נזר הקודש - יומא יד

שמדאורייתא הוא להרמב"ם א"כ מה תועלת יש בזה שאין אנו יודעין, אמנם כך ביאור הדברים שמפני שאין אנו יודעין בידוד הדבר באיזה רגל א"כ יש לנו לעשות פרישה מספיקא בכל רגל ורגל כדין ספיקא בכל מקום, והכא לא תהי' הספק כבעלמא שהעשיי' באה רק מספיקא, אלא הכא יהיה הדבר בחיוב ברור מטעם כיון דלא ידעינן א"כ איזה מהן נפקיע, וממילא איתרבו תרווייהו היינו כל הרגלים כולן, דהיינו שזה מדה בתורה כך הוא דבאופן זה מרבינן שניהם, וכיון שזה לא כן הוא, מטעם דע"כ לא רבתה תורה יותר מפעם אחת, היינו הדבר הנהוג בפעם אחת בשנה, וע"כ דאין בידינו לרבות אלא רגל אחד, להכי ממילא אין לרבות אלא יוהכ"פ גרידא, ובזה פריך הש"ס דיש לומר דהכוונה בתורה היתה לרבות רגל אחד, או חג המצות, או חג הסוכות, ולא הוי תרווייהו שקולין, וממילא לא מרבינן אלא רגל אחד ותו לא, היינו לבד יוהכ"פ, ולכאורה מדוע לא אמרינן תרווייהו חה"מ והה"ס כיון דשניהם שונים במינם, אמנם לפום ס"ד השתא דתליא ברגל אין חילוק ביניהם, ולקמן יבואר לנכון. ובדברינו מיושב גם כן הא דפריך הש"ס ואימא שמינו דפרישת שבעה ליום אחד הוא וכו', וקשה הא יש לרבות גם ר"ה דפרישת שבעה ליום אחד הוא, ואם כן תקשה גם כן והא לא ידעינן הי מינייהו. ומצאתי בגבו"א עמד בזה, ובדברינו יבואר לנכון כי לא איכפת לן גם אם מרבינן ר"ה והיינו כי ר"ה הוא מין בפני עצמו ואינו מין רגל, כי בכל מקום הרגלים הוא דוקא הני שלשה, וכן מבואר בעירובין מ' ע"ב דר"ה לא איקרי רגל, וכיון שכן גם אם מרבינן ר"ה הרי הם שני דברים שונים, כיוהכ"פ ורגל, ולא איכפת לן גם אם יהיו שתי פעמים בשנה באופן זה שכל אחד משונה מהשני וגם אם אמרינן דמספיקא ע"כ רבתה תורה לשניהם, מ"מ אין זה סתירה להכלל דבעינן פעם אחת בשנה, דגם זה נקרא פעם אחת בשנה, כמו שנתבאר. יא גמרא, ואימא שמיני וכו', דנין דבר שאין קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו, ולאו קל וחומר הוא וכו'. ולכאורה מה שייך לדון בק"ו היינו שבשביל הק"ו לא בעינן שאין בו קדושה לפניו. ותמוה דהלא סו"ס אינו בדמיון למילואים, - אבל נראה דכוונת הש"ס לומר דהלא כל עיקר הא דבעינן דומיא למילואים הוא מכח הלימוד דבנין אב שהוא במה מצינו. ועל זה פריך הש"ס מדוע לא נלמוד מכח קל וחומר שהוא ג"כ מדה בתורה. ועל זה משני הזה כתיב דבעינן דוקא בדמיון למילואים. והכוונה דאתי הקרא ואפקה מקל וחומר. יב והנה בעיקר הפירכא דפריך ואימא שמיני. יש לדייק מהא דאיתא בערכין ג' ע"ב הכל חייבין בסוכה כהנים וכו' פשיטא וכו' כהנים איצטרכא לי' סד"א הואיל וכתיב (ויקרא פ"ג) בסוכות תשבו אמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה היובי מחייבי וכו'. ואם אמרינן דשמיני טעון פרישה שבעה ע"כ יהי' מופרש גם מביתו וממילא יהי' נפקע גם ממצות סוכה נמצא לפי"ז דדין פרישה מבטלו ממצות סוכה וא"כ אין זה בדמיון