נזר הקודש - יומא קלט

דהקריאה מעכבת להכי גם לדורות איתא בעיכובא. ואין זה ענין להא דר' יהודה וד' נחמיה משום דהם מדברים מהדברים שאינם שייכים לענין דמלואים, אבל מה דשייך למלואים כמו קריאת הפרשה ילפינן דמעכבת. וביותר לפי המבואר בירושלמי דיש אזהרה למקרא הפרשה מהא דכתיב כאשר צוה ד', והובא בתוסי"ש ובריטב"א, וכיון שהתורה הזהירה בזה וגם מצינו לעיכובא במלואים, להכי סבר רש"י דהקריאה בעיכובא. ו איברא דגם במלואים דסבר ד' יוחנן שם לעיל דהקריאה מעכבת, יש לעיין דדלמא הא דאמרה התורה זה הדבר אשר צוה ד' אפשר דזהו דק למצוה, ועיכובא מנלן. ואפשר לומר דהתם ד' יוחנן אזיל לשיטתו דסבר כל הכתוב במלואים מעכב בהן, וממילא כיון שכתוב זה דקריאת הפרשה, ממילא איתא בעיכובא, אבל למ"ד בעינן דבר שמעכב לדורות, א"כ אין ראיה שהיה זה בעיכובא גם במלואים. וכיון דלא מכרעא מילתא בפלוגתא זו, א"כ אין למילף ממלואים לעיכובא, ועכ"פ מדי ספיקא דדינא לא נפיק. ז והנה בעיקר הדבד למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן מבואר לעיל דף ה' משום דכתיב ככה עיכובא יעוי"ש. ויש להעיר מהא דאיתא ביבמות ק"ד דסברי שם דככה לא קאי אלא על דבד שהוא מעשה ולא על דבר שהוא בקריאה, ומה"ט בחלצה ודקקה ולא קראה חליצתה כשרה, וא"כ יש לומר במלואים גם כן דהככה שהוא עיכובא לא קאי דק על מה שהוא מעשה. וא"כ מנין לר"י שגם דיבור הוא בעיכובא. ומצאתי בגבו"א שם שהעיד בזה וממציא שם דכיון דר' יוחנן אמר כן בשם ר"ש ור"ש סבר דככה הוי עיכובא גם על דברים שהוא באמירה, ורוצה לומר דמקרא פרשה אינו מעכב לדורות ומביא דאיה מסוגיא זו דהקריאה לאו עבודה, יעוי"ש, וזה תמוה דמה שייכות לעיכובא. ואדרבה כיון דלאו עבודה היא שפיר נלמד ממלואים מטעם דאין זה שייכות לפלוגתא דר' יהודה וד' נחמיה, ועוד שלא הביא דברי רש"י דסבר דהוי עיכובא. ח ואולי אפשר לומד דגם במלואים הא דדיבוד מעכב היינו שאם ביטל הדיבור ביטל מצוה איכא בזה, אבל אין הכוונה שמבטל כל הקרבנות. ובאופן זה גם הא דקריאת הפרשה דיוהכ"פ הכוונה שמעכב וביטול מצוה איכא, וצ"ע. א שם, ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. יש לעיין בחטאה"ע הבעה"ס דאינה נאכלת היאך אוכל בקדשים לפי מה שמבואר בפסחים נ"ט דכל כמה דלא אכלי כהנים הבשר מעוכב בעל הקרבן באכילת קדשים, ואין לומר דשאני חטאה"ע דכן הדין בתחילה, כמבואר בנזיר כ"ט, דליתא זה לפי המבואר שם למ"ד אשל"ע מה"ת וחוב"ע לאו דאורייתא, וא"כ אין כאן איסור מה"ת באכילה, והתם קאמר הש"ס דמתחזי כב' איסורין. יעוי"ש, וא"כ מה"ת יש כאן היתר אכילה, וא"כ בלא אכילת הכהנים היאך יאכלו הבעלים בקדשים. והנה בגבורת ארי נחית לזה וכתב עפ"י דברי התוס' שם בפסחים פר"ה שהקשו מנטמא בשר איך זורק את הדם כיון דל"ח בשר לאכילה