נזר הקודש - יומא קמח

ה והנה אם נפרש כן שיטת הרמב"ם תצא מזה דבר חדש דאין איסור חל על חצי שיעור לדידן דקיי"ל אין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל, וזהו אם אמרינן דחצי שיעור ישנו באזהרה דל"ת כמו כוי. ארא שבכוי סבר הרמב"ם דרבתה תורה ללאו אע"פ שני שנשאר בספיקא לענין מלקות. - ולחצי שיעור רבתה תורה לאזהרה, אעפ"י שאין בו מלקות, מטעם דחסר השיעור אבל עכ"פ שייך בזה אין איסור חל על איסור, וזהו דלא כשיטת התוס' בשבועות כ"ג ע"ב בד"ה דמוקי לה דלא שייך בחצי שיעור מושבע ועומד, ומה"ט איסור חל על חצי שיעור יעוי"ש איברא דיש שם עוד תירוץ אחר דמצי לאוקמי' בשלא כדרך הנאתו, ולתירוץ זה אפשר דחצי שיעור ג"כ מושבע ועומד ולא חל איסור על חצי שיעור ואפשר לומר דשני התירוצים פליגי בזה בהא דאמרה תורה לרבות חצי שיעור מכל חלב, אם הכוונה לאזהרה דלאו ממילא אין איסור חל על חצי שיעור, או שהכוונה לרבות רק לאיסורא גרידא, וכמו שכתבו שם בתוס' דליכא בחצי שיעור אפילו עשה אלא איסורא גרידא. והנה לפלא שלא נחתו בזה גדולי אחרונים ו והנה הסמ"ג במצות ל"ת קל"ח כתב ועוד שנינו שם (בגמ' דף ד' טע"ס, והכוונה שם בתו"כ פ' צו פרשתא י"א) פחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב וברייתא זאת היא סייעתא לר' יוחנן שאומר חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל, מזה משמע שמפרש דהברייתא מרבה לחצי שיעור שישנו באזהרה שהוא ל"ת, ובספר באר יעקב בקונטרס הספיקות סי' ק"י מביא שהסמ"ג כתב דהוי לאו, ורק לא מלקינן לי' משום דהללמ"מ דבעי דוקא כזית יעוי"ש. וע"כ דמפרש הברייתא דמרבה חצי שיעור לאזהרה דלאו. - וזהו כשיטת הרמב"ם שכתבנו לעיל ז והנה בזה יש להעיר על מה שכתבנו בספרנו שאילות משה האו"ח סימן ט"ז דהרמב"ם שכתב לאסור בחמץ חצי שיעור מהא דכתיב לא יאכל חמץ, והקשו הא בלא"ה חצי שיעור אסור מן התורה, וכתבתי דכוונת הרמב"ם לומר דחידשה תורה גבי חמץ דישנו גם בלאו יעוי"ש. אבל אם אמדינן דשיטת הרמב"ם גם בחלב דישנו באזהרה דלאו, א"כ הדרא קושיא לדוכתי'. אבל אם נפרש דלא כהמ"מ בפירוש הרמב"ם במ"א, אלא הרמב"ם סבר כהתוס' דהתורה באה לאיסור גרידא אתי שפיר מה שכתבנו שם לענין חמץ ה והנה ברייתא זו היא דרשת הספרא פרשת צו פרשתא י"א, והמבאר הנקרא ביאור, מפרש דהדיבוי לאיסורא בעלמא, יעוי"ש. וזהו ע"כ לשיטת התוס' שבועות אבל לא נחית דלשיטת הה"מ הוי לאו ג"כ ט עוד נראה דזה תליא בפלוגתא דתנאי והוא בהא דפליגי ר"א ורבנן בפסחים מ"ג דר"א סבר כל לרבות תערובות חמץ ונוקשה בעיני', ורבנן לא דרשי כל והנה מזה יש לומר דיש לפסוק שם כר"א מדמצינו ברייתא זו דמסייע לר"א. והנה בפר"א מחו"מ ה"ו יש שסברי שדעת הרמב"ם כר"א, עיין בלח"מ שם. ומברייתא זו יש סיוע לזה. ואם אמרינן כן הרי"ז כפירושו