נזר הקודש - יומא קנו

ב ע"ב הא כביצה בעי סוכה ואי סלקא דעתך וכו' והקשו בתוסי"ש וז"ל תימא לי מאי קושיא מ"מ לעולם אימא לך גדולה מכביצה ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה דהכי דייקינן בסוכה פ' הישן דף כ"ז, על אביי ורב יוסף דאמרי התם אכילת עדאי דסוכה תרתי תלת ביעי או כדמעים דבי דב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה ושמא ניחא לי' לישנא בלאו הכי, מ"ר, צ"ע. עכ"ל והנה בתוס' יוהכ"פ הקשה ג"כ בזה, וכבד קדמו בתוי"ש ג והנה אפשר ליישב באופן זה דהנה לכאורה קשה לרב יהודה דסבר כותבת הגסה יתירה מכביצה, ובהכי מיתבא דעתי', הא כביצה לא מיתבא דעתי', וקשה הלא פליגי ד' מאיר ור' יהודה בחיוב ברכת המזון דר"מ סבר שיעורו בכזית, ור' יהודה סבר שיעורו בכביצה מטעם דבעינן אכילה שיש בה שביעה, ואם יש שביעה בכביצה, א"כ כש"כ דיש בזה מיתבא דעתא וכמו שמוכיח הש"ס לקמן לסיוע, לרב זביד דסבר דכותבת הוי פחות מכביצה, מטעם זה דע"כ אין לומד דבעינן יותר מכביצה משום דע"כ כיון דכביצה יש בה שביעה ע"כ יש בזה יתובי דעתא. ולפי"ז תקשה טובא לרב יהודה. ותמוה מדוע לא פריך הש"ס מזה לרב יהודה. ד וע"כ צריך לומד דסבר הש"ס דרב יהודה סבר דר"מ ור' יהודה דמחייבי בכזית או בכביצה הוא מדרבנן גרידא. וכמו שדרש דב עוירא בברכות כ' דהקב"ה נושא פנים לישראל מפני שהחמירו על עצמן בכזית לד"מ וכביצה לד' יהודה. וזה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ואביי אם ד"מ וד' יהודה פליגי בקראי, דאביי סבר בברכות מ"ט דפליגי בקראי. ודבי יהודה סבר ואכלת ושבעת הכוונה אכילה שיש בה שביעה, וזהו כביצה, וד' יוחנן שם לא סבר כן. וכתב הרשב"א שם דע"כ ד' יוחנן סבר דשיעורים האלו הם מדדבנן, ומדאורייתא בעינן שביעה ממש, וזהו גם שיטת רב עוירא ולאביי ע"כ שיעור כביצה הוי מדאורייתא יעוי"ש. ולזה אתי שפיר הא דלא פריך הש"ס לרב יהודה משום דסבר הש"ס דרבי יהודה סבר כרבי יוחנן וכרב עוידא דסבר דרבי יהודה דסבר כביצה הוא רק מדרבנן. ומדאורייתא אין בכביצה כדי שביעה וגם לא מיתבא דעתא עד יתר מכביצה, וזהו ככותבת. ה והנה נראה עוד דהא דמחייבי ד"מ וד"י מדרבנן בברכת המזון בכזית לד"מ [בכביצה לר' יהודה, זה דוקא אם אכלו אכילה בקביעותא, ולא בדרך ארעי, וכשאכלו בדרך ארעי, אז בעינן שביעה ממש. ובזה יש ליישב הא דהקשה רש"י בברכות מ"ב גבי רב הונא דאכל תליסר ריפתו ולא בריך ואמר לו רב נחמן עדי כפנא, ופירש"י בשם הבה"ג דכיון דלא שבע לא בעי ברוכי, והקשה רש"י וכי לא סבר רב הונא הא דהחמירו על עצמן ועוד דלא הוי זה לא כר"מ ולא כר"י יעוי"ש, אבל אם אמרינן דר"מ ור"י מחייבי מדרבנן בכזית או בכביצה זהו דוקא אם אוכל בקביעות דסעודה, ובאופן זה מיירי רק עוירא, אבל באכילה דארעי לכו"ע לא בעי ברוכי ברכת המזון. ומדויק בלשון עד כמה מזמנין. דלכאורה הלא