ותי' דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אח"כ או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים. וה"נ בהא דחטאה"ע הבעה"ס אפשר לומד דאין מטוהרת לאכול בקדשים בו ביום עד למחרת שנעשה נותר, יעוי"ש. וחידוש דין הוא. ב אמנם נראה שהדבר הזה מתפרש היטב לפי מה דתניא בתוספתא פר"ז דזבחים חטאה"ע הבעה"ס מטמא בספק, יעוי"ש. ולפי"ז ליתא באכילה מטעם דהכהן יהיה טמא טומאת ביהבלי"ע, ממילא דין חטאה"ע הזה דינה כנטמאת ואעפ"י שטומאה זו מספיקא, ולכאורה כיון דעזרה דה"ד אין כאן טומאה כלל אפשר לומד דזה תליא בפלוגתא דתנאי בתוספתא, והביאה הראב"ד בפירושו לעדיות פר"ג מ"ז. פליגי ד' יעקב ור' יוסי באדם המהלך בדה"ר ונטמא בספק טומאה למעלה מעשרה, דד' יעקב סבר לדינו כדה"י, ור"י סבר שדינו כדה"ד, וא"כ ה"נ בשאוכל ספק נבלה הרי"ז למעלה מעשרה, ולד' יעקב דינו כדה"י, וה"נ בטומאת ביהבלי"ע, שע"כ ספק טומאה בדה"י הוא, וא"כ נעשה טמא ודאי. ועוד דגם לד' יוסי כיון שעיקר טומאה בביה"ב שהוא מקום סתר אפשר שלכו"ע דינו כדה"י, וא"כ הרי אי אפשר באכילה לכו"ע, וממילא יש לדון גם קודם אכילה כנטמאו, וממילא ליתא באכילה, ומתכפרין תיכף ג אמנם יש להעיד מדוע תניא בתוספתא שהטומאה בספק. עוד תמוה על הרמב"ם שלא הביא התוספתא ונראה דיש להעיד לפי מה שביארנו במקום אחד, דבכל טומאה דספק בדה"י שלא נתנה תורה דק תודת טומאה גרידא, אבל לא אותה טומאה עצמה, וא"כ אין כאן נבלות עו"ט, אלא סתם טומאה והיינו שהתורה לא אמדה דתודת בידוד על הפדטים אלא דין טומאה גדידא, וממילא הכא לא שייך כן והיינו מפני שטומאת בית הסתרים היא, ואין כאן טומאה, אלא אמדינן ונחליט שנבלת עוף טהוד הוא, וזה לא אמדה תודה וזהו סבדת התוספתא דלא הוי אלא ספק. אבל לפי"ז תמוה דבדי הדמב"ם לפי מה שביארנו בספרנו דבדי סופרים סי' י"ג דהדמב"ם סבר דהרה"י הוא מברר גם כן. וצ"ע עוד יש לעיין בעיקר טומאת נבלות בספקו, אם הוא ספק דאיה או ספק מגע. אבל עכ"פ כיון שמבואר בתוספתא דיש טומאה ממילא הרי"ז כנטמאו, ובעלים מתכפרים תיכף. ד עוד יש לעיין היאך הדין באוכל פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס אם יש טומאה בנבלת עוף טהור, והיינו דכיון שהטומאה דוקא בביה"ב, וא"כ כזית שלם בעינן בביה"ב. ובאכל פחות מכשיעור אין כאן נגיעה דטומאה, דאכילה דהכא כנגיעה דעלמא הוא. ואת"ל דכזית בעינן א"כ יכול לאכול בפחות פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס דלענין טומאה אין כאן, ואכילה יש כאן. וביותר שיש מקום לומד דבקדשים גם בפחות מכשיעור יש מצות אכילה, והוא מהא דיומא ל"ט בלחה"פ, מגיעו כפול. ועי' חת"ס חאו"ח סימן מ"ט. וא"כ תקשה מדוע באמת לא אכלו חטאה"ע הבא עה"ס גם לכו"ע ובפחות פחות מכשיעור. ואפשר דבעינן למשחה לגדולה, ואעפ"י שאינו מעכב, אבל ראוי לזה בעינן ומעכב.