של הה"מ שמפרש דהתורה רבתה מכל לאזהרה דלאו. - וכנראה שזהו גם שיטת התוסי"ש מדהקשו מדוע לא דרשינן הכא כל למלקות, משמע דסברי לדינא כר"א. י אבל יש להעיר לפי"ז מה מותיב ר' יוחנן לר"ל מברייתא זו דלמא ברייתא זו כר"א אזלא. וע"כ צריך לומר דסבר ר' יוחנן דלרבנן ג"כ דרשינן כל לאיסורא דאורייתא ויש פוסקים דסברי כן, עי' בטור ובשו"ע סימן תמ"ב, עוד יש לומר כמו"ש התוס' דבשביל הסברא דחזי לאיצטרופי סברא הוא דיש למידרש כל לרבות. יא והנה גם מהר"ש פר"ב דטבו"י יש להוכיח דע"כ סבר דחצי שיעור איתרבאי ללאו. והוא מהא דאיתא שם מאי נפק"מ בהא דהיתר מצטרף לאיסור בשאר איסורין (לבד מנזיר) דלענין מלקות הלא אין מזהירין מן הדין, ואם בשביל הלאו הלא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת יעוי"ש. וקשה הא נפק"מ דבשביל חצי שיעור לא הוי אלא איסורא גרידא, וכשאנו דנין מטעם היתר מצטרף לאיסור יש בזה איסור ל"ת, ונפק"מ לענין אם חל עליו שבועה דעל איסור גרידא שבועה חלה עלי', ועל איסור ל"ת אין שבועה חלה, וע"כ דסבר הר"ש דגם בשביל חצי שיעור איכא ג"כ ל"ת, וזהו כשיטת הסמ"ג והה"מ שכתבנו לעיל. יב והנה יש לעיין מדוע לא דרשו כל גבי חלב לרבות ע"י תערובות כמו גבי חמץ לד"א. והיינו תערובות שיש בו כזית בכדי אכילת פרס, ואם תמצא לומר שזה הוי כמו בעין, א"כ מדוע בעינן קרא גבי חמץ שג"כ מיירי באופן זה לשיטת הסוברים דהרמב"ם סבר כר"א. והיינו באופן שמיירי בחמץ דמישטר שטיר ליה. - וכמו שהבינו הרא"ש והטור בדברי הרמב"ם אבל אם אמרינן דהכא סבר התנא דלא דרשינן כל ללאו אלא לאיסור בעלמא אתי שפיר טפי, והיינו דאסור מדאורייתא באיסור בעלמא, התם גבי חמץ והכא גבי חלב, וצ"ע. יג וראיתי אח"כ בצל"ח פסחים שם דלר' יוחנן דרשא דכל וחצי שיעור לא הוי אסמכתא רק דין תורה ממש, וכולהו סתמא דרשי כל לרבות נוקשה ותערובות אבל הוא כמו כל דגבי חלב שמרבה חצי שיעור לאזהרה אבל לא למלקות וכו', והרי גם בחצי שיעור אמרו שישנו באזהרה היינו לאו וכו', ולכן צריך לומר שאינו דומה לחצי שיעור, דבשלמא גבי חצי שיעור אף דרבי' קרא, מ"מ ודאי לא לעונש רבי' דהרי כתיבה בה אכילה ושיעור אכילה בכזית, ואי אפשר למיעקר לשון אכילה לגמרי, לכן אמרינן דאהני, ריבוי דכל לאזהרה, ואהני מה דכתיב אכילה למעוטי ממלקות, אבל גבי חמץ אם דרשינן כל ממילא חייב מלקות שאין לנו דבר המניח אותנו לחלק בין איסור למלקות יעוי"ש. הרי מפרש הצל"ח ג"כ דריבוי דכל מודה על לאו. - ולפלא שלא נחית למה שכתבנו בשם הראשונים, אבל בעיקר הדברים נחית ג"כ לחלק בין הנושאים של הני סוגיות, וכמוש"נ. יד והנה הא דחצי שיעור, אם יש הבדל בין אם הוא בעין או ע"י תערובות. והיינו כמו שכתבו התוס' לר' שמעון דסבר כל שהוא למכות שזהו דוקא כשהוא בעין ולא כשהוא בתערובות. - אולי כן גם