל כיון שעיקר הסברא בהא דפר ואיל אינו מחודש, להכי לא קאמר הש"ס אלא, ובזה אתי שפיר דברי רש"י לנכון. ולפי"ז גם לענין שאילתין בדבר הספק שהסתפקנו, נראה דבשארי עבודות מלבד הפר והאיל של הכהן גדול. יכול הכהן גדול השני לעבוד גם לכתחילה בלא פרישה, כן נראה בס"ד. י שם. הקשו התוסי"ש לרש"י שפירש דילפינן ממלואים דהיינו ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה, והקשו א) היאך ילפינן צבור מיחיד דהיינו מעגל ומפר של אהרן. ב) הא לא דמי דהתם במלואים היה העגל חטאת ואיל לעולה, ואילו הכא ביוהכ"פ הפר והאיל דצבור שניהם עולה נינהו יעוי"ש. ולכאורה היאך בעי הש"ס למילף לעיל ממלואים. יהא לא דמי דהתם של יחיד גם כן הוי דהיינו עגל והאיל של אהרן. וא"כ דלמא עיקר הפרישה היתה בשביל הקרבן יחיד, וא"כ מה דמיון הוא לרגלים, דלגמרי הוא של צבור, אבל הענין בזה בכוונת התוס' דלעיל כי מקשה ואימא רגלים היינו מפני שאנו ילפינן מקרא דלכפר שהוא מרבה שארי כפרות, להכי שפיר מקשה דלמא מרבה קרבנות דרגלים שגם המה בכלל כפרה משא"כ השתא דילפינן מבנין אב היינו מה מצינו שבעינן שיהיו שניהם שוים, זהו כוונתם של התוס'. אבל לפי"ז יש לומר דשיטת רש"י הכא דבאמת גם השתא סבר הש"ס דעיקר אנו באים לרבות עצרת מקרא דלכפר, ורק בעינן שתהי' גם בדמיון להדבר אשר נלמוד ממנו וכיון שכן דבאמת עיקר הלימוד לא נלמד מבנין אב גרידא אלא גם מריבוי קרא דלכפר, להכי אין אנו משגיחין אף אם אינו בדומה לגמרי להנידון. וגם לפירוש רבינו שמואל שמפרש ילפינן משור ואיל דשלמים של מלואים, ומפרש ששניהם שוים בשלמים והבא שניהן שוים עולות, הנה באמת עדיין אינו שוה לגמרי, וע"כ גם כן דלא איכפת לן בזה מטעם דהריבוי הזה דלכפר. משלים את החסר, בלהשוות אותם. יא גם מה שהקשה הר"ת שם בתוס' דלא משתמיט תנא בשום מקום שיקרא לעגל ושור פר, יעוי"ש. ביאור דבריו שמקשה בין לשיטת רש"י שמפרש פר הא דעגל של אהרן. ועל זה מקשה דלא קרינן בשום מקום לעגל פר, וכמו כן הקשה גם לרבינו שמואל שמפרש כוונת הש"ס על שור של שלמי מלואים דאין דרך הש"ס לאמר פר באופן שכוונתו שור. ור"ת כולל בדבריו להקשות בין לרש"י ובין לר"ש. יב ובהא דפירש ר"ת הובא בתוס' דיליף מפר ואיל הכתוב בואתה תצוה והיינו שהיה שם פר לחטאת ואיל לעולה. ואיל שי לשלמים וזה לא חשיב, והלשון בתוס' אינו מדוקדק כלל. אבל הברור בזה כמו שנתבאר ועיקר דברי ר"ת ופירושו תמוה דהלא היאך ילפינן מהקרבן שבתוך הפרישה לקרבנות שלאחר הפרישה, ומצאתי בריטב"א עמד בזה על הר"ת, ובחר יותר בפירש"י. יג שם ואימא ר"ה דפרישת שביעה ליום אחד הוא. והנה פליגי רבותינו בדבר המוסף של ר"ה דדעת רבינו משולם הובא בתוס' ר"ה