נזר הקודש - יומא קמד

הרוצח בכדי שישוב לעיר מקלט, ומסידור הש"ס והמשנה משמע כפירש"י ותוספות, ודברי התוספות רי"ד צע"ג. פרק שמיני א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה, הנה האכילה ושתיה שנה התנא שני פעמים ברישא שנה אסור ובסיפא שנה האוכל ככותבת הגסה חייב, והשותה מלא לוגמא חייב, והנה קשה מדוע שנה אכילה ושתיה שאסור ברישא, הלא די לנו בזה ששנה בסיפא. והנה מזה מוכח דרישא מיירי בחצי שיעור, שלא הוי רק איסור, אבל אינו חייב כרת, וזהו כפי האוקימתא דהסוגיא בגמ', והא דבאמת שנה לנו התנא באיסור אכילה ושתיה דיוהכ"פ באיסור דחצי שיעור, מה שלא מצינו כן בכל הש"ס. נראה שזהו משני טעמים. א) דחצי שיעור דיוהכ"פ הוי שיעור שלם בכל איסורי תורה, והיינו דבכל איסורי תורה הוי כזית שיעור שלם, ולגבי יוהכ"פ הוי כזית פחות מכשיעור. ולהכי הוי סד"א לומר דכיון דכזית הוי שלם בכל איסורי התורה להכי יהיה חייב כרת גם בפחות מככותבת להכי שנה לנו התנא יום הכפורים אסור באכילה לומר דאף מה שנקרא אכילה, דהיינו כזית, הנה הכא ביוהכ"פ לא הוי רק איסור גרידא, ובזה הוי החידוש לקולא. ב) חידוש לחומרא, והיינו דהנה יש לומר דכל עיקר חצי שיעור דאסור בכל איסורי תורה הוא מפני דאמרינן דכיון דאחשבי' ואכלו נעשה חשיבות מצד עצמו ואסור, אבל זה לא שייך ביוהכ"פ דכל עיקר האיסור תורה בככותבת הוא מטעם דבעינן שיעור בזה דמייתבא דעתא, וא"כ לא מהני מידי הא דאחשבי', ועל זה משמע לנו התנא, דגם בזה חצי שיעור אסור. ב והנה בזה דחשיב התנא איסור אכילה ושתיה דחצי שיעור בהדי הני החמשה עינויים, וא"כ מסתברא דכולם שווים, וכמו שאיסור אכילה ושתיה דחצי שיעור אסור מן התורה לדידן דקיי"ל כר' יוחנן, א"כ גם החמשה עינויים אסור מדאורייתא, ולר"ל דסבר דחצי שיעורא אסור מדרבנן, הנה גם החמשה עינויים המה דרבנן, והנה פליגי רבותינו בזה כמבואר בר"ן בפרק זה. - ולפי מה שביארנו צריך להיות אסור מדאורייתא לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מדאורייתא. - והנה לפי"ז תקשה טובא להפוסקים דסברי דהחמשה עינויים הוי מדאורייתא, וא"כ היאך יפרשו המשנה לר"ל דסבר חצי שיעור הוי רק אסור מדרבנן, וראיתי אח"כ בתוספת יוהכ"פ שעמד בזה בד"ה מודה יעוי"ש. אבל נראה לתרץ לפי מה שמבואר בירושלמי פר"ז דתרומות דמודה ר"ל ביוהכ"פ דחצי שיעור אסור מדאורייתא יעוי"ש, אבל ע"כ זהו דלא כש"ס דילן דמשוה איסור יוהכ"פ לשארי איסורי תורה והנה לפי"ז לש"ס דילן דר"ל גם ביוהכ"פ סבר דחצי שיעור אסור מדרבנן. וא"כ מפרשינן אליבא דר"ל דהני חמשה עינויים המה דרבנן, אבל לפי"ז ע"כ לר' יוחנן הוי החמשה עינויים דאורייתא מדחשיב להו בהדי חצי שיעור דאכילה ושתיה. וא"כ תקשה להפוסקים דסברי דחמשה עינויים המה דרבנן. ג ונראה לפי מה שכתב המאירי בחידושיו ליומא. שכתב דאף לר' יוחנן דסבר חצי שיעור אסור מן התורה, מ"מ יש בזה חלות