נזר הקודש - יומא קמט

בחצי שיעור. הנה נחית לזה רבינו הר"ש בפר"ב דטבו"י ומוכיח מחולין צ"ה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא משמע דאפילו ע"י תערובות נמי אסור יעוי"ש. וע"כ כוונתו להא דקאמר הש"ס שם לא תיזלזל באיסורי דרבנן, ועוד האמר ר' יוחנן ח"ש אסור מן התורה, הרי מבואר דגם בתערובות אסור מדאורייתא. ולכאורה מנין לרבותינו לומר כן דגם בתערובות אסור מן התורה. נראה דכיון דדרשינן דכל ריבויא יש בכלל זה גם תערובות. וזהו כי כל מורה על משהו. וא"כ אין הבדל באיזה אופן משהו, דבשלמא לר"ש דסבר כל שהוא למכות, הוא מטעם דסבר דזה נקרא אבילה בתורה, ויש לו חשיבות, ובתערובות בטלה לחשיבותי', משא"כ חצי שיעור דלא נאסר מצד החשיבות, אלא מצד עצמו. ובזה אתי שפיר מה שהקשה הר"ן בפר' בתרא דע"ז בההוא עכברא דנפיל לחביתא דשיכרא ומסיק ההוא אימרטוטי אימרטט ופירש"י ושרץ איסורו בכעדשה, והקשה הר"ן למה הוצריך לכך דהא אף בשארי איסורין ח"ש אסור מן התורה יעוי"ש. - ולכאורה הא התם בתערובות מיירי, וא"כ אפשר שאינו אסור רק מדרבנן בשארי איסורי תורה, וזהו חידוש דין בשרץ. אבל לפי האמור ניחא משום דלר' יוחנן גם בשארי איסורי תורה חצי שיעור אסור מן התורה גם בתערובות, ושפיר הקשה הר"ן. טו ובעיקר קושיות הר"ן תמהני הלא מטעם חצי שיעור לא הוי אלא איסור גרידא. אבל מטעם דשיעור שרץ בכעדשה יש בזה לאו גמור, ולהכי תפס רש"י היותר חמור וצ"ע. טז והנה אפשר לומר דכיון דמלקות לא שייך התם דלא שייך התראה, דהרי אין אנו יוודעין באיזה שתיה דהכשר ובלע כעדשה מן השרץ, וא"כ אין נפק"מ בין אם האיסור משום שרץ, לבין אם האיסור משום חצי שיעור. אמנם אם אמרינן דחצי שיעור לא הוי איסור גרידא בלא לאו כשיטת התוס', א"כ אכתי חמיר איסורא דשרץ שהוא בלאו. וע"כ דסבר הר"ן דגם בשארי איסורים חצי שיעור הוא בלאו. יז והנה עכ"פ מבואר דשיטת הרה"מ והסמ"ג לפי מה שהובא בבאר יעקב והר"ש בטבו"י והר"ן בע"ז והצל"ח בפסחים כולהו הני סברי דאיסור חצי שיעור הוא באזהרה דלאו. ולפי"ז יש לעיין בהא דקאמר ר' יוחנן דהא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות חייב דמיירי דנשבע על חצי שיעור או במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן או בסתם אליבא דר"ע. וקשה אם אמרינן דחצי שיעור הוא ג"כ באזהרה דלאו, א"כ היאך חל עליו איסור דשבועה על איסור דנבלה וטרפה. ומוכרחין אנחנו לדברי המאירי שכתבנו לעיל דכל עיקר דרבתה תורה לחצי שיעור הוא משום חזי לאיצטרופי, ובאופן שאין בדעתו לצירוף אז לא אסרה תורה חצי שיעור והאי גברא שאכל חצי שיעור נבלות אין בדעתו לאכול עוד להכי לא חלה עליו שבועה. וכל אלה הראשונים יפרשו כדבריו וגם בסתמא אית לן לומר דלא מחזקינן אינשי ברשיעי דעבד איסור, אלא אמרינן דבדעתו שלא לאכול יותר. תה ראה לומר עוד דהני שיעור בתערובות דלא שייך חזי לאיצטרופי