נזר הקודש - יומא קמו

חמור יותר מלרבי יוחנן, והיינו דלר"י ליכא אלא איסורא גרידא והוא כמו איסור עשה כמו"ש שם התוס', ולר"ל איכא לאו, וכנראה שזהו כוונתו של הריטב"א ליישב מדוע לא פריך הסוגיא לר"י. - ועל זה פירש דלר"ל איכא איסור לאו דלא תסור, משא"כ לר"י דליכא לאו אלא איסור לחודיא להכי חיילא שבועה אעפ"י שהוא איסור דאורייתא, אבל לר"ל הא איכא לאו דלא תסור, ולהכי פריך היאך חייבא שבועה על איסור לאו. ג אבל לפי"ז יש להבין הא דמסקנא שמסיק הש"ס דשאני התם בהא דשבועת העדות משום שאינו בר הגדה כלל. ולא נתקבלו דבריו בבי"ד. משא"כ בהא דשבועת ביטוי. וקשה הא עכ"פ יש כאן איסור דאורייתא הא דלא תסור, וא"כ היאך תחול שבועה במקום שיש ל"ת. ונזכרתי שהיא קושיות בעל מגילת אסתר בספר המצות בשורש ראשון, וכתב דאעפ"י שעובד בלאו, אבל אינו על זה מהר סיני כמבואר שם, ולהכי חיילא שבועת ביטוי. ואפשר לומר דבזה פליגי הס"ד והמסקנא, דהס"ד סבר דכיון דאיכא לאו דלא תסור לא חיילא שבועה, והרי זה כמושבע ועומד ג"כ, והמסקנא סברה דאעפ"י שאיכא לאו, אבל אין זה מושבע מהר סיני. ד והנה במה שפירשנו דלפירוש הריטב"א תהי' לר"ל חמור יותר מלר"י וזהו מפני דלר"ל יש איסור ל"ת, לכאורה תמוה טובא לומר כן. וגם נראה להעיר אשר לא כן משמע בירושלמי תרומות דאיתא שם מודה ר"ל ביוהכ"פ ובאיסוה"נ דח"ש אסור מה"ת, ואם אמרינן דאיסור דרבנן חמיר יותר, אם כן תהי' איסוה"נ יותר קיל באיסורי אכילה, דבאיסורי אכילה איכא לאו בח"ש ובאיסוה"ג לא הוי אלא איסור גרידא. א רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא, והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי וכו' משמע דמלך מדאורייתא לא חזי. - וזהו טעמו של הרמב"ם שפסק בפר"י משבועות דמלך פטור מטעם שאינו ראוי להעיד. אבל תמוה מזה שפסק הרמב"ם בפד"י משגגות ה"ז דמלך וכהן משיח מביאים קרבן על שבועה"ע, וקשה הלא הרמב"ם סבר דמלך אינו ראוי להעיד. עיין בכס"מ. והנה התוסיו"ט בפר"ב דהוריות כתב בהא דפליגי רבנן ור"ע אם נשיא חייב בשמיעת הקול, וכתב דטעמייהו דרבנן דמחייבי בעדי נפשות מיירי, משום דבעדי נפשות גם מלך מחויב להעיד, ור"ע פוטר כיון דאינו ראוי להעיד בעלמא. להכי לא הוי עד להתחייב קרבן שבועה יעוי"ש. ודבריו תמוהין טובא דהלא חיוב שביעה"ע אינה אלא בכפירה דממון. ובס' תוס' יוהכ"פ תמה עליו בזה יעוי"ש. והנה לפי מה שביארנו בספרנו נזר הקודש לכריתות דף צ"ב דף הספר, יש ליישב יעוי"ש. אבל נראה עוד בזה ביישוב דברי רבינו התוסיו"ט והוא לפי דברי הרשב"א בחידושיו לשבועת שם. והוא דהקשה הרשב"א לרב פפא דסבר דמשחק בקוביא ישנו בחיוב שבועה"ע מטעם דמדאורייתא מיחזא חזי, והקשה הלא עכ"פ לא הפסידו ממון בשתיקתו כיון דפסול הוא מדרבנן ואין ממש בעדותו. - ומתרץ דשפיר