נזר הקודש - יומא קמ

ה והנה מה שכתבנו להסתפק אם אוכל פחות מכביצה נבילת עוף טהור מצטרף לענין טומאת ביה"ב. ולכאורה היא סוגיא מפורשת זבחים ע' דמצטרף, ואדרבה סד"א דגם ביותר מכדי אכי"פ מצטרך והעיר בזה. איברא דכן הדבר, אבל חילוק יש ביניהם. והוא דהנה הסוגיא ע"כ מיירי בשחלקו מבפנים, - וכיוונתי בספרי באופן שחלקו מבחוץ, וזהו לפי המבואר בחולין ק"ג ע"ב דבחלקו להאבר מבחוץ לכו"ע פטור מטעם דחידוש הוא ואין לד בו אלא חידושו. ורק לענין חלקו מבפנים פליגי שם ר"י ור"ל. והנה לפי"ז ע"כ הסוגיא דזבחים מיירי באופן שחלקו מבפנים דבזה קיי"ל כר' יוחנן דחייב אפילו במקום חידוש. ובזה יש מקום לומר דמהני צירוף אף ביותר מכדי אכי"פ ג"כ. אבל בשחלקו מבחוץ לא מהני צירוף במקום חידוש לכו"ע. ו והנה לכאורה תמוה בסוגיא דזבחים שם דקאמר הש"ס דיש מקום לומר דתועיל צירוף אף ביותר מכדי אכי"פ, וזה תמוה דהלא בחולין לענין חלקו מבפנים פירש"י דמשום חידוש לא יועיל הצירוף כלל, והוי היפוך מסוגיא דזבחים. ועיין ביפה עינים שעמד בזה. ובמנח"ח מצוה תנ"ב עמד ג"כ בזה בקושיא עצומה. ז אבל נראה בביאור הדברים דאתי שפיר שתי הסוגיות. וזהו לפי מה שכתבנו בספרנו דיש מקום לומר דלא מהני אכילת פרס לענין טומאה והוא מטעם דהבליעה היא במקום נגיעה. וכשם שבנגיעה ע"כ לא הוי נגיעה רק אם נגע בשיעור טומאה נגיעה בבת אחת. ולא מהני נגיעה שע"י צירוף, וא"כ בעינן ג"כ שתהי' הבליעה דכזית ג"כ בליעה דבת אחת, ולא ע"י צירוף. והנה לאחר שחידשה תורה דמהני אכי"פ לענין טומאת ביה"ב אעפ"י שאין בזה נגיעה בכשיעור, וא"כ שפיר אפשר לומר דגם ביותר מכדי אכי"פ יש טומאה מטעם החידוש. אמנם שם בחולין לענין חלוקת האבר. אם אמרינן דחלקו מבפנים נחשב לחלוקה. וא"כ בטל מתורת אבר, שפיר יש מקום לומר דלא מהני אכילת פרס לעשותו אבר, דאכילת פרס מצינו שעושה צירוף לכשיעור אכילה, אבל לא מצינו שאכילת פרס עושה תורת חיבור לבשר וגידין ועצמות לעשותו לאבר שלם, ואתי שפיר שתי הסוגיות, דהתם בחולין כיון דחידוש הוא שחייבה תורה על גידין ועצמות אם המה מחוברין ביחד כברייתו, אבל די בחידוש זה בעודו במחובר, אבל לא כשחלקו אף בחלוקה דבפנים. אבל הכא בזבחים לאחר שחידשה תורה דמהני גם אכילת פרס אעפ"י שאין זה דומה לנגיעה דהרי נגיעה לא מהני באופן זה וא"כ כיון דיש טומאה גם בשאוכל בפחות מכשיעור, מה לי באכילת פרס או ביותר מכדי אכי"פ, ומטעם החידוש הזה שפיר יש מקום לומר דיש טומאה גם ביותר מכדי אכי"פ. והנה אף שרש"י פירש דהחידוש הוי על עצם הטומאה, אבל כשחידשה תורה דיש טומאה גם באכילת פרס גם זה בכלל החידוש. אמנם כל זה בשהיתה האכילה בפחות מכשיעור בחלקו מבפנים, - אבל הספק שכתבנו הוא באופן שחלקו מבחוץ, בזה אפשר לומר דלא מהני אכילת פרס, והוא דכמו דחזינן התם בחולין