דהרי אין בדעתו לאכול עוד להשלים השיעור. ממילא אין כאן איסור. ובזה יש ליישב הא דפירש"י בע"ז מטעם שמא יאכל שרץ כעדשה ולא נחית לאכילה דחצי שיעור. מטעם דאין בדעתו להשלים בכשיעור. אבל לפי"ז תקשה בהא דחולין צ"ח בפלגא דזיתא דנפל בדיקולא, דג"כ אין בדעתו לאכול עוד פלגא דזיתא, וא"כ מדוע קאמר הש"ס דלר' יוחנן אסור מן התורה, וביותר תקשה מזה להמאירי שמפרש כן בהדיא דבאופן שאין בדעתו לצירוף ליכא איסור חצי שיעור, וצע"ג. יח ומתוך חומר הענין נראה לומר דגבי איסור חלב דכתיב לרבות חצי שיעור לא בעינן לטעמא דחזי לאיצטרופי, אלא גזירת הכתוב הוא. - משא"כ שארי איסורי תורה הנלמדים מחלב, בעינן ג"כ לתנאי דחזי לאיצטרופי. ואתי שפיר הכא בשבועה דשלא אוכל ואכל נבילות וטרפות, בחצי שיעור, דבזה בעינן תנאי דחזי לאיצטרופי בדיוק, וכמו כן באיסור שרצים וכדומה. ואתי שפיר הא דמצריך הרמב"ם ללימוד מלא יאכל חמץ לאסור חצי שיעור, והיינו דבא להוסיף דחמץ שאני משארי איסורים דבעינן חזי לאיצטרופי ובחמץ רבתה תורה דגם חזי לאיצטרופי, ובדעתו שלא להצטרף ג"כ אסור מן התורה. וזהו דלא כגדולי אחרונים שכתבו דבחמץ באוכל ח"ש בסוף שביעי דליכא עוד בצירוף אינו אסור, אלא גם באופן זה אסור מטעם ריבוי הכתוב. והנה יוצא מזה לדינא דבשארי איסורי תורה לבד חלב וחמץ ליכא איסור חצי שיעור כשהוא בתערובות, מלבד דהר"ש והר"ן דלא סברי כן. אבל להר"ן תקשה מהא דשבועה כמו שכתבנו, אבל לשיטת המאירי ועוד פוסקים הוי חצי שיעור בתערובות איסור מדרבנן, ולא הוי איסור תורה, וכמוש"נ. יט והנה יוצא מזה שכתבנו דגבי חלב דכתיב קרא אסור חצי שיעור אף באופן דליתא חזי לאיצטרופי. וכן בחמץ דכתיב לחצי שיעור לשיטת הרמב"ם אסור חצי שיעור גם באופן דאוכל בסוף היום דלא שייך חזי לאיצטרופי, וזה לכאורה דלא כגדולי האחרונים, עי' בשו"ת למרן הגרע"א סו"ס קנ"ד. אמנם בשו"ת נו"ב מה"ת סימן נ"ג כתב שדעת הרמב"ם להוסיף דגם באופן דלא חזי לאיצטרופי יש בזה איסור חצי שיעור. ואגב רהיטא מצאתי בילקוט שו"ת חת"ס סימן ס"ה שכתב ג"כ דלהכי בעינן קרא גבי חמץ דגם באופן דל"ש חזי לאיצטרופי ג"כ אסור יעוי"ש, אבל הם דנו בסברא, אבל לפי מה שביארנו הדברים מוכרחים. - אבל בשארי איסורי תורה אין אסור חצי שיעור אלא באופן דחזי לאיצטרופי. כ והנה לפי המבואר אתי שפיר בהא דכתבו הפוסקים בטעמו של הרמב"ם דכתב בפר"א מגזילה אסור לגזול כל שהוא דב"ת שהוא מטעם דצערא בשעתא אית ליה כדאיתא בסנהדרין נ"ז כמבואר שם בלח"מ ולא כתב שהוא מטעם חצי שיעור. וזהו מפני דלא שייך חזי לאיצטרופי, והוא מטעם דכל משהו ומשהו ישנה במחילה, ודברי הסמ"ע בחו"מ סי' שמ"ח שכתב שהוא מטעם חצי שיעור תמוה. כא וחנה לענין רבית בפחות מפרוטה כתבו התוס' בכתובות דליתא איסור רבית בפחות מפרוטה, והוכיחו מהא דאמר רבא ב"מ ס"א למ"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה, ואם יש