מועיל עדותו לענין תפיסה, יעוי"ש. ולפי"ז אפשר לומר דמועיל עדותו של מלך בנפשות גם לענין ממון לענין דמי הנהרג שיורשי הנהרג כשיתפסו ממון עבור הנהרג אין מוציאין מידם, וכמו שפירש"י בסנהדרין פ"ז דלרבי דדריש נפש תחת נפש ממון מהני תפיסה, ויצוייר שמלך מעיד לזה להציל את הרוצח ממיתה מטעם עדותו שלא היה מתכוון להרוג את זה ובאופן דפליגי שם רבי ורבנן. ומסתעף מזה גם ממון. אמנם זה ניחא לרבי, אבל הרמב"ם פוסק כרבנן דנתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב מיתה. וא"כ ליכא ממון. ותפיסה לא מהני לרבנן הכא כמו שמהני תפיסה בקילבד"מ בעלמא מטעם דהכא התורה פטרה אותו מכופר מהא דכתבה תורה עליו ולא על האדם כדאיתא ב"ק כ"ו, ומיושב בזה מה שהקשה בטו"א לחגיגה י"א באב"ש שם, וכמו שכתב הקצה"ח בסימן ת"י יעוי"ש, ומטעם דמים ג"כ אין לחייבו משום דאין דמים לבן חורין לשיטת הרמב"ם בפד"י מנזקי ממון. אבל אכתי יצוייר לענין עבד דפשיטא שגם עבד ישנו בדין הצלה ואם המלך יודע עדות של רציחה לעבד מחויב להעיד לחייב את הרוצח מיתה, ויש בזה גם דמים לענין תפיסה לתפוס מהרוצח דמי העבד כדין קילבד"מ דמהני תפיסה. ב והנה על עיקר דברי הרשב"א יש לתמוה מהא דתנן שם בשבועות משביע אני אליכם שתבואו ותעידוני שהדליק גדישי בשבת פטור, והיינו משום דאין בזה כפירת ממון משום דקילב"מ, וקשה הא מהני לענין תפיסה ובש"ש ש"ז פר"ג הקשה בזה. ונראה דיש הבדל בין אם בא להעיד עדות הראוי לזה באופן שמועיל עדותו, לבין קיום ואופן שאין עדותו מועיל כלום וזה הדבר דהתם במשביע שהדליק גדיש בשבת מיירי שלא בא לחייב חיוב מיתה אלא ממון תובע, ורק המעשה היה בשבת, ומיירי שאין לחייבו מיתה משום שבת, כגון שאין התביעה בבי"ד של כ"ג אלא בבי"ד של שלשה, נמצא דאין התביעה אלא על חיוב תפיסה גרידא, וזה לא הוי תביעת ממון אמנם במקום שהתביעה העיקרית על חיוב נפשות שבא להעיד שפלוני הרג עבדו של פלוני והרי הוא בחיוב מיתה, והרי"ז עדות מעליא. להכי מהני גם לענין ממון לענין תפיסה. והנה לסברא זו נחית גם הש"ש דהיכא דכל עיקר עדותו לתפיסה, אין בזה חיוב שבוה"ע, וזה מוכח מדברי ר"פ עצמו שאמר דמשחק בקוביא חייב כיון דמדאורייתא חזי ומדוע לא קאמר מפני שמועיל לתפיסה. וע"כ דהתפיסה לא מהני לחייבו רק אם הוי בר הגדה מדאורייתא, יעוי"ש והנה באופן שבא בדבר נפשות כיון שהוי עדותו מועלת לנפשות מהני גם עדים לתפיסה. וישנו בחיוב שבועה"ע, וכמוש"נ. ג והנה בספר תוס' יוהכ"פ כתב לבאר שיטת הרמב"ם דלפעמים גם מלך חייב בשבועה"ע באופן שהשביעוהו בשבות"ע בהיותו הדיוט ואח"כ נתמנה להיות מלך דבזה פליגי רבנן ור"ע בהוריות דרבנן סברי דאזלינן בתר מעיקרא וחייב בקרבן, ור"ע סבר דאזלינן בתר השתא. והרמב"ם פוסק כדמה ובה' שבועות מיירי כשהשביעוהו בהיותו מלך ופטור