להא דמלואים דהתם לא היתה הפרישה גורמת לביטול מצוה. א דף ג', פז"ר קש"ב, רגל בפני עצמו, מפרשי התוס' לענין לינה שטעון לינה ליל מוצאי יו"ט האחרון וא"ת תיפ"ל דטעון לינה משום שלמי שמחה וכו' ויש לומר דמשכחת לה דלא מייתי קרבן בו ביום כגון ששלח שלמיו אתמול דנאכלין לשני ימים ולילה אחד יעוי"ש. ויש לעיין היאך הדין ביו"ט הראשון אם שלמיו מערב יו"ט ועדיין יש משלמיו בעין אם יכול לצאת בהן משום שלמי שמחה דיש לומר דדוקא בששלח מאתמול הכא דעכ"פ שלח שלמיו ביו"ט, וזה מהני גם ליו"ט האחרון, אבל לא כן בששלח מערב יו"ט שהוא חול. - או"ד לא שנא וצ"ע. ב שם, פייס בפני עצמו פירש"י פייס לעצמו שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן, אבל פר של שמיני בתחילה מפייסין עליו. ויש לעיין בזה טובא. א) מדוע לא היה פייס בימי החג דאטו מפני שיש הרבה קרבנות יותרו הכהנים משלהם, הלא מבואר בסוכה נ"ה שכל המשמרות היו שונות ומשלשות בהן חוץ משתים יעו"ש. וא"כ מדוע יותרו השתים האחרונים זכותם, הלא יש להם לתבוע להיות מן המוקדמים, ויהיו זריזין ונשכרין גם כן. ב) דהלשון שאמרו חכמים פייס בפני עצמו משמע דגם בהחג עצמו היה פייס, אלא שבשמיני היה פייס מיוחד, ולפירש"י אין זה במכוון פייס בפני עצמו. ג) והנה מלשון המשנה בסוכה נ"ה ע"ב דשנה התנה בשמיני חזרו לפייס כברגלים, משמע דכל הרגלים בכלל דהיינו חג הסוכות עמהם, וא"כ משמע שגם בחג הסוכות היה פייס, ואם כוונת התנא לשלול חג הסוכות מטעם שלא היה פייס בחג הסוכות היה להתנא לשנות חזרו לפייס כבשארי רגלים, ומדשנה התנא רגלים סתם משמע שגם חג הסוכות בכלל. ג ונראה דבאמת היה פייס גם בחג הסוכות. אמנם בזה יובדל חג הסוכות משארי רגלים, והיינו דבכל הרגלים היה פייס בכל יום ויום איזה מן המשמרות יקריב, ובחג הסוכות לא היה פייס אלא ביום הראשון בלבד, והזוכה ביום הראשון היה אח"כ הסדר לפי הקבוע להם. ובזה החידוש בשמיני שהי' בו פייס לעצמו כברגלים, היינו שהיה פייס מי יזכה בהקרבה של חובת היום, ומצאתי בחדושי הרמב"ן שנחית ג"כ לפרש כן, ומביא מתוספתא דסוכה דתניא אבא יוסי בן חנין אומר לא היה פייס אלא לראשי המשמרות בלבד, ושאר כל המשמרות חוזרות חלילה, ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר לא היה פייס אלא ליו"ט הראשון של חג בלבד, ושאר כל ימי החג חוזרות חלילה ומפרש הפלוגתא דאבא חנין סבר דהמשמר הזוכה בפייס קודמת, ועל ידה מקריבות כל המשמרות כסדורן במקרא, ורבנן סברי דשארי משמרות היו מקריבות כדרך שעומדות ככוליא"ר, ואח"כ מפרש דאפשר דלא פליגי בזה. וכדרך שמסודרות הן בכוליא"ר הם זוכות בפייס כמו שזוכין היחידים בפייס בתמיד יעו"ש, הרי מבואר דע"כ היה פייס ביו"ט הראשון של חג, ודברי רש"י שמפרש שלא היה פייס כלל בחג הסוכות תמוה ואין לדחוק בכוונת רש"י שהכוונה שלא היה פייס בחג הסוכות מלבד יו"ט הראשון מדפירש שאין