ר"מ ור"י בברכת המזון מיירי, ונקטו הלשון מזמנין שיש בזה ברכת הזימון, והכוונה ללמדו שבקביעותא מיידי. ו ובזה יש ליישב קושיות התוסי"ש דהנה לפי המבואר דרב יהודה סבר דמדאורייתא בעינן שביעה ממש. וחיוב ברכת המזון מדרבנן שהוא בכביצה זהו דוקא אם אוכל בקביעותא דסעודה. והא דרבי צדוק ע"כ מיירי באכילת ארעי ולהכי היה אוכל חוץ לסוכה, דע"כ לא יעשה רבי צדוק קביעות חוץ לסוכה. וא"כ לא מצי הש"ס לשנויי הא כביצה בעי נטילה וברכה. דכיון דמיירי בחסרון קביעות הלא אין כאן ברכה. ולהכי מדייק הש"ס דהדיוק הא דפחות מכביצה, בא להורות דבכיבצה בעי סוכה. משא"כ התם בסוכה דמיירי לאביי, ואביי לשיטתו דסבר דר"מ ורבי יהודה בקראי פליגי, וא"כ סבר דמדאורייתא יש חיוב ברכת המזון באוכל שיעור כביצה, ובאופן שיש חיוב מדאורייתא מטעם השביעה אין נפק"מ אם אוכל בקביעות או בדרך ארעי. ולהכי שפיר מדייק שם הש"ס דהדיוק הא דפחות מכביצה לומר דכביצה בעי נטילה וברכה. ז והנה בעיקר הא דפריך הש"ס השתא ב' כותבות בלא גרעין לא הוי כביצה וכו', קשה טובא מאי פריך דלמא כותבת הגסה בגרעינתה הוי יותר מב' כותבות בינוניות, וליכא למימר דזהו הא דמשני ד' ירמיה אין ב' כותבות וכו' דליתא דא"כ למה אמר ד"פ עלה היינו דאמרי אינשי וכו' דמשמע דעיקר חידושא דהגרעין יותר גדול מן האוכל ולא קאמר דהחילוק בין גסה לבינוני, והנה מצאתי בגבו"א שנחית לזה, וגם קדמו בזה בספר תוס' יוהכ"פ, יעוי"ש. אבל נראה דזה היה פשוט להש"ס דאף אם אמרינן דכותבת הגסה עם גרעינתה יותר גדולה מב' כותבות בינוניות, אבל כיון דכותבת הגסה וגרעינתה הוי יותר מכביצה, אולם זה פשיטא שאין לעשות מרחק רב לומר דשתי כותבות בינוניות לא הוי גם כביצה, וע"כ אם כותבת הגסה וגרעינתה הוי יותר מכביצה, א"כ שתי כותבות בלא גרעיניהן פשיטא דהוי לכהפ"ח כביצה. וכן ראיתי בד"ן פד"ב דסוכה דמפרש כן הסוגיא. ח שם, דבא אמר התם היינו טעמא משום דהוי לי' פרי ופרי לא בעי סוכה. והנה הרב אלפס לא הביא להאי דינא דפרי לא בעי סוכה, וכתב הר"ן שם דכיון דרבא קאמר לה אליבא דרב יהודה דסבר דכותבת יתירה מכביצה ותקשה מהא דר' צדוק ועל זה משני רבא דפרי לא בעי סוכה. אבל להמסקנא דכותבת הגסה פחותה מכביצה. א"כ שתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוי כביצה, יעוי"ש. והכוונה דלפי"ז אין לנו הכרח לחדש דפרי לא בעי סוכה עכת"ד, ולפי"ז יש לעיין להרמב"ם דפסק כרב זביד דכותבת הגסה שאמרו הסירה מכביצה, כמבואר בפר"ב מהל' שביתת עשור שכתב להדיא דהוא פחות מכביצה, והכוונה גם עם גרעינתה כמבואר בב"ה בסימן תרי"ב. וא"כ לפי"ז אין הכרח לחידוש דין דפרי לא בעי סוכה, ומ"מ פסק הרמב"ם בפר"א מסוכה דפרי לא בעי סוכה. ט ובשם הרמב"ן כתב הר"ן דכיון דסוגיא דברכות מתפרשא הא כביצה בעי ברכה ונטילה וממילא אסתלקה פרכין ולא צריכין לפרוקי דרבה. בש"ס דילן