נזר הקודש - יומא טו

פייס בפרי החג אצל המשמרות, משמע שכלל כלל לא, וע"כ דכוונת רש"י דהסדר היתה לפי מה שהן סדורין כמקרא וזה היתה גם ביו"ט הראשון של חג ותמוה. ד שם, רגל בפני עצמו פירש"י הכא שאין שם חג הסוכות עליו. ולכאורה היאך שייך לומר שהוא בתור חג הסוכות, והלא ע"כ שם חג הסוכות נקרא על שם מצוה דסוכה, וכיון שאין בשמיני מצוה דסוכה, ואדרבה אסור לישב בסוכה בכוותה לשם מצוה משום איסור בל תוסיף, וא"כ היאך יעלה על הדעת שיהי' נקרא חג הסוכות. והנה ברש"י סוכה מ"ח מפרש רגל לעצמו שאין בו סוכה ולולב, וזהו פירש"י המובא הכא בתוס' ד"ה פז"ד, אמנם גם זה תמוה דהנה שם בסוכה איתא רבי יהודה אומר פרים אין מעכבין זה את זה וכו' אמר להם שמיני רגל בפני עצמו הוא שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה וכו' אף שמיני טעון קרבן וכו' יעוי"ש, מבואר דר' יהודה מביא ראיות דשמיני רגל בפני עצמו מהא דטעון ברכה ושיר לעצמו, ומדוע לא אמר כפשוטו דשמיני רגל בפני עצמו, מפני שאין בו מצוה דסוכה ולולב. ועוד דלא שייך לומר דגל בפני עצמו מפני שאין בו המצוות שביו"ט ראשון. דהדי חזינן שגם מצוה דלולב אינו בגבולין כל ימי החג, ומכל זה שם החג הראשון עליהם, והנה בזה יש לומר שמפני שעכ"פ נוהג מצות לולב כל שבעה במקדש. -- אבל תמוה מזה שכתבנו לעיל. לכן נראה דיותר נכון כמו שפירש"י הכא והיינו שמפרש רגל בפני עצמו שאין שם חג הסוכות עליו, והיינו דאעפ"י שהתורה קראה אותו שמיני, שמובנו שמיני לראשון. וע"כ שדומה לו באיכותו, משום דאל"כ לא שייך לומד שמיני, אלא ראשון, או סתם חג, וע"כ דחג הסוכות גורמו ומביאו, וא"כ השמיני הוא תולדה דחג הסוכות, וא"כ ראוי הוא להיות נקרא ג"כ חג הסוכות מפני האב שמביאו, ואעפ"י שאין יושבין בסוכה בשמיני, מ"מ לא איבד את שמו מלהיות נקרא חג הסוכות, מפני שהחג הסוכות הביאו, וראוי להיות גם כן נקרא על שם אביו. ועל זה באה ההלכה וחידשה שלא יהא נקרא על שם המביאו, אלא הוא חג בפני עצמו בשם מיוחד לו לבדו. ה שם, אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא דהא מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויו"ט האחרון של חג. יש לעיין בדבר התשלומין האלו בשמיני אם לא בא רק בתור תשלומין גרידא, אבל אין לו חיוב בעצמותו כלל, ורק בא למלא החיוב דיו"ט ראשון גרידא, או"ד דבשעה שבא לתשלומין ממלא גם את חיובו העצמי שלו ונפק"מ למי שלא נתחייב בראשון כגון שהיה קטן או גד וכדומה אם מחויב להביא בשמיני, והכא אין כאן תשלומין, וא"כ יש להסתפק אם יש כאן חיוב העצמי, או לא. והנה בדבר התשלומין דימי החג פליגי בזה ר' יוחנן וד"ל בחגיגה אם יש תשלומין לאינו ראוי בראשון יעוי"ש. וא"כ יש להסתפק כאן בדבר החיוב דשמיני, אם גם בשמיני שייך פלוגתא זו, או"ד דבשמיני לכו"ע יש חיוב עצמי לבד התשלומין, והיינו מפני שהוא רגל בפני עצמו:

