נזר הקודש - יומא קסז

בברייתא. איברא כי כן נדרש בספרי, וכמו"ש שם הראב"ד, יעוי"ש. אבל קשה מדוע הביא דרשת הספרי ולא הביא ברייתא דידו. - והמהר"ם ב"ח הקשה בזה, יעוי"ש. ח ונראה דהנה יש לעיין בהא דרוצח שהרג מטעם שאנסוהו להרוג, מה דינו לענין להציל נפשו של הנרצח בנפשו של הרוצח הזה. דהנה יש לומר דכיון דאנוס הוא אין עליו דין רודף, או"ד כיון שמן הדין הוא יהרג. ולא יהרוג את חבירו מטעם מה חזית, א"כ דין רודף עליו. וניתן להציל בנפשו. ט ונראה דבזה פליגי הני תנאי היינו ברייתא זו סוברת דניתן להציל בנפשו. מטעם דהותר דמו ובד קטלא הוא. אבל הספרי סבר דאין עליו דין להציל בנפשו כיון שאנוס הוא, ומציל דמו בדמו של חבירו לאנסו אין עליו תורת בד קטלא. ואסור להציל חבירו בדמו של זה. ורק חיוב מ"ע עליו, וכמו שכתב הרמב"ם שם דביטל מ"ע ועבר על שני לאוין. אבל אכתי קשה מדוע בחר בדרשא דהספרי. י ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש הברייתא דידן דהרי זה בא ללמד ונמצא למר. היינו דהרוצח אינו מלמד כלום רק הוא למד ולא מלמד. והיינו כי עיקר מה שמלמדנו הרוצח הדין של יהרוג ואל יעבור מטעם מה חזית דדמא דידך וכו'. הנה הרוצח הזה לא ניתן להציל בנפשו, נמצא דבמה שהוא מלמד אינו בלמד, ומה שהוא בלמד אינו במלמד. וע"כ עיקר כוונת התנא הוא בנמצא למד, וזהו ברוצח כזה שהוא רודף להרגו ברצונו והוא דומה לרודף אחרי נערה שניתן להציל בנפשו. יא ובהא דעריות דניתן להציל בנפשו אין חייבי לאוין בכלל זה כמבואר בסנהדרין שם, ובספר תוס' יוהכ"פ ד"ה כתב הר"ן מוסיף דבאיסור לאוין דעריות ג"כ אין בזה יהרג ואל יעבור. - ועוד יש לעיין בזה. יב ואם יש באיסור נדה הא דניתן להצילו, נראה לפי מה שמבואר בסנהדרין ע"ד אפגמא זוטא לא קפיד רחמנא, ופירש"י דדין זה שייך רק במי שנעשה ממזר. וממילא הנדה ליתא בכלל הזה. וכן מוכח בגמ' כתובות ל"ב ע"ב אלא עולא תחת תחת גמר. והקשה מהרש"ל א"כ למה ניבעי תרי קראי וכו' היכא דבעל נדה, וקשה הא קרא זה באונס כתיב דהיינו קרא זה דתחת אשר ענה. ובנדה פטור מטעם דניתן להצילו בנפשו. וע"כ מוכח דנדה ליתא בדין ניתן להצילו בנפשו. ובספר מקמ"ה להגאון מהרי"מ העיר בזה. א דף פ"ג, גמרא. אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן. ה"מ לענין אומדנא דממונא, אבל הכא ספק נפשות הוא ע"כ. והנה לכאורה זה תליא בפלוגתא דרב ושמואל לקמן פ"ה דפליגי אם אזלינן בפקוח נפש בתר רובא. ושמואל סבר דאין הולכין בפק"ג אחרי הרוב. מטעם שהוא ספק נפשות. אבל תמוה מדוע סתים הסוגיא. ולא קאמר הש"ס דזה הוי אליבא דשמואל. ב והנה לכאורה אפשר דהש"ס סתים זה להורות לנו דהלכתא כשמואל. ואפשר שזהו טעמו של הרב אלפס דפוסק כשמואל. - אעפ"י שקיי"ל דבכל מקום דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורא. ושם דהשאלה לענין לפקח את הגל בשבת הלא הוי זה איסורא, ויש לפסוק כרב. ויש לומר דסמיך הרב אלפס אסוגיא דידן דמסיק דלא אזלינן בתר רובא מטעם דהשאלה נוגע לנפשות. ג והנה הר"ן כתב ז"ל מיהו איכא מ"ד דבמסקנא דסוגיין לא סליק הכי, אלא אפילו באומדנא דחולה הולכין אחרי רוב דעות, וכן דעת רב אחא משבחא וכן דעת רש"י ז"ל דלמסקנא אזלינן בתר רוב דעות שכתב לקמן בההיא דתניא אבל מצטרפין לדעת אחרת וכו' אבל מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל, ולא נהירא דכיון דבגמ' חזינן בהדיא דבאומדנא דספק נפשות אין הולכין אחר רוב דעות, לא דחינן לה בסברא בעלמא, וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפר"ב מהל' שב"ע עכ"ל, והנה מה שכתב בשם הרמב"ם דלא אזלינן בזה בתר רוב. תמוה דהרמב"ם כתב בהדיא בפר"ב משב"ע ה"ח וז"ל מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב עכ"ל, ועי' בהה"מ. ומצאתי בב"י או"ח סימן תרי"ח שהקשה על הר"ן בזה. אבל עכ"פ מבואר דפליגי בזה רבותינו. אבל יש להבין מדוע לא הרכיב הר"ן דזה תליא בפלוגתא דרב ושמואל לקמן. והוי בזה הרב אלפס לשיטתו שפוסק בפלוגתא דרב ושמואל כשמואל דלא אזלינן בתר רוב, וכן פוסק הכא באומדנא דלא אזלינן בתר רוב. והרמב"ם דפוסק הכא דאזלינן בתר רוב. הנה גם בהא דלפקח את הגל דשבת פוסק בפרט"ו מא"ב הכ"ו דדוקא במחצה על מחצה מפקחין אבל ברוב נכרים אין מפקחין. וזהו לשיטתו. והנה הטור פוסק כשמואל באה"ע סי' ד' הנה גם הכא בהא דיוהכ"פ פוסק ג"כ בסימן תרי"ח דאין הולכין בתר רוב דעות. והרי זה מתאים לפי פסקו באה"ע. אבל לפלא שלא כתבו הפוסקים דזהו דינו של רב ושמואל. ד והנה בעיקרא דהאי דינא דשמואל, והפוסקים כוותי' דאין הולכין בנפשות אחרי הרוב לכאורה הלא עיקר הדין דרוב הוא מאחרי רבים להטות האמור גם בדיני נפשות, והתורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה שמזה נלמד דספק נפשות להקל. ומ"מ אזלינן בתר רובא, ומוציאין את זה להריגה. אעפ"י שלדעת המיעוט סנהדרין אינו בר מיתה, וא"כ חזינן דאזלינן בתר רוב גם בנפשות. ה ונראה לפי מה שכתבו התוס' לקמן פ"ה ד"ה ולפקח הגל אינו כן, אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל עכ"ל, ולכאורה אין לזה ביאור דמה מהני הא דכתיב וחי בהם. - דהלא מצינו שאמרה תורה ושפטו העדה והצילו העדה, ומטעם זה ספק נפשות להקל, ומ"מ אזלינן בתר רובא, וזהו כי הרוב מכריע דליכא בזה דין הצלה, וא"כ גם בהא דאמרה תורה וחי בהם. די לנו להקל בספק השקול אבל לא כנגד רוב. כיון דברובא אמרה תורה שאין כאן ספק והמיעוט כמאן דליתא דמיא. ו ונראה דכונת התוס' כך הוא דכיון שאמרה תורה וחי בהם ולא שימות בהם. דע"כ הכוונה