השבועה. - והטעם בזה מפני שר' יוחנן לא אמרה שהוא מן התורה אלא כיון דחזי לאאיצטרופי, והרי זה התחלת אכילת איסור, אבל כשנשבע על חצי שיעור הרי הוא מגלה דעתו שאינו מכוון לצירוף. ואף ר' יוחנן מודה שהוא מדברי סופרים עכ"ד, יעוי"ש. ולפי"ז יש לפרש משנתינו הא דיוהכ"פ אסור באכילה ושתייה דחצי שיעור היינו באופן דלא חזי לאיצטרופי, וזהו באופן שגמר בדעתו שלא לאכול שיעור שלם מפני חומר האיסור דכרת, ובזה גם לר' יוחנן אינו אסור אלא מדרבנן, ובאופן זה שוה איסור אכילה ושתיה להחמשה עינויים דחשיב התנא. ד איברא דיש להקשות לפי"ז בהא דאיתא בסוגיין בהא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב ופריך ואמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני הוא. ומשני ר' יוחנן דמיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין. וקשה אמאי לא משני דמיירי בחצי שיעור כדמשני ר"ל. והיינו דמיירי שגמר בדעתו שלא לאכול יותר מחצי שיעור מפני שלא יבוא לאיסור לאו, ובאופן הזה גם ר"י סבר דלא אסור רק מדרבנן. ונראה דכיון דע"כ אליבא דר"ע דסבר דאדם הנשבע שלא יאכל אוסר עצמו בכל שהוא. - וא"כ אליבי' כשאכל חצי שיעור נבילות או טריפות הרי עבר על הלאו דשבועה, וא"כ שוב אין לומר דדעתי' באכילה דחצי שיעור שלא יאכל עוד, דהרי חזינן דלא חל גם אאיסור חמור, דהרי חזינן דעבד על השבועה שהוא שיעור חיוב גמור, ומזה יש לדון דיש בזה חזי לאיצטרופי, וא"כ הוי חצי שיעור זה אסור התורה, וכיון דאליבא דר"ע לא מצי לשנויי דמיירי בחצי שיעור, להכי משני דמיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים שזהו אליבא דכו"ע. אמנם באכילה ושתיי' דיוהכ"פ בחצי שיעור שפיר יש לומר דמיירי בגמר בדעתו שלא לאכול יותר, וממילא לא שייך חזי לאיצטרופי, ואינו אסור אלא מדרבנן. ה עוד יש לומר לפי שיטת הגאון החכם צבי בסימן פ"ו שכתב דלהכי חצי שיעור אסור מן התורה מטעם דאחשבי' באכילתו, יעוי"ש. - והנה סברא זו שייכה בהדברים שהם אסורים בעצמם - משא"כ ביוהכ"פ שאין המאכלים נאסרים, אלא האדם נאסר בהן וא"כ מה מהני סברא דאחשבי' להמאכל, כיון שאין המאכל נאסר אלא האיסור על האוכלן וא"כ ביוהכ"פ גם לד' יוחנן חצי שיעור אינו רק מדרבנן ו אמנם נראה דסברה דאחשבי' שייך רק אם אמרינן דמן התורה פחות מכשיעור לא נקרא אכילה, להכי יש מקום לומר דאם אחשבי' לאוכל פחות מכשיעור ואכלו דג"כ אסור מן התורה. - אמנם אם אמרינן דמן התורה גם פחות מכשיעור נקרא אוכל - והלמ"מ חידש דאין עונשין על פחות מכשיעור. א"כ ע"כ לא שייך לומר דלהכי אסרה תורה גם פחות מכשיעור מטעם דאחשבי', דוה ליתא דהרי מן התורה יש לו חשיבות גמור גם האי פחות מכשיעור ומה יתן ומה יוסיף הא דאחשבי' יותר מחשיבות התורה. ז והנה פליגי בזה רבותינו הרא"מ והמל"מ הובא בפר"ד משבועות ובמר"א מחו"מ. דדעת הרא"מ דמן התורה יש חשיבות אוכל גם במשהו ואמאי