והנה כן יש להוכיח גם כן מהא דאיתא בירושלמי פר"ה דסוכה ה"ז דגל דאמר ר' אבין בשם ר' אחא כולהם כתוב וביום, ובאו כתיב ביום (היינו בלא ואי"ו מחבר) ללמדך שהוא רגל בפני עצמו יעוי"ש. משמע מזה דיש לו חיוב עצמי. ולהכי כתיב ביום לומד שהוא בפני עצמו, וא"כ אפשר דלכו"ע הכא החיוב בקרבן אעפ"י שלא היה ביו"ט ראשון, ואעפ"י שאם הביא ביו"ט ראשון או בז' ימי החג אינו צריך להביא עוד בשמיני זהו מפני שכבר עשה חיובו, משא"כ אם עדיין לא עשה חיובו, אז חל חיוב חדש בשמיני המוסף על ראשון, ובקרבן שהביא בשמיני נשלם לגמרי היינו שנפטר מהחיוב השמיני, וגם מהחיוב דיום טוב ראשון, ומצאתי בחידושי הרמב"ן לסוכה שמפרש כן בביאור רגל בפני עצמו, היינו לומר שהוא דגל בפני עצמו, ואף אם לא היה ראוי לחיוב בראשון מכל זה נתחייב בשני, וזהו כענין הא דאמרו בפסחים בפס"ש שהוא רגל בפני עצמו, והכא לכו"ע הוי לענין זה רגל בפני עצמו, יעוי"ש, וכן מצאתי בריטב"א סוכה, ולפי"ז יש לעיין בסוגיא דידן מאי קאמר הש"ס דלהכי הוי שמיני טפל מפני שהוא תשלומין לראשון, וקשה הא כיון שגם חיוב עצמי יש לו א"כ מה שייך לקראתי טפל, הא גם בלא חיובי דראשון הא נתחייב בשני בלא"ה, ואם בשביל זה דאם היה מקריב בראשון שאז אינו מקריב בשני, ליתא דבשביל זה אין לומר שהוא טפל כיון שכמו כן אם קרב בשמיני אין קרב בראשון, וע"כ הא דפטור בשמיני אם קרב בראשון זהו מפני שעשה חובתו. ו ונראה דהכא הכי פירושו דהנה שני אופנים איכא בהא דטפל, ועיקר, והוא דלפעמים אף שהוא גם כן עיקר, אמנם מפני שהוא תולדה להחיוב ומכחו בא, גם זה נקרא טפל, והוא דהכא כיון שע"כ עיקר חיוב דשמיני בא מפאת שהוא שמיני, וזהו כי השמיני הוא בעצם תולדה לראשון, דלא שייך שמיני בלעדי ראשון, והדאשון גורם לשמיני שיבוא, להכי אמרינן כי התולדה לא עדיפא מאב, ולהכי שייכה תשלומין בשמיני שיושלם חיוב דהראשון אעפ"י שראוי לבוא גם מחמת עצמו, והיינו מפני שע"כ הוא תולדה לראשון גם כן, וא"כ אין לומר בו עדיפות מהראשון, ודי לנו אם אמרינן תולדותיהן כיוצא בהן, אח"כ מצאתי במלואים לגבו"א כתב שסוגיא זו אזלא למ"ד בחגיגה ח' דמאן דלא חזי בראשון לא חזי בשני, והוא הדין בשמיני, וזהו דלא כהריטב"א לסוכה יעוי"ש, והנה לא ראה אשר הרמב"ן גם כן סובר כן, והסוגיא שפיר מתפרשא כמו שכתבנו דהיינו דהכא הביאור דלא עדיפא החיוב הנולד, מהגורם החיוב כמוש"נ, ומה"ט אין זה ענין להא דטפל ועיקר דעלמא כהא דזבחים מ"ט. ז שם, ואימא עצרת דפרישת שבעה ליום אחד הוא אמר ד' אבא דנין פר ואיל אחד מפר ואיל אחד לאפוקי עצרת דשני אילים נינהו, ופירש"י דנין פר ואיל אחד עבודת מוסף יום הכיפורים פר אחד ואיל אחד ועבדת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד דכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת וכו' יעו"ש ויש לתמוה בזה טובא א) מדוע לא פירש"י פר אחד ואיל אחד דיוהכ"פ היינו פר ואיל של כהן גדול, אך בזה הוכרח רש"י לפרש כן, מפני הסוגיא שפריך הש"ס הניחא למ"ד איל אחד הוא וכו' וזה מיירי במוספין. ולהכי הוכרח רש"י לפרש הסוגיא דמיירי במוספין וכן פירש הריטב"א אבל תקשה על הסוגיא גם כן הכל טעמא