ח' דסובר דלא היו מקריבין שעיר לחטאת שהוא שעיר לראש חדש, ורק שעיר אחד היו מקריבין דהיינו של יו"ט של ר"ה וזהו מדכתיב מלבד עולת החודש ולא כתיב ג"כ מלבד חטאת החודש, והר"ת השיג עליו מהתוספתא דחשיב י"ב שעירים דראשי חדשים יעוי"ש. והנה יש לדייק בסוגיא דידן דפריך ואימא ר"ה. ואם אמרינן דלא היו מקריבין בר"ה רק שעיר אחד של יו"ט לבדו. א"כ אינו דומה למילואים שהיו שם שני שעירים דהיינו מלבד השעיר למילואים היה גם שעיר לראש חודש. וכמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה אילים דע"כ בעצרת היו שני שעירים דאל"כ מאי פריך ואימא עצרת דהלא לא דמי למילואים יעוי"ש. וא"כ ע"כ מוכח מזה דלא כדעת הרבינו משולם, ומצאתי שהמנח"ח מצוה שי"ב עמד בזה בשם ספר אחד. יד ונראה לפי"מ שכתבנו לעיל דהרבה ראשונים סברי דלא הוי הלימוד מכח הבנין אב לחודיא, אלא אמרינן דקרא דלכפר מרבה אף ענינים שאינם דומים ממש למילואים וא"כ בהא דפריך הש"ס ואימא עצרת. וכמו כן בהא דפריך הש"ס ואימא ר"ה דפרישת שבעה ליום אחד הוא והוי קצת דומה למילואים, ואע"פ שאינו דומה לגמרי, מ"מ יש בזה סברא לרבות מקרא דלכפר. וביותר ר"ה שהוא דומה למילואים מצד שהוא ראש חדש ג"כ. מו ובעיקר הדבר בדבר השעיר של ראש חדש בר"ה מבואר בירושלמי פר"א דשבועות ה"ד דאיתא שם רבי יוסי בעי מעתה שני שעירי ראש השנה מחמת ראש חדש באין וכו' חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה יעוי"ש, וע"כ דפליגי אודות השעיר, וגם בזה שכתב הטו"א בר"ה דתליא בפלוגתא דרבי יהודה ור' שמעון אם שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים כפרתם שוה ג"כ מבואר שם בירושלמי. טז שם. רב אשי אמר דנין פר לחטאת ואיל לעולה מפר לחטאת ואיל לעולה לאפוקי ר"ה ועצרת דתרווייהו עולות נינהו. וקשה דמשמע מדברי רב אשי דאם לא הי' עולות כי אז שפיר הוי אמרינן דר''ה ועצרת בעו פרישה, ותמוה הא כבר אמרו לעיל דבעינן דבר הנוהג פעם אחת בשנה דוקא, וכמו כן תקשה גם לרבינא דבעינן עבודה בכה"ג, או עבודה במקום תחילה, וקשה הא בלא"ה אין לו לרבות יותר מטעם דבעינן פעם אחת בשנה. ומצאתי בגבו"א עמד בזה. והנה לפי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר דדוקא באופן שהקרבה הזו היתה פעם אחת בשנה אזי אין לנו לרבות יותר. משא"כ בכפרות נפרדות, ודוקא לעיל דהש"ס רצה לומר דדרשינן מלכפר רגלים היינו הדין הכולל דרגלים, בזה לא מהני אף אם הקרבנות נפרדים, כיון שלימוד רגלים הוא כולל רבים ולהכי אין בידינו לרבות אלא רגל אחד, ופסח וסוכות ע"כ תורת רגל עליהם ולא מהני אעפ"י שקרבנותיהם שונים כיון דשם רגל עליהם והכפרה באה בתורת רגל דוקא, אבל אח"כ