לענין אבמה"ח דהחלוקה מבחוץ לא מהני אכי"פ, כן גם הכא בחלקו מבחוץ ל"מ אכי"פ, והוי זה כמו התם שמסתבר שברור למימר דחלקו מבחוץ פטור מטעם דבטל מתורת אבר. הנה הכא ג"כ שפיר שייך לומר דבטל מתורת כזית כשחלקו מבחוץ. - וזהו הספק שכתבנו בספרנו, ומדויק הלשון שכתבנו בספרנו אוכל פחות מכשיעור. א שם, בגדי כהונה קשין הן. הקשו בתוס' תימא א"כ מאי היא דאמר בפ"ק דערכין הכל חייבין בכלאים כהנים לוים וישראלים, ופריך פשיטא, ומשני כהנים איצטריך לי' סד"א, הואיל ואישתרי לגבייהו כלאים בעבודה שלא בשעת עבודה נמי לישתרו קמ"ל, והשתא כיון דקשין הן לא אישתרו כלאים לגבייהו, יעוי"ש. וקשה הא אפשר לומר דדוקא בגדי כהן הדיוט דהיינו האבנט קשה הוא, אבל חושן ואפוד לא היו קשין, וזהו בגדי כהן גדול, ולא הותר אלא בשעת עבודה. ב והנה הרמב"ם כתב בפר"י מכלאים וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים, ולא הותרו אלא בשעת עבודה שהוא מצות עשה כציצית עכ"ל, והנה קשה טובא הא קאמר הש"ס הכא דבגדי כהונה קשין הם ופירש"י ואינן מחממין ואין בו משום כלאים, והנה מרן הכס"מ הקשה בזה וכתב דלא אמרו כן אלא להצעה דלא מיתסרא אלא מדרבנן, אבל להעלאה דאסירא מדאורייתא אפילו בקשין אסור, יעוי"ש, וכן כתבו הכא התוס' לחלק בין הצעה ללבישה, והיינו דללבישה והעלאה מועילים הם, וזהו דלא כפי' רש"י דליכא בהו איסור כלאים כלל, והרמב"ם סבר כשיטת התוס'. ג והנה הראב"ד בהשגה כתב וז"ל א"א מעה בזה שהרי אמרו ביומא בפרק בא לו כהן גדול, במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר, ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים, אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל, ודבריו תמוהין דאטו מפני שיש כלאים בחושן ואפוד להכי האבנט אינו כלאים, עי' בכס"מ. - אבל נראה דכוונת הראב"ד דסבר כשיטת רש"י דליכא כלאים באבנט כלל מפני שהוא קשה, וא"כ אם הרמב"ם רוצה לומר דכלאים שלא בשעת עבודה אסור היה לו לומר חושן ואפוד מפני שהם אינם קשים ואית בהו משום כלאים. ד והנה לפי"ז יש לומר דגם הראב"ד סבר כשיטת הרמב"ם דכלאים שלא בשעת עבודה אסור, אבל לא באבנט מטעם דקשין הן, ולזה מותר גם שלא בשעת עבודה. משא"כ בגדי כהן גדול דכלאים הן אסורין שלא בשעת עבודה. ה והנה אח"כ ראיתי בריטב"א מביא בשם הרב בעל המאור שכתב כן להדיא דהא דאמרינן דאישתרי כלאים בבגדי כהונה היינו בבגדי כהן גדול לגבי חושן ואפוד שהיו רבים יעוי"ש וכן בהא דאיתא בסוגיין ובמדינה לא והתניא וכו' מכאן יש מביאין ראיה דבגדי כהונה אישתרי שלא בשעת עבודה, דהא לא קשיא לן הכא אלא משום דבמדינה (שהוא מטעם הנאה מהקדש) אבל במקדש גופי' לא קשיא לן ואמאי ותיפ"ל משום כלאים וכו', ולפי מה שכתבנו דחושן ואפוד רכים הם ויש לומר דשמעון הצדיק לא לבש