נזר הקודש - יומא קמא

אלא בגדי כהן הדיוט יעוי"ש, הרי דפשיטא להריטב"א ועוד ראשונים דחושן ואפוד רכים הם ויש בהו כלאים דאורייתא ממש וזהו שיטת הראב"ד ג"כ, ולדעתי זהו גם שיטת רש"י. נמצא לפי"ז דלכו"ע כלאים שלא בשעת עבודה אסור. ו ובזה יש ליישב מה שהקשו בסתירת דברי הראב"ד דפר"ג מהל' ציצית ה"ט בהא דנשים ועבדים וקטנים וכו' כתב הראב"ד דוקא בציצית שאין בו כלאים, הרי סבר דדוקא במקום מצוה מותר, ומדוע בכלאים בבגדי כהונה כתב דמותר אפילו שלא בשעת עבודה, עיין ש"א סימן ל' ובעמ"י סי' א'. אבל לפי מה שביארנו סבר הראב"ד ג"כ דגם בבגדי כהונה אסור שלא בשעת עבודה. ז והנה על עיקר הא דפירש"י דבקשין אין איסור כלאים מטעם דהעלאה דומיא דלבישה בעינן דאית בה הנאת חימום, קשה טובא מהא דאיתא בירושלמי והובא להלכה בשו"ע יו"ד סימן ש"א סי"ב דאסור ליטול ביצה חמה בבגדי כלאים בידו מטעם ההנאה דניצול מחום של הביצה יעוי"ש, הרי חזינן דגם הגנה מחום הוי הנאה לאיסור כלאים, וא"כ גם דבר קשה שפיר יש בה הנאה, וא"כ אמאי לא יהיה בזה איסור כלאים. ומצאתי בחידושי מרן רע"א ליומא שהעיר בזה, ומזה ראיה לשיטת התוספות דהא דקשין אין בה משום כלאים זהו רק בהצעה שאסור מדרבנן. אבל אם הכלאים על גופו ואפילו רק על ידיו והוא כורך את ידו בבגד כלאים להגן מפני החום הוי איסור גם מדאורייתא כמשמעות הפוסקים שהוא מדאורייתא, אבל תקשה מזה לרש"י ועוד פוסקים דסברי דאין בקשין איסור כלאים לגמרי, ועוד קשה הלא מבואר דלהגן מפני החמה או מפני הגשמים ג"כ יש בו משום כלאים כמבואר בשו"ע שם ס"ו. וא"כ גם בקשין יש הגנה מפני החמה והגשמים. ח ונראה דשיטת רש"י ודעימי' דסברי דהעיקר אזלינן בתר בגד אם הוא עשוי וראוי להנאת לבישה כסתם בגדים שעושין לזה להנאת חימום, דאז גם אם משתמש בבגד זה להגן מפני החום, או מפני הגשמים ג"כ יש בו משום כלאים. אבל אם אין הבגד ראוי להגנה דהגוף שהוא דרך מלבוש, אין בו איסור כלאים, אעפ"י שיש בו שימוש דהגנה דמפני החום והגשמים, מטעם דזה לא אסרה תורה מפני שאין זה העלאה והלבשה שאמרה תורה, והא דאסור להגן בכלאים מפני הביצה החמה מיירי בבגד שהוא של כלאים ממש וכן מה שאמרו דאסור להגן בכלאים מפני החמה והגשמים מיירי באופן זה שהוא בגד שיש בו הנאת חימום. וחילוק זה מבואר בשו"ע שם סי"א בהא דוילון אם הוא רך אסור לעשותו מכלאים מפני שהמשמש מתחמם בו לפעמים, ואם הוא קשה מותר. וכתב שם הש"ך בסקי"א וז"ל משמע דאין איסור במה שהוא נהנה שפירסו מפני החמה והגשמים והריח. וכמו כן כתב הב"ח והמהרש"ל דדוקא גבי מלבוש הוא דאסרינן אפילו להגן מפני החמה והגשמים, אבל לא בוילון עכת"ד, יעוי"ש. והנה אעפ"י שמחלקים בין בגד לוילון ולא כתבו זה לחלק בין קשין לדין:

אמנם ע"כ זהו מקני שחשו הפוסקים לשיטת התוס' דסברי דיש איסור כלאים גם בקשין אבל לשיטת רש"י ודעימי' ע"כ יחלקו חילוק זה גם בין הקשן לרכין. וכעין זה כתבו התוסי"ש לעיל ד"ה תיפ"ל בשם הר' יעקב לענין כלאים בציצית, דהעיקר משגחינן על הבגד, דאם הוא בגד של ציצית בכלאים שהוא זמן ציצית הנה מותר ללבשו גם בלילה, אעפ"י שאין חיוב ציצית בלילה יעוי"ש, הרי חזינן דאזלינן בתר בגד. דאם הוא בגד שאין בו איסור כלאים מפני הטעם שבו, דאז גם אם אזיל הטעם מ"מ אין בו משום כלאים. וכמו כן בבגדים קשין שאין בהם משום כלאים מטעם שאינם בלבישה דחימום, דבשביל זה גם באופן שעושים הגנה אין בה משום כלאים מטעם שאין זה כלאים דאסרה תורה, וכמוש"נ, א דף ע"ב, אמר רחבה אמר רב יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע. ויש לעיין הא האי לא יקרע במעיל נאמר, ומנין שזה נוהג בכל בגדי כהונה. וע"כ צריך לומר דסבר רב יהודה דכוונת התורה לכל בגדי כהונה. והסברא בזה דכיון דאסור להשחית כל דבר הקדוש ממה שנאמר ושברתם את מצבותם לא תעשון כן לד' וזהו דכל מה ששייך לקדושה יש איסור שבירה וקריעה, וא"כ אין הבדל בין המעיל לשארי בגדי כהונה. והנה מובן לפי"ז דע"כ מיירי שהקריעה היתה דרך השחתה, אבל קשה לפי"ז למה כתבה תורה לא יקרע, הלא בלא"ה אנו יודעין איסור לאו מלא תעשון כן וגו'. והנה לפי"ז יש מקום לומר דחידשה תורה בבגדי כהונה דלוקה אף באופן שאינו דרך השחתה. אבל לפי"ז יש מקום לומר דאיסור זה דוקא במעיל מטעם חשיבותו, ומה"ט אמרה תורה לאו זה במעיל, וא"כ מניין לרב יהודה לומר שכן הדין בכל בגדי כהונה להיות לוקה אעפ"י שלא עשה כן בדרך השחתה. ב והנה המאירי כתב כל הקורע בגדי כהונה דרך השחתה לוקה שהרי נאמר בשפת המעיל לא יקרע, והוא הדין לשאר בגדים עכ"ל, והנה לדבריו תקשה למה בעינן קרא כיון דדרך השחתה אסרה תורה, א"כ כבר יש אזהרה מלא תעשון וגו', ואין לומר דכוונת התורה לעבור בשני לאוין דליתא דהלא הכלל בזה דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יחידי. ג והנה הרמב"ם כתב בפרק ט' מכה"מ הלכה ג' וז"ל והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע, והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה עכ"ל, מבואר מדבריו שחלקן לשתים דבמעיל לוקה אף שאינו דרך השחתה, ובבגדי כהונה לוקה בדרך השחתה, וכן מדייק בעל קרבן חגיגה בדברי הרמב"ם הובא במל"מ שם, ואתי שפיר לפי"ז דהא דאמרה לא יקרע במעיל הוא מפני חשיבותו דלוקה אף אם יקרע שלא בדרך השחתה, ובבגדי כהונה לוקה דוקא בדרך השחתה, אבל ע"כ אינו מטעם לאו זה דלא יקרע, אלא הוא מטעם אחר, וע"כ מזה שאמרה תורה לא תעשון וגו', וכנראה שזהו גם כוונת מרן בכס"מ שכתב ונלמד ממה שנתבאר בפר"א מביהב"ח גבי נותץ אבן אחת מהמזבח יעוי"ש, ושם מבואר שהוא מטעם לא תעשון וגו', אבל נראה דדוחק לפרש כן דברי הרמב"ם דמסתימת דבריו משמע דגם בבגדי כהונה לוקה מלא יקרע.