נזר הקודש - יומא קכח

בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראוים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אעפ"י שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וכו', יעוי"ש, והנה כוונת הראב"ד דהתורה מיעטה שעיר המשתלח אפילו קודם הוידוי מקרא דלד', כמו שמבואר בתמורה דף ו' ע"ב, שדרשו שם דאין חיוב שחוטי חוץ רק בקרבן כזה שהוא לד', ועי' בלח"מ, ודברי הרמב"ם מרפסין איגרי. ב והנה טרם שנבוא לביאור דברי הרמב"ם נקדים מה שיש לדייק בדבריו. א) למה שכתב שני שעירי יוהכ"פ דמשמע שבא להורות דיש חיוב גם על השעיר דלד'. וזה תמוה דזה פשיטא דהרי קרבן דלד' ממש הוא, ועיקר חידושא הוא על השעה"מ קודם וידוי שחייב, ולא היה לו למינקט אלא בדינא דשעהמ"ש, דאם בשביל שנקט לשון התנא בברייתא לקמן ס"ב ע"ב שני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ, הנה גם על התנא יש לשאול כזאת, אבל יש לומר שנה זאת מפני שרוצה לומר עד שלא הגריל עליהם, ובזה יש רבותא על שניהם כיון שעדיין אינו מבורר מי הוא דלד', אבל הרמב"ם דמיירי לאחר הגרלה, א"כ מבורר מי הוא דלד', וא"כ אין להשמיע דינו שחייב בשו"ח, ולא הי' להרמב"ם לכתוב רק דין של שעיה"מ. ב) מה שכתב חייב כרת על שניהן, ומשמע שגם אם שחט את שניהן בחוץ חייב שתי פעמים, ובשוגג חייב שתי חטאות, וקשה הא כששחט אחר מהן שוב אין השני ראוי לפנים עד שיביא שני שעירים ויגדיל עליהם ואחד משלים להחסר כמבואר ברמב"ם פר"ה מעבודת יהכ"פ הט"ו, וא"כ כיון שחסר הגרלה הרי זה כמחוסר מעשה כמבואר לקמן ס"ב ע"ב, וממילא ע"כ אין כאן חיוב אלא על אחד מהן, והיאך כתב חייב כרת על שניהן, והנה אפשר לומר דהחסרון הגרלה הכא לא הוי כמחוסר מעשה מטעם דהגרלה תהי' על השני שעירים אחרים, וא"כ לא הוי חסרון מעשה בקרבן זה, והוי רק כמחוסר עבודה, וכמבואר שם בסוגיא דחסרון עבודת היום לא הוי חסרון מעשה מטעם אין מחוסר זמן לבו ביום. אמנם אפשר לומר דכיון דעכ"פ בעינן מעשה הגרלה להיות זוג לו, הרי"ז כחסרון מעשה גם בזה שנשאר בחיים. ג) מדוע השמיט כל עיקר האי דינא דקודם הגרלה יש חיוב שחו"ח על השעה"מ. והנה לפי דברי מרן שכתב דלמסקנא קורא התנא לוידוי הגרלה, אבל עכ"פ הי' להרמב"ם להשמיענו דין זה דקודם הגרלה דחייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, וזה לא נשמע מהא דקודם וידוי וראוי לבוא בפנים לוידוי, משום דזה לא שייך קודם הגרלה מטעם חסרון מעשה דהגרלה, והי' להרמב"ם לכתוב דקודם הגרלה חייב מטעם הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ. ד) מה שכתב הואיל וראוין לבוא לפני ד' לוידוי, ומשמע שגם השעיר דלד' יש בו מעלת הוידוי מדכתב לשון רבים שכתב ראוין דמשמע דקאי גם על דלהשם, וזה תמוה דהרי אין וידוי בלהשם ורק בהמשתלח יש וידוי כמבואר בפר"ד מעבודת יוהכ"פ. ג ונראה בביאור דברי הרמב"ם ושיטתו בזה, דסבר הרמב"ם דשני השעירים הם כפרה אחת, ופעולתן של כל אחד ואחד הוא בגדר השלמה להשני, וממילא פעולת השעיר הפנימי פועלת גם על השעיה"פ, ופעולת שעיה"מ פועלת פעולתו גם על חבירו הבא בהקרבה בפנים אמנם כל זה דוקא בשעה שעדיין הפנימי בחיים חיותו, והיינו קודם שנשחט, ואז הם צמודים יחד, והרי הם כקרבן אחד, וממילא פעולת הדם של השעיר הבא בפנים מתייחסת גם להשעיה"מ, ופעולת הוידוי של שעיה"מ מתייחסת גם להשעיר הפנימי, ונ"מ דבעינן בשניהם דין ראוי, והיינו דבעינן שיהי' הפנימי ראוי לוידוי, וכן בעינן שיהי' המשתלח ראוי להיות שעיר הפנימי, וזהו הדין שאמרו רבותינו אין הגורל קובע אלא בראוי לשם, ולפי"ז אין הפנימי כשר לשחיטה אלא באופן שמוכן חברו והוא המשתלח להיות עומד לוידוי, וזה עושה את הפנימי ראוי לוידוי, כי הוידוי של המשתלח, הוא גם וידוי של הפנימי, ואעפ"י שהוידוי של המשתלח הוא אחרי כל המעשים של הפנימי, אבל עכ"פ בשעה זו שנעשה מעשה הפנימי הי' עליו החלות של ראוי לוידוי של המשתלח, וזה פעל על הפנימי כאילו הוא בר וידוי. ד ותצא מזה נפק"מ רבתי לדינא דשעיה"מ בין קודם שנשחט חברו הפנימי לבין אחר שנשחט, והוא דקודם שנשחט הפנימי, יש על המשתלח גם דיני פנימי כיון דבני ביקתא נינהו, וכקרבן אחד נינהו, ובשעה זו יש עליהם חיוב שחו"ח מטעם דקרינן בהו ראוין לבוא לפתח אוה"מ, והיינו משעה שלאחר הגרלה עד הוידוי, הם כקרבן אחד, וזהו הביאור מפני שראוין לבוא לוידוי, הכוונה דעל שניהן חל הוידוי, על המשתלח כפשוטו, מפני שעליו מתודין, ועל הפנימי מפני מעלת הראוי לוידוי, משא"כ לאחר שנשחט הפנימי אז ירד המשתלח ממדרגתו, מפני שעתה אין עליו אלא מעלת הוידוי לחודיא, ובזה לא קרינן לד', כיון שאין לו עתה שייכות דקרבן שהוא בפנים וכן הא דקאמר הש"ס דאיצטרך קרא דמום פוסל בשעיה"מ באופן שנפל מום לאחר הגרלה, ולהרמב"ם יש לפרש דהקרא מלמדנו דנפל מום בהמשתלח לאחר שחיטת הפנימי, משום דעד זמן זה הרי הוא בכלל אין לגורל קובע מטעם דקרבן אחד הוא המשתלח עם הפנימי. ה וזה הביאור בדברי הרמב"ם שכתב שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ, דהכוונה על כרחך ששחט אחד מהן, או זה או זה, וכן מבואר בירושלמי. - דבשניהם לא יצוייר, כמו שכתבנו לעיל. ועיקר כוונת הרמב"ם להודיענו דהחיוב הוא דוקא קודם שנעשה ההקרבה בהפנימי, והיינו בלאחר ההגרלה לקודם הוידוי, ואז יש חיוב על שניהן או בזה או בזה, ומפרש דמיעוט התורה מלד' הכוונה לאחר שנשחט ונקרב הפנימי, ולא צריך לכתוב הדין דקודם הגרלה דיש חיוב שחו"ח משום דעתה הם כקרבן אחד, ויש לפרש דזהו כוונת רש"י בזבחים שם דפירש דקודם הגדלה חייב מטעם דראוין בפנים להגרלה, וזהו להכוונה שכתבנו, והא דלא כתב הרמב"ם הדין דלאחר שנשחט הפנימי שוב אין חיוב שחו"ח על המשתלח גם קודם הוידוי, דזה נשמע ממילא מדכתב שני שעירי, ומפרש דזהו גם כותנת