נזר הקודש - יומא טז

מאי נאיד הש"ס לאוקמי' דמיירי הילפותא מפר ואיל של כהן גדול ולא תקשה, וכמו שמשני במסקנא. ב) ביום הכיפורים גם כן איכא שני אילים היינו אילו של אהרן ואיל הצבור, וא"כ אפילו לרבי דאמר איל האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים. מ"מ שני אילים הן ותקשה גם לרבי. ג) דהכא דנין פר ואיל דמוספין שהוא משל צבור, ולקמן מסקינן דאין למידין משל ציבור, וליכא למימר דהדרא בה הסוגיא דא"כ מדוע לא אמר הש"ס אלא ומצאתי שזו היא קושיות הר"ת הובא בריטב"א. ד) אי דנין דקאמר אמוסף קאי א"כ גם בעצרת קאי אמוסף וא"כ מאי קאמר לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו, וקשה הא במוסף לא הוי אלא איל אחד. וע"כ דכוונתו בעצרת על חובת היום, א"כ אין הנידון דומה, דיוהכ"פ מיירי במוסף, ובעצרת מיירי בחובה"י. אח"כ מצאתי בגבו"א במלואים שם שהקשה בזה, וב"ה שכיוונתי לדבריו. ועוד מוסיף בזה לתמוה דמ"ש דגבי יוהכ"פ לא חשב אלא לדמוסף, ובעצרת שביק לדמוסף לגמרי ואפילו מכלל לא כייל להו עם של חובת היום דעצרת, מדלא קאמר לאפוקי עצרת דג' אילים נינהו ב' דחובת היום, ואחד של מוסף עמהם, דהא גבי יוהכ"פ עושה את של מוסף לעיקר, ולגבי עצרת אפילו מטפל לא טפל לי' למחשבי' עם של חובה"י בכללן ה) הקשה מ"ש דדן ביוהכ"פ ממוסף דידי' לחוד ואע"ג דהוי נמי איל של אהרן דחובת היום הוא לא חשיב לי', ואילו גבי עצרת חשיב חובת היום דהא ב' אילים דעצרת תרווייהו חובת היום נינהו. ו) הק' מאי פריך אלא למ"ד ב' אילים נינהו מא"ל מאי קושיא הא דנין אמוספין לחוד קאי ולכו"ע איל דאחרי מות לאו במוספין הוא אלא חובת היום הוא. ז) הקשה אי דנין דקאמר אמוסף קאי מדוע לא קאמר לאפוקי עצרת דב' פרים נינהו, וביוהכ"פ היה פר אחד. ח ונראה לבאר בהקדם ספק מה שעלתה לי להסתפק לפום מה דתנן בהוריות י"א ע"ב ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוהכ"פ וכו' זה וזה שווים בעבודת יוהכ"פ ופירש"י כהן משמש היינו הראשון שחוזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו השני שמינו תחתיו שווים בעבודת יוהכ"פ דמקרבי קרבנות היום ביוהכ"פ אי זה שירצה יעוי"ש. והנה לענין פרישה ע"כ דלא היו מפרישין אלא אחד, כמו שכתבנו לעיל בשם הירושלמי משום איבה. וממילא כשאחד מופרש והשני אינו מופרש פשיטא דהמופרש יעבוד עבודה, מטעם דלכתחילה אין מניחין לעבוד בלא פרישה, אבל יש לעיין באיזה מן העבודות מעכבין בשביל פרישה, דאפשר לומר דדוקא בהעבודות של החובת היום בעינן פרישה דומיא דמילואים וממילא העבודות שאינם בחובת היום שפיר רשאי גם השני שלא עשה פרישה, או"ד דבכל עבודות שבאותו יום אפילו שאינן בחובת היום ג"כ בעינן לעבוד בהכהן גדול שעשה פרישה. א והנה מלשון הש"ס שדרשו לכפר אלו מעשה יוהכ"פ משמעו כל מעשה יוהכ"פ היינו כל עבודות הנהוגים ביום זה. ט והנה בעבודת יוהכ"פ שתים יש. א) יש אשר לגמרי הוא דומה למילואים. ב) יש אשר רק בדמיון הוא למילואים. אבל אין זה בדומה למילואים ממש, וזה הדבר, כי בדבר הקרבנות של הכהן גדול ביוהכ"פ, זהו בדמיון למילואים ממש וזהו מפני שהכל בא משל אהרן אילו, ופרו, ועל זה לא הוי שום ס"ד למעוטי, כי בזה הבנין אב הוי לימוד גמור. - וכל עיקר השקלא וטריא דש"ס שמקשה ואימא קרבנות וכדומה. זהו מפני שמשמעות דהדרשה שדרשו מלכפר כל מעשה יוהכ"פ דהיינו גם המוספים. ובזה פריד הש"ס מדוע לא מרבינן גם רגלים שהם דומים למוספין דיוהכ"פ, ועל זה משני הש"ס דבעינן שני תנאים, מיוחדים ללמוד ממילואים. א) שתהי' הפרישה שבעה ליום אחד. ב) שיהי' הדבר פעם אחת בשנה. ולהכי כשפריך הש"ס מעצרת ואימא דבעינן פרישה ליו"ט דעצרת. ע"כ עיקר הפירכא אם אנו אומרים פרישה ביום הכפורים גם לעבודת המוסף, דהרי פשיטא דמחובת היום דיוהכ"פ אין להקשות כלל כמו שכתבנו לעיל. וע"כ ג"כ כשרוצה הש"ס להטעין פרישה לקרבן דעצרת הכוונה בשביל הקרבן דחובת היום. דאין לומד בשביל קרבן מוסף דעצרת, דהרי כיון שאין בו מחודש יותר מקרבן של פסח, והיינו דבפסח הקרבן שני פרים ואיל אחד, וכמו כן בעצרת, ואנן בעינו פרישה לדבר הנוהג פעם אחת בשנה, וע"כ הכוונה עצרת היינו החובת היום. ובזה משני הש"ס דשאני עצרת דשני אילים נינהו בחובת היום, ופריך הש"ס למ"ד דגם ביוהכ"פ היו שני אילים. היינו חד דחובת היום וחד מוספין. והיינו דגבי יוהכ"פ לא איכפת לן גם במוספין מפני שקרבן יוהכ"פ משונה משארי הרגלים במוסף מפני שאינו מקריב אלא פר אחד, ומפני חידושו הרי"ז נחשב כחובת היום. ובזה מיושב הא דלא קאמר הש"ס שני אילים בשביל אילו של אהרן, משום דפשיטא דאילו של אהרן אינו נכנס כלל עתה לדון בזה, ורק על חובת היום של צבור אנו דנין, ומטעם זה לא קשה מדוע לא קאמר הש"ס לאפוקי עצרת דשני פרים נינהו, היינו הפרים דמוסף, מטעם דפשיטא שאין לנו עתה עסק בהפרים דמוסף של עצרת, מפני שבזה דבשביל המוסף אינו לטעון פרישה, מפני שקרבן זה ישנו גם בחג הפסח. ובזה מיושב ג"כ הא דלא קאמר הש"ס לאפוקי עצרת דשלשה אילים נינהו היינו בצירוף גם איל דמוסר, וכבר הקשה בזה הריטב"א ותירץ דמהתם ליכא למילף דהא כתיב גם כן שני פרים יעוי"ש, אבל קשה הכל טעמא מאי לא קאמר הש"ס גם זה לאפוקי עצרת דשני פרים נינהו ושלשה אילים נינהו. - אבל בדברינו יבואר לנכון כאשר כתבנו. וכשמשני הש"ס דלא דנין עצרת מטעם דשני אילים נינהו לחובת היום ולפי"ז ע"כ סבר הש"ס דיוהכ"פ בעי פרישה אף לעבודת המוספין. ופריך הש"ס ואימא ר"ה וזהו מפני כי ר"ה במוסף שלו דומה הוא לשל יוהכ"פ דהיינו שקרבנו שוה פר אחד ואיל אחד, ואעפ"י שיש קרבן זה ביוהכ"פ וא"כ לכאורה קשה כיון דכבר קאמר הש"ס דבעינן דבר הנוהג פעם אחת בשנה, ע"כ צריך לפרש כך דכוונת הש"ס מדוע אמרינן דיוהכ"פ בעי פרישה גם להקרבן מוסף, מדוע לא אמרינן דניבעי פרישה לר"ה. וממילא לא בעינן פרישה להמוסף דיוהכ"פ, מטעם דלא עבדינן פרישה לקרבן אחד שתי פעמים בשנה (ובזה מיושב לנבון הא דהקשה בגבו"א בהא דפריך הש"ס ואימא ר"ה יעוי"ש) והנה המסקנא דילפי ממלואים דבעינן